שו"ת כרך של רומי קצד

שעוד ב' ג' שנים הנהיגו לכתוב וכל שום וחניכא כמ"ש לעיל שיש שנים כתובים בשנת תקע"ז וכתוב בהן וכל שום וחניכא. הנה נמצא מבורר בעונות דאלו האחרונים נכתבו בלי השקפה כלל ואין מביאין ראיה מהם ומהמונם שכבר נראה שנכתבו כאשר יעלה המזלג וגם נראה שגרעו והוסיפו כמה דברים כמו חיבת כאן ג' פעמים וכתבו שבעים ושש ולא כתבו ושבעים וכאלה רבות אתם ובפרט רע עלי המעשה במיעוט השגחתם להשמיט לישנא דוכל שום וחניכא אחר שנהגו בו שנים רבות וכמבואר בנוסחי גיטין הנז"ל אמת ששורש הדבר הוא מחלוקת ר"ת ובעל הג' דבעל הג' ס"ל לכתוב כן וכן נמצא בטופסי גיטין שלו ור"ת חולק כמבואר בב"י א"הע סימן קכ"ט וכתם שם דגם המרדכי והסמ"ג כתבו דברי ר"ת ששמע דהכי ס"ל ושמדברי הרשב"א ג"כ משמע דס"ל כר"ח וגם כתב דמתניתין דפ' השולח דל"ד מוכח כר"ת כיעוש"ב. אמנם כבר כתב מב"י שם שהרשב"א כתב שהעולם נהגו כבה"ג לכתוב וכל שום בכל גיטין משום שם ליווי ושגם הרא"ש כתב שהעולם נהגו כבה"ג לפי שנהגו הגוים באשכנז שקורין ליהודים בחניכא הקרוב ללשון עברי ואין ראוי לכתוב על אותה חניכא דמתקרי לכך נהגו לכתוב וכל שום וחניכא דאית לי שמלה זו כוללת הכל. וכתב ע"ז מרן שאעפ"י שידענו בודאי שאין לו שם וחניכא אחרת כותב וכל שום וחניכא ואין נמנע דכיון שנהגו לכתוב כן תו לא חיישינן למיחזי כשקרא ושגם הרב המגיד כתב בפ' ג' מה' גירושין שכן הוא המנהג וכ"כ כמה פוסקים וכן פסק מרן בש"ע סימן קכ"ח ס"ג גם בסימן קכ"ט ס"ח וז"ל עכשיו נהגו שבכל הגיטין כותבין וכל שום וחניכא ד דאית לי ולאבהתי ולאתרי יעו"ש. ועיין גט פשוט בסימן קכ"ט ס"ק מ"א שכתב דאם לא כתבו וכל שום וכו' במקום שנהגו לכותבו שאין לגרש בו לכתחילה ואפילו אם גירש בו אם אפשר לכתוב גט ב' בוכל שום נכון הדבר אך בשעת הדחק דא"א להשיג גט אחר יכול לגרש בו אעפ"י שלא כתב וכל שום עכ"ל. אמת שבספר המכתב מאליהו דף ט"ל ה"ד הגט מקושר למוה"ר מוהר"ם בול"ה ז"ל סימן ט"ן הביא תשובת הרשב"א סימן אלף רי"ג דגט שלא כתבו וכל שום אחרן וחניכא לא באיש ולא באשה דאינו מעכב אם אין להם שם וחניכא ידועה כיעוש"ב. מ"מ כבר כתב הרא"ש דבאשכנז הגוים מכנים ליהודים בחניכא קרוב לעברי וכן הוא ממש במדינות האיברופא כולה כמו יוסף גוסיפ"י שאלמו"ני איס"ק ג' אכובי מויס"י אדוני אברא"מו מיכילי גבריאילי וכן כל השמות הצורפים עם יה ואל כמו חוניה ומהללאל כולם מעתיקים אותם בלשון איטאלקי באופן שבמעט אין גם אחד שאין לו חניכא אחרת מלבד הכינוים אחרים המשונים באופן כזה ודאי אם לא כתב וכל שום ודאי פסול וכמ"ש הרב ג"פ ז"ל מאחר שכבר נהגו בזה שנים רבות. ולא עוד אלא כמה גרם מיעוט השגחתם בגיטין הראשונים שבאותם לא די שכותבין וכל שום וחניכא אלא היו כותבים גם הכנוים הפחותים וגם החניכות נלקחות מהעברי כמו שאלמוני ואיסק ואבדם. ואלו היו רואין כל זה אם אמת הדין היה נותן להשמיט כל אלו הכנוים וכמ"ש הרא"ש (ובמקום אחר אחר נכתוב בזה העולה לפום דינא) אבל הא מיהא כבר כתב הרא"ש משום דסמכינן על לשון דכל שום וכו' אבל להשמיטו מכל וכל זו אינה תורה. וכבר ידעתי דנוסח הגט המסודר בספר פחד יצחק