שו"ת כרך של רומי קצג

הנהר שעיר יושבת אצלו וכמ"ש הלבוש שם ס"ד יעו"ש באורך ועיקר הדין בסיפוק תלייא מילתא ואם אין מסתפקין ממנו כי אם מיעוטא דמיעוטא איכא למיחש לפסול הגט לדעת מקצת פוסקים דמזויף מתוכו ומ"ש מרן בב"י משם מוהרי"ק ועי"ש ס"ד ה"ו. הרי לך נזק גדול ומפורסם ואבן נגף לבוערים בעם להניח דין זה כפשוטו וע"ז יפה עשה בעט"ו הרב הלבוש להשמיטו מאחר שכל הדיני' היוצאי' מזה כבר מבוארי' שם באותם הסעיפי' באר הטיב כיון דברוב הסיפוק תליא מילת' אם רוב הסיפוק מהנה' ודאי כותבין נהר ולא בארות ומעינו' והוא פשוט וברור כשמש. ומאחר עלו' כל האמו' דעת כל אלו הראשוני' והאחרוני' ומרן בש"ע דלכ"ע בסיפוק תליא מילתא ואם אין מסתפקין נראה כמזויף מתוכו דלפי האמת לא תחשב יושבת על הנהר לענין הסיפוק ואיכא למיחש לפסול הגט. א"כ תורה יוצאה בהינומה וראשה פרוע בנ"ד ברומא שכל הסיפוק הוא מעינות ובארות והיא מפורסמת לכל העולם בריבוי מעינותיה בכל פינה וזוית דבר פלא דודאי דינא יתיב לכתוב בגט המעינות והבארות שמהם כל סיפוקי אדם ובהמה וכביסה ורוב או תרי רובי מכשרת העורות. ואי לא כתבינן ודאי דאיכא למיחש לפסול אגט בלי ספק כיון שהיא מפורסמת בריבוי מעינותיה ובסיפוק תלייא מלתא וכאמור ומפורש לעיל ולית דין צריך בושש. ואם יאמר האומר כיון דברוב הסיפוק או בכל הסיפוק תליