שו"ת כרך של רומי רג

להדייא או שתקה והלכה לה דודאי סהדי דייקי בכל מלתא ומלתא והיינו דרישה דתלייא בגוף המעשה עכ"ד. ואם כנדון רב"א כך בנדון שלפנינו דלפי עדות הע"א בהוספת דברים וביאורים לגוף המעשה המורים לנו הבית דין השומעים גופא דעובדא היכי הוה במוצאיהם למסעיהם ויוברר לנו השומעים כשמש בחצי השמים דהיה רצון המתקדשת בתחי' ובסוף מבלי שום ריח ספק ושהעד הב' מכחיש כל זה ומשאיר אותנו השומעים בספר גרוע ונפסד עד שעפ"י עדות הב' דעתינו נוטה להאמין הכחשת הנערה שהשליכה הטבעת ושהלכה בוכה אצל השכנות. עאכ"ו שודאי נוכל לומר דהויא הכחשה גדולה ונפלאה בעיקר קיום הקדושין דעיקר מטרין עלייהו? שהרי בעיקר עדות העד הראשון יש בו שתי הפרשיות גדולות הא' שהוא מעיד שירדו נפרדים ז"מז והב' מעיד שירדו נעוצים ז"בז וכל כי הא לא טעו אינשי והוו כאחד או' אכלה חטים ואחד אמר אכלה קטנית. הב' שהעד הא' אומר ששאל לה שטפשוט ידה והיא פשטה ידה ותחב לה הטבעת והב' אומר דכיון דירדו נעוצים לא עשה הנער כי אם שלקח ידה מתחת זרועותיו ותחב לה הטבעת. דבהכחשה זאת איכא תרתי לריעותא האחת דהוא דבר ניכר ונשמע אם אמר לה תפשוט לי היד ואם היא פשטה ידה דהוא ענין נוגע לשני החושים חוש השמע וחוש הראייה וכל כי הא לא טעו אינשי בהכי באין מי שיוכל להכחיש טבעו של עולם ובפרט באנשים הנמצאים במאורע צר ומצוק פתאומי כזה לפי דבריהם. שנית דיש נפקותא גדולה בין עדות הע"א לעדות הב' דבעדות הא' עפ"י תוספת ביאוריו במעשה שהיה איתברר לנו השומעים דהיה רצון הנערה בתחילה ובסוף מבלי שום ריח ספק שהרי שאל שתפשוט ידה והיא עשתה מעשה נפלא לפשוט ידה וקיבלה קדושין הרי רצון המוחלט בתחילת קבלת הקידושין והוסיף עוד לברר עדותו שגם אחר קבלת הקי' סגר הקי' באגרופה וחיבק ידה על לבה ובין דדיה דכל הביאורים הנפלאים הללו מוציאים אותנו השומעים מכל מין ריח ספק אונס והוא הכחשה גמורה לנערה הטוענת לפנינו שהשליכה הטבעת ושעלתה בוכה אצל השכנות לא כן בעדות הב' דלפי עדותו לא די דלא ביאר הדברים הארוכים האלה המורים רצון הנערה אלא אדרבא לפי תורף עדותו נותן יד לנו השומעים לכוין דבריו עם הכחשת הנערה. דהנה מה שבאו נעוצים ז"בז אין בו ראיית הרצון מפני שהיו מורגלים מזה ג' שנים להיות יחד ואוכלים על שולחן אחד כאחים ולא יתפרדו והיתה היא לבה גס בו מרוב תמימותה כי אביה כל אשר יש לו נתן בידי כנודע ומפורסם. א"כ מזה אין כאן שום אומדנא שהיו קידושין רצוים מצידה כי תלינן כן באהבה קדומה סתמיית שביניהם ובתומה הולכת. וא"כ לא נשאר לנו לדון בדברי העד הב' כי אם מה שהעיד במעשה הקידושין וכשאנו באים לאמוד במה שהעיד במעשה הקידושין כמצאנו כי נדרשנו כמעט מכוין להכחשת הנערה שהרי הוא אומר שבלתי שום דבור ושום מעשה קודם הקידושין תכף לירידתם הוציא הנערה ידה מתחת זרועו ותחב לה הטבעת ואמר הרי את וכו' ותכף חזרו ועלו ואופן מסירת קידושין כאלו מלבד שמכחיש כל דברי העד הראשון כמובן ופשוט. עוד זאת דמסייע הרבה להכחשת הנערה שהרי אופן מסירת טבעת כמו זה יותר מורה על האונס והחזקה ממה שמורה על רצון ופיתוי וכוון שהיו נעוצים ז"בז לא היתה יכולה להשליך מידה הטבעת במהרה כאשר כתב להדייא רב"א ז"ל שם ודידן עדיפא שהרי בנדון רב"א העד הראשון או' בחזקה אבל לא ב רר לנו כיצד היה המעשה שממנו דן שהיה בחזקה אלא שמעה שראה כך דן ברעתו שהיו קדושי אונס ועדין איכא למיתלי שהוא חזקה של אהבה אבל כאן העד הב' מגיד מראשית אחרית המעשה כיצד נפל שבתורף המעשה הלזה נותן יד לנו השומעים לכוין עדותו עם הכחשת הנערה שהיו בלי ידיעתה ובאונס וכן ממה שהעיר שהלכו להם תכף והם הב' עדים הלכו לדרכם מבלי כל אותם הדברים שהעיד הראשון שחיבק הקידושים על לבה וכו' מזה ג"כ מלבד שהוא הכחשה גמורה אל העד הראשון עוד זאת שהוא סיוע גדול לנערה שאומרת שבעלותה למדרגו' השליכה הטבעת מידה והשפחה הקימו מעל הארץ והביאתו אצלי המ"ץ כאשר באמת כן נפלו הדברים תכף באותה שעה וכך קיבלתי הדברים בעינן והם ממש דברי רב"א וז"ל ואפרים קא מסהיד דבתחילה במרמה שם הטבעת באצבעה וכו' ותחבה בחיקו בזה לא היתה יכולה להשליכו מידה במהרה ולא העיד שנתרצתה בפירוש בקידושין כדברי העד האחד אלא העיד שהלכה מיד עכ"ד. אף אנן נמי אם שלא העיד שתחבה בחזקה עכ"פ העיד שהוא לקח ידה ותחב לה הטבעת ואמר וכו' ותכף הלכו א"כ התחוב כבר מורה החזקה ומה שלא הוסיף כל אותם הדברים של העד הראשון המורים רצונה אלא אמר הלכה לה מיד זה סי' מובהק שלא היה לה יכולת להשליכו מיד ובעלותם במדרגות השליכה מידה והקימו השפחה א"כ אין לך הכחשה גדול' מזו שהעד הב' לא די שמכחי' דברי העד הא' במוצאיה' למסעיהם שהם הכחשות בעיקר דינא בדבר דלא טעו אינשי ואין אנו יכולי' לכוין עדותם אפי' בדרך דחיק ואתי מרחיק אלא אדרבא מתוך עדותו אנו למידין אופן לכוין עדותו לסיוע ועזר הנערה מבלי שום דוחק וכאמור

