שו"ת כרך של רומי כ

בקיצור. ויען שביום שקבלתי השאלה הייתי נטפל להשיב לשאלות אחרות למקומות רחוקים כתבתי להם שיתנו לי זמן מה כדי לתת גמר טוב בתשובות אשר הייתי עסוק בהם. ושוב אשיב לשאלתם. כי באמת רצוני היה לעמוד על בוריין של דברים כי לבי היה אומר לי בהתרן של דברים. אבל הן בעון בו ביום לעת ערב נפלתי למשכב כמדתו לכל רוח עועים לפום חורפא. וזוהי סיבה כי עכשיו שקמתי מחוליי לא יכולתי לשוט בענין זה כרצוני וה' יזכני לשנות פ"ז בל"ן כי הם גופי תורה ובספרי האחרוני' רבה המאומה) וע"כ לפי שעה הנני משיב בקיצור נמרץ מה שנוגע לענין דינא בנדון שלפנינו. ואומר

הנה נודע דעיקר איסור זה ר"ל לשורפם (כל שאינו משתמש בהם הוא מטעמא דקרא. ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלהיכם וכו'. וכל זמן שהדברים בקדושתייהו קיימי ודאי איסור גמור לשורפם בכל מין אופן שבעולם וידנו אל תהי בהם חלילה! דא"כ נמלטנו מאיסור הורדת קדושתם ופגענו בארי הלאו החמור של צ"ת כן לה' אלהיכם והוא ברור כשמש (עיין באר שבע סימן מ"ג ובתשובת כנסת יחזקאל סי' ל"ז להרב המחבר גופיה ולא אותה שהביא שם של הר' שבות יעקב ועיין זרע אמת חי"ד סי' קל"ג. ומזה אתה תראה להרב יד אהרן א"ח מ"ב אשר בס' מטה אפרים דלא דק כלל בהביאו תשו' הרב כנסת יחזקאל הנז"ל ודוק היטב) אלא דבעינן תשמישי קדושה לענין להוציאם לחולין כבר צידד הרב תשו' מאהבה סי' רל"ב כמה צדדים למוכרם ולהוציאם לחולין. אי משום דאעיקרא הוא מחלוקת עצום ואם מכרו טובי העיר אז הלוקח מה שירצה יעשה בהם (ובלבד שיעלו בדמיהן) או לא והרב הנז"ל השתדל להסכים דעת הראש והטור עם הרמב"ם דהלוקח מה שירצה יעשה יען כי לחמנו הם במלחמתה של תורה כי הם ב' עמודי התוך. ואי מטעם דכל ת"ק שוים להנטפלים להשם. ואיסור מחיקה בנטפלים אינו אלא מדרבנן. וא"כ גם שריפת ת"ק אינו אלא מדרבנן. ועוד דאם נמכרו לגוי לשריפה הוא בשבות דשבות באיסור דרבנן ועוד דבאלו העניינים של ציבור ב"ד ממנה עליהם כמ"ש מורם סי' קנ"ד אח"ר טעמי הרב הנז"ל ביעו"ש. ועם שיש לעמוד בקצת דבריו כמו שיראה הרואה עכ"פ בהצטרפות כל הטעמים היה נראה להתיר בשופי בנדון שלפנינו למכור הכל לגוי במעמד טובי העיר. ויש להכריח דבר זה מכמה מקורות. ומה גם שבמקום אחר כתבתי שרחוק שימצא עכשיו ב"הכ של כרכים בכל דיניו ובכל משפטיו והדברים ארוכים (הגם שסיניגאליא יע"א הוא מקום ידיד כנודע עכ"ז אין ב"הכ שלה דין ב"הכ של כרכים מטעם זה ואכמ"ל) אבל עכ"ז לא מלאני לבי להתיר על רגל אחת דבר חדש כזה בשום אופן: וע"ב אני אומר מה שנכון לעשות בזה אליבא דכ"ע והיינו בענין ההיכל יקחו כל מה שבפנים ר"ל מקום הנחת ס"ת ושהיו נשענים עליו מד' רוחות ומעלה ומטה. וכן התיבה (הנקראת דוכן) יקחו אותם הדפים שהס"ת נמתח עליו ר"ל כל אשר לפני החזן. ואלו (ר"ל כותלי ההיכל שבפנים ומעלה ומטה. ולוחות התיבה אשר לפני החזן (מצד לצד) הלוחות יעשום ארונות למתים (אם מנהגם בסיניגאליא כמו רומא לקבור המת ולהפוך עליו הארון ולהשליך עליו העפר ואם מנהגם כארצות המזרח לעשות אוזי"או ר"ל שבונים ב' כותלים בגובה ב' טפחים לב' צדדי המת ומצד לצד נותנין לוחות עץ או אבנים ועל זה משליכים העפר) שזהו גניזתן. והיה הנשאר מהתיבה ומהיכל ימכרום לגוי לשריפה דוקא וידם לא יהא בהם כלל. והמעות יעשו מהם ת"ק כגון תפוח. מעילים. רמונים וכדומה. ואין צריך להעלותם לק"ח. ואם אפשר להעלותם מה טוב. וכן אני אומר אם אפשר לעשות מכל ההיכל והתיבה ארונות למתים הנקברים עם המתים (או הלוחות שעל האוזיאו הנ"ל מה טוב ומה נעים לצאת ידי כל ספקי ספקות הא לאו הכי יעשו כנ"ל ולית דין צריך בושש ועיין זרע אמת ח"א א"ח סימן כ"ג וסימן כ"ז וחי"ד סימן קל"ג ודוק הדק היטב כי מג' תשובות הללו ומתשובה מאהבה הנז"ל תורה יוצאה בהינומא מה שהעלינו בנדון דידן ולקצר אני צריך כי אין מזגי שוה ה' ירפאני רפואה שלימה כיר"א. ולמודעי אני צריך כי אני שולח להם ר"ל לממונים סיניגאליא יע"א את כל הרשום בכתב אף על פי שכבר כתבתי להם קצרן של דברים כלשון איטאלקי. לקיים דברי הרשב"ש סי' תקי"ג ובפרט בדור הזה ובמקומו' הללו חובה ע"כ מורה ודיין לחוק ראיותיו המעט המה אם רב. בספר ולשלחו לשואלים ותשקוט הארץ. כ"ד דוד לבב שנעברה צורתו שועל יוצא מבית קדש הקדשים לרעות בישראל אפתחא דרומי יע"א הוא העבד המדבר משיח"נו

