שו"ת כרך של רומי ר

להדייא בנדון שלפנינו דהוכחשו בד' וה' דברי' כמבואר בגופא דעובדא הנז"ל אפי' דבין הכי ובין הכי קידושין הוו הרי לדעת כל הני רבוותא אשר בית ישראל נכון עליהם ס"ל להדייא דכדיני נפשות דמייא וכמו דרישה וחקירה וכ"ש דאם הוכחשו העדים בבדיקות דעדותן בטלה עכ"ד

אלא דזה עומד כנגדנו מ"ש מרן בתשו' הישנות סי' ב' דחולק להדייא ע"כ האמור שהרי כתב דאמרי' שהערים הכחישו זה את זה שהאחד אומר שכשמנה המעות המקדש ביר המתקדשת עד ארבעה אמר תהא מקודשת לי והב' אמר שלא אמר כן עד שגמר לימנות וכן הכחישו זא"ז שהאחד העיד שאמר בזה והאחד הכחיש שלא אמר בזה מאחר דקידושין חשבינן להו כד"מ וכו' הו"ל עדות המוכחשת בבדיקות דכשרה בד"מ דהני מילין שהכחישו זא"ז אינו בחקירות ולא בדרישות דלא עדיפי מזה או' מנה שחור וזה או' מנה לבן נמצא שמצד זה אין מקום לבטל עדות זה עכ"ד ורבני האחרונים האריכו למעניתם עיין כל הדברים בכנ"הג וביד אהרון בסי' מ"ב שלפנינו ותרוה צמאונך וכולם חוששים הרבה לדעת מרן הקדוש ועיין להרב דבר משה חא"הע סימן כ"ח הסובב על תשובת פרי הארץ בארוכה בח"א סימן ג' שאחר שהביא מחלוקת מהרימ"ט ומרן הנז' סיים וכתב וז"ל ולענין מעשה ראוי לפסוק כדעת מרן הקדוש וניזיל לחומרא וכו' עיש"ב והביא מספר אליהו רבא אלפנדרי איזה ענין ואין הס' מצוי בבית מדרשי

וא"כ מכל האמור יאמר האומר דבנדון שלפנינו אפילו דהוכחשו בד' ה' דברים כולהו דמו למנה לבן ומנה שחור וא"כ צריכה גט מספק וכפשט לשון מרן הקדוש ז"ל. אבל כד דייקינן שפיר. אומר ההפרש גדול בין נדון שלפנינו לנדונו של מרן ז"ל דבשלמא בהכחשת הטלית והספר הראשונה ובהכחשה אחרונה שהאחד אמר שחזר המקדש עמהם לב"הכ והב' אומר דלא חזר ושהלכו ב' העדים יחד לב"הכ נאמר שהוא הכחשה בבדיקות כדכתב מרן ז"ל אבל בהכחשה האמצעית שהראשון אמר שירדו ב' נפרדים ושהוא אמר לה שתפשוט ידה ושהיא פשטה ידה וקיבלה הקידושין ברצון ונתנה באגרופה וחבקו על לבה כאשר צייר העד הא' לפנינו והב' הכחיש ואמר שירדו נעוצים זו בזה מתחת זרועות אלה פ'ראנקה ושהוא הוציא ידה מתחת זרועו ותחב לה החותם ושהלכו שניה' ולא עשתה שום מעשה המורה הרצון כלל ועיקר בהכחשה כזאת כיון שהיא כגופה של עדות ונפקא מינה טובה לדינא ודאי אפילו מרן יודה דאפילו דמדמינן ליה לד"מ עדותן בטלה

וחילי ממה שאני רואה לרבינו בצלאל סימן ה' ומהר"ם אלשיך סימן ק"ה ששני הגבורים הללו תלמידיו ושותי מימיו של מרן הקדוש ז"ל כנודע מכל המשך תשובה לבקי בהם ששניהם כאחד נשאלו על נדון אחד וכנז"ל ועכ"ז בהכחשה יותר קלה מהכחשה אשר אננו בה ביטלו העדיות כחרס הנשבר ואפילו דבין לפי הע"א ובין לפי העד הב' הוו קידושין ואיך יעלה בדעת שתלמיריו ושותי מימיו של מרן הקדוש יחלקו עליו ואפילו דלא ראו תשובה הנז' כי בשנת ישמ"ח נדפסו תשובת מרן ומעשה זה של רב"א ומהרמ"א היה בשנת שמ"ט עכ"פ היתה תשובה ידועה בצפת ובשם יקראוה תשובת גניבת החמינים מהתנור עיין מביט ח"ג סימן קע"ב והילך לשון רבינו בצלאל ז"ל ומיהו מטעם דכל חד מוכחש מחבריה יש לבטל הקידושין דהא תרווייהו היו שם מתחילה וע"ש דתרווייהו קא מסהדי על אכילת התפוח ואפרים קא מסהיד דמתחילה בערמה שם הטבעת באצבעה שאמר לה ראה הטבעת של זהב שעשיתי לביתי ותחבו בחזקה ובזה לא היתה יכולה להשליכו מידה במהרה ולא העיד שנתרצתה בפירוש בקידושין אלא שהלכה לה מיד ויצחק העיר שנתן רבי אלעזר לנערה טבעת הזהב לקידושין וקבלתה ממנו ורצתה בו והלכה לו וכו' וסיים וכתב ומעתה יש לדון ולומר דמאחר דכל חד מוכחש מחבריה בכה"ג עדותן בטלה ונכנס בענין אדיר זה היכא דהוכחשו בבדיקות או בחקירות ובדרישות לענין ד"מ ג"כ ועפ"י רוב עוביו ורוב היקפו העלה הדרישות וחקירות הם דבריהם המורים על גוף המעשה ואם הכחישו זא"ז בכוונת המעשה עדותן בטלה וסיים וכתב וז"ל ומעתה בנד"ד דאתכחוש בגופא דעובדא דהיינו דרישו' לדעת הרמב"ם ז"ל ודאי דעדותן בטלה ואיפשר דאפילו לאותה סברה דמייתי בס' התרומות דדוקא בד"מ ומשום דקיל להו לסהדי ולא דייקי וכו' וכדכתיבנא לעיל בקידושין דהיינו ערוה דחמורה ותלייא במילי הא ודאי דדייקי סהדי ואם איתכחוש עדותן בטלה

ומיהו הראב"ד השיג להרמב"ם בההיא דסייף ואדירן ונראה דבנד"ד יודה דדוקא סייף ואדירן הוא דהוו בדיקות דמה לנו לידע אי בסייף אי באדירן אבל בנד"ד דהכחשתו בעיקר דינא דכמה דיני תלוי בזה אי קבלתה היתה מתחילה ברצונה או במרמה והכי נמי אי נתרצית לבסוף להדייא או שתקה והלכה לה הא ודאי דסהדי דייקי בכל מילתא ומילתא והיינו דרישה דתלייא בגוף המעשה יעו"ש שהאריך להכריח שגם הראב"ד בנדון הקידושין שלו יודה דהוי הכחשה בדרישות ועדותן בטלה

ושוב נכנס הרב"א ז"ל בעוצם הענין ולברר דגם בבדיקות דאמרי' דעדותן קיימת היינו דוקא כעין מנה שחור וכו' שאין ההכחשה בעיקר הדבר דמנה שחור ומנה לבן שווין הן בדמיהן אבל כל שיש הכחשה במידי דתלייא ביה עיקר מילתא כבנדון דידן אף בבדיקות עדותן בטלה לכ"ע והאריך עוד בהביאו לשון הירושלמי ר"פ היו בודקין וסיים וכתב וז"ל וכיון דכן אפילו תימא דהיינו בדיקות כ"ע מודו דעדותן בטלה והילכך מטע' דכל חד מוכחש מחבריה כדכתיבנא יש לבטל הקידושין ואינה צריכה גט עכ"ד. ועל סגנון זה כמעט הוא דעת אלשיך ז"ל באותו נדון גופיה שהרי כתב וז"ל דיש הפרש בין אמר לה ראה הטבעת וכו' ותחב אותו באצבעה בחזקה ואמר הרי את וכו' לבין אמר שנתן לה מתחילה לקידושין והיא נטלתה מידו דהוי הפרש וענין חלוק הרבה ודאי דלא טעו אינשי בהדי ועוד דהוי בפעולת נתינת הקידושין. שהוא הפרש יותר שבחקירות ודרישות דהוי כמילתא חוץ ממציאות הקידושין עכ"ד יעש"ב

הראיתיך בעיניך קורא נעים דהפרש גדול בין נדון מרן הקדוש ז"ל דהיו דברים חיצונים לגמרי על גוף הקידושין וע"ז דימה אותם למנה שמור וכו' דלכל אפייא שוין בדמיהן וכן כי אמר בזה או לא וכן כי המר הקידושין באמצע המנין או בסופו דקדושין גמורין ועל זה שפיר כתב מרן הק' ז"ל לדמויי לד"מ דאם הוכחשו בבדיקות שאין גוף הענין תלוי בו