ובאופן מבורר כזה אין פוצה פה ומצפצף דהם סהדי שקרי שלא היו ולא נבראו כמוהם בעולם וכל דבריהם בעדותן כחרס הנשבר וכדבר שאב"מ אליבא דכ"ע כי גם הרב מהר"א קובו ז"ל בספר שני מאורות הגדולים ד' ע"א ע"ד דחולק על תשובת הרב בני משה שלטון סימן ח"ל הנז"ל יודה בזה בפה מלה בנדון שלפנינו שהרי כתב וז"ל דלא אסיקו אדעתייהו בזה אלא להעיד שנתרצו ויאותו שניהם להמקדש עי"ש והוא דמות פי' מהרשד"ם על תן פה תן פה ויהיה יהיה ממש דשניהם לא אסיקו אדעתייהו כי אם לקיים הקדושין וע"ז לא שמיה הכחשה כי אם בד"נ דהיינו בדיקות כמו שהביא דבריו הרב ז"ל לעיל בע"א אבל כשההכחשה היא בגוף של עדות ובהיפך של עדות הא' ושלא יוכל להתפרש הא ודאי אין לך הכחשה גדולה מזאת וכמ"ש הרב דרכי נועם ז"ל הבאנו דבריו לעיל

ומכל האמור תם אני למה שראיתי להרב סם חיי די"ב ע"ד שאחר שהרבה לדבר בהכחשות שבנדונו ומכללם אותה הכחשה שמקצת העדים אמרו שהבחורה לקח ידו של המקדש ומקצתם אמרו שהוא לקח ידה וסמך להתיר עפ"י תשובת מהרימ"ט הנז"ל שוב הדר ביה מתשובת הריב"ש ומרן ב"י הנז' דנראה דס"ל דהיכא דבין הכי ובין הכי קידושין יש כאן דלא