שו"ת כרך של רומי רא

עדותן קיימת לא כן בנדון הרב"א והרמ"א שהם בגוף הענין ונפקא מינה לדינא בענין הקידושין בין עדות הע"א לעדות ה"ב כאשר בירר יפה דבריו הרב"א ז"ל דבזה אפילו מרן הק' ז"ל יודה בלי ספק ויש לי הוכחה גדולה לזה שהרי הרב כהונת עולם סימן מ"ה על נדונו שע"א והעיד שכשהתחילה לאכול החבוש אמר לה שנותנו לה בעד קניינים וסבלונות וע"א העיד שקודם נתינה אמר לה שהוא נותנו בעד סבלונות ע"ז כתב והבאתי את השלישית דאיכא בנ"ד הכחשה גמורה בין ב' העדים כמבואר ולא מבעיא לדעת מהרימ"ט שהסכים דבעידי קידושין אפילו בהכחשה בבדיקות עדותן בטלה וכו' אלא אף להנראה משאר גדולי האחרונים דס"ל דעדותן קיימת מ"מ כולם שוין לטובה דבחקירות עדותן בטלה ואף שאין ההכחשה בז' חקירות שמנו חכמים בלשון המשנה כבר האריך רב"ן סימן ה' והוכיח במישור דכל שהיא בגוף העדות לא מבעיא להרמב"ם דס"ל באחר אומר בסייף ואחר אומר באדירן דחקירה מקרי אלא אף להחולקים היינו משום דלא איכפת לן לשייולינהו בזה אבל בקידושין שצריך לידע אם מתחילה קבלה ברצונה או בערמה ואם אמרה אח"ך הן או שתקה לכ"ע היא מכלל החקירות ולא עוד אלא שמהר"ם אלשי"ך ז"ל בסימן ק"ד כ' שכל שההכחשה בסגנון ענין הקידושין אפילו דלא נפקא מינה מידי בטלה וכ"ש היכא דנפקא מינה בעלמא אף דלאותו נדון לא נפיק מינה מידי דלכ"ע הוו קידושין עכ"ז בטלה עדותם ע"כ. הנך רואה שהרב כהונת עולם אחר שהביא המחלוקת שבין מהרימ"ט וגדולי האחרונים שבראשם תשו' מרן הנז' וכאשר הזכירה שם למעלה ולמטה עי"ש עכ"ז כדי להסכים נדונו לדעת ב' הכתות הביא תשובה רבה ומהר"ם אלשי"ך ז"ל כלומר בהא מודו אפילו מרן ז"ל ואחוז' מרעהו והוא ברור מדבריו יותר מביעת' בכותח' אפילו שאיש רואה כל ביאור דבריו בתשובה מוהר"ם אלשי"ך ז"ל כמו שיראה הרואה יהיה איך שיהיה זה אינו ענין לנדון דידן כדי לפלפל בו ולברר דעתו כוונתינו רצויה להודיע בעמים שכעין נדון רב"א ז"ל דיש נפקותא גדולה לדינא בהכחשת העדים בזה מרן הקדוש ז"ל לא נגע ולא פגע ומודה הוא בכל כחו דבין נקראים חקירות ודרישות בין נקראי' בדיקות עדותן בטלה מבלי שום ריח ס' ומי לנו גדול בכל בית יוסף כרבי' בצלאל ז"ל ושהתלמוד וכל מ"ש הראשו' הכל בברור לפניו ולעולם ירד לעומקא של הלכה כנודע ומפורסם רוב עוביו ורוב היקפו לבקי בחבוריו הנפלאים אשר האיר עיני הגולה בשיטותיו המקובצות דודאי כל שיש הפרש גדול בין נדונו לנדון מרן הקדוש אליו שומעים כי הוא מילא מקומו אחריו בחכמה גדולה ובבקיאות נפלאה ובפרט בארץ מצרים כי אתריה דרבינו בצלאל הוא ולו שומעים בין להקל בין להחמיר בלי ספק

ועוד אני אביא חוזק וראייה אמיתית דכן הבינו כל גדולי האחרונים הבאים אחר מרן ז"ל לתת הפרש הגדול הזה בין היכא דהוכחשו לדבר דאין בה נ"מ לדינא או דעבידי אינשי דטעו להיכא דיש בו נ"מ לדינא ולא עבידי אינשי דטעו