סימן ג'

הנה אנכי מרביץ תורה בישראל פה רומא רבתא יע"א בשבטי ישראל הודעתי נאמנה איך האיר וזרח אל עבר פנינו. ידיד נפשנו ומאור עינינו חד מיקירי וגבירי עירנו זאת לש"ס שכ"ו סי' שמואל אלאטרי נר"ו בחזרתו ממסעיו וביום הועד הגדול הודיע לנו מצפוני לבו. כי אחד המיוחד מאילו ושרי וטפסרי הארץ אשר דרך בה שאול שאל האיש מאתו שאלה אחת גדולה והיא: אשר בחזרתו לחט"ול אל עירו ואל שער מקומו יעשה כל טצדקי לשליח לו אבן מקיר בית הכנסת הישן אשר פה העירה יע"א גדולה או קטנה אפילו עד בגריס. כי נפשו חשקה להיות לו זכרון טוב בבית גנזיו לזכר עולם. והגביר סי' שמואל הנז' נר"ו בכל כוחו הודיע לנו כי השר השואל הנז' הוא יקר רוח ואיש מפורסם נכבד מאד והדבר נחוץ עד מאד. וכל אנשי הועד כארבעים נפשות ה' עליהם יחיו ועמהם הסופר הנאמן דקהלתנו יע"א כולם פה אחד אמרו מה טוב ומה נעים וכן יקום דבר. זו בלבד כולם נתנו עיניהם עלי באומרם אלי. שהוא דבר נוגע לי ואם שעל פי הדין נוכל להוציא דבר מן הקדש חוצה באיזה אופן שיהיה. הם יהיו מסכימים ששים ושמחים לעשות רצון השר השואל הנז' מאחר כי הגביר סי' שמואל הנז' המגיד את כל האמור. דבריו נאמנו מאד. וחביב עליהם עד לאחת. ואני בעניי נטפלתי לעיין בספרי הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם והתרתי הדבר על פי מה שפסק הש"ע א"ח סימן קנ"ג סעיף ו' ז' ועל פי ביאור סעיפים אלו שבארם הדק היטב הרב פני יהושע (שהיה רב ואב"ד