הא הטעה אותם אבל היה להם לדקדק שכבר כתב שם ביני שיטי וז"ל לא נהגו לכתוב וכל שום אחרן דאית לי ולאבהתי ולאתרי וא"כ היה להם לחפש אחר מנהגם איך שיהיה מכל הצדדין וצידי צדדין אין להשגיח באלו הגיטין האחרונים שכבר נראה שנכתבו בלי השגח' ויבטלו במיעוטם וכמעט ראוים לדונם בשריפה קרוב למ"ש הרב מוהר"מ בולה ז"ל בגט מקושר סימן ו' ס"ט. ומעתה אין לנו לשום פנינו ומטרת עיונינו וקביעות מנהגינו כי אם על אלו הגיטין הראשונים הכתובים בהם וכל שום חניכא שבהם הוקבע המנהג בלי ספק כי רבים הקדמונים הם אלא שגם באלו כבר כתבנו לעיל דאית בהו תרי נוסחות שבראשונים מש' התל"ה עד התקל"א כתוב וכל שום וחניכא אחר העומד היום ברומא מתא ואלו הרבים יותר משלשים גיטין ומש' תקל"א עד תקע"ז שינו וכתבוהו תכף אחר הזכרת השם קודם העומד היום ברומא. והשתא לנו לדעת כמאן תפסינן עיקר בנוסח הראשון והוא הקדמון והרוב או בנוסח האחרון אפילו שהוא המיעוט וכד דייקינן שפיר דינא יתיב לתפוס עיקר בנוסח הב' דהינו לכותבו קודם העומד היום ברומא. ודבר זה יעלה בידינו אם נדקדק באלו הב' נוסחים הקדמון והאחרון ונראה שבכולם השמיטו תיבת ולאתרי ואינם כותבין כי אם וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ואלו מר"ן ז"ל בסימן קכ"ט ס"ח וז"ל עכשיו נהגו שבכל הגיטין כותבין וכל שום דאית לי ולאבהתי ולאתרי יעו"ש ובאלו הנוסחים חדשים גם ישנים אשר אנו עסוקים בהם השמיטו לאתרי. ולנו לדעת מאי דעתיהו דאי ס"ל כבה"ג ונוסח הרמב"ם והר"אש ורבינו ירוחם היה להם לכתוב ג"כ ולאתרי ואי כס' ר"ת וסיעת מרעהו ונוסח מורם ז"ל המובא בסדר הגט היה להם להשמיט כל הל' של וכל שום וכו' וכמו שהשמיטו הפחד יצחק ואחר ההשקפה הנאותה נראה שהאמת אתם והוא דכבר נוד' דעל מנהג זה דכותבין ולאתרי גמגם עליו מוהרי"א סימן רמ"ז הביא דבריו מוה"ר הג"פ ז"ל סימן קכ"ו ס"ק ע"ט דלדידן שאין אנו כותבין מקום הדירה אלא מקום העמיד' והיינו העומד היום במקום פ' והעומדת היום במקום פ' א"כ לא אתי שפיר על מקום העמידה לכתוב ולאתרי דמקום העמידה לאו אתרי מקרי והרב ג"פ ז"ל שם נדחק לקיים המנהג והרב גט מקושר בולה ז"ל סימן א"ן ס"טו תמה על כל דבריו באורך וגם הרב גט מקושר למוהר"י נבון קיים תמיהותיו וגמגומיו על מנהג זה לכתוב ולאתרי. ואחרי שנתברר דמנהג זה לכתוב לאתרי במקום שכותבין מקום העמידה ולא מקום הדירה הוא מגמגם והוא צולע על ירכו א"כ מנהג עירינו רומא באלו הב' נוסחים אשר אנו דנים עליהם הוא מנהג ותיקין להשמיט תיבת ולאתרי מאחר דכתבינן מקום העמידה. והשתא דאיתית להכי תורה יוצאה בהינומא לדון כהנוסח האחרון לכתוב וכל שום וחניכא תכף אחר השם קודם העומד וכמ"ש מוהרי"א בכתביו סי' רמ"ז לרב א' שסיד' העומ' וכו' קוד' וכל שום וכו' שבטופס שלו אינו אלא וכל שום קוד' העומד ושמשמע שטופס מכוון יותר דמה לנו להפסיק בין שם המובהק ובין וכל שום וסיים מרן ז"ל דהמנהג לכתוב העומד קודם וכל שום כטופס הרא"ש והרמב"ם ורבינו ירוחם והטור וכג"ף שם ס"ק ע"ט כתב דמנהג זה לכתוב העומד קודם וכל שום וחניכא נשתרבב ממ"ש בטופס הגט דהרמב"ם ודעמיה אנא פב"פ דממתא פ' וכל שום