הלא לעינינו מופלא שבסנהדרין הרב פ"מ מ"ב סי' ב' שהאריך הרחיב בפרט מחלוקת זה שבין מרן ומהרימ"ט ז"ל וששורשי פתוח בראשונים הרשב"א והר"ן אי מדמינן עידי קידושין לדיני נפשות ומבטלינן העדות גם בהכחשה שבבדיקות או מדמינן ליה לד"מ ומוקמינן העדות אפילו הוכחשו בבדיקות עד שעשאו ס"ס כיעו"ש בד"ח ע"ד ועכ"ז כשלא נתקררה דעתו לעשות ס"ס נגד דעת הרשב"א ורבים אשר אתו כתב וז"ל אף אתה אמור דאכתי מטעם הכחש' עידי הקידושין בעצמם הנז' יש צד להקל אפילו לשיטת הרשב"א וזולתו דעידי הקידושין לד"מ מדמינן להו דאם הוכחשו בבדיקות לית לן בה מ"מ היינו היכא דהכחשתם מצינן לתלותו בטעות כגון אחד אומר בב' לחדש ואחד אומר בג' לחדש דעבידי אינשי דטעו בקבועא דירחא או בעידי חזקה כגון אחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים דעבידי אינשי למטעי בין חטים לשעורים אבל בין חטים לקטנית דלא עבידי דטעו קי"ל מצטרפין דכיון דהעדים מכחישים ז"לז וכו' ואף שלדברי שניהם החזיק המחזיק מ"מ כיון דהא מתכחשי בפרט האכילה בין חטים לקטנית דלא עבידי דמטעי בכה"ג א"כ חד מנייהו שקורי משקר בודאי א"כ היאך יעלו ויצטרפו שניהם גם יחד באותו עדות

וא"כ בנד"ד שהראשון אומר שנותן התרנגולת הוא אבי הבחור והאחד אמר שהוא הבחו' בעצמו דחד מנייהו ודאי שקורי משקר א"כ היאך יעלו ויצטרפו שניהם להחזיק הבת מקודשת דאנן שני עדים בעינן והכא חד מנייהו ודאי משקר א"ד בקיצור ע"ש שנסתייע מדברי מהרשד"ם. ובאמת סיועו עלה יפה יפה שהרי בס' י"א לא חשש להכחש' העדים שהראשון אמר שאבי הבת אמר יהיה יהיה והב' אמר שהשיב תן פה תן פה ובירר סברתו מהרשד"ם דאחר דתן פה תן פה לא גרע בנ"ד אפשר שמי שאמר יהיה יהיה לא זכר וחשב שכן אמר לפי מה שנראה לו בעת ראיית העדות שכך היתה כוונתו לקבל הקידושין והו"ל כמוכחשין דבעדות ממון וקדושין לא הויא הכחשה ע"כ ודקדק מזה הרב פ"מ שם דנראה להדייא כוונת מהרשד"ם שטרח ודקדק הרבה בנדונו שלא יהיה שם הכחשה בכוונה בין עידי הקדושין בעצמם אמנם בהכחשה שבין עידי הקדושין בעצמם היא הכחשה גמורה דלא עבידי למטעי בכך כגון מה שפסק מהרשד"ם גופיה בסי' פ"ח שבעד אחד שהעיד שהנערה השלימה י"ג שנים בחג הפסח השל"ח ולפי עדות הב' נולדה קודם הפסח ויש לפחות ה' ימים יותר ביניהם נמצא שהם עדים מוכחשים וגדולה מזו כתב הב"י שאם ע"א אמר קודם הנץ החמה ואחד אמר בהנץ החמה עדותן בטלה שהדבר ניכר לכל ע"כ למדנו שאע"פי שאחד אומר בב' לחדש ואחד בג' לא הוו מוכחשים משום דאפשר דאחד ידע בקיבועא דירחא ואחד לא ידע אבל בדבר הניכר ליכא למימר הכי כ"ש בנ"ד דז"א בחג הפסח וז"א בין פורים לפסח בודאי ניכר הרבה והוו מוכחשים ואין לומר דלא מיקרי הכחשה כיון דלפי עדות שניהם לכל אפייא הוי גדולה ודמי לשניהם מעידים על מיתתו אפי' דהוכחשו דהתם אין אנו צריכים אלא ע"א וכל אחד לבדו נאמן אבל בנדון הקדושים אנו צריכין ב' עדים וכיון שמכחישין זא"ז אין כאן עדות ע"כ

ובאמת היא ראיה חתוכה ותמהני על הרב פ"מ איך לא ביארה כדרכו וכתב דחלק כך מהרשד"ם במילות קצרות ומה מילות בארו'ת בארו'ת יותר מאלו דכרוזא קרי בחיל לתת הפרש היכא דבהכחשה ניכר עצם ההתנגדות מבלי שנוכל לפרש דבריהם או דעבדי דטעו וכיוצא הא ודאי הוי הכחשה גם בד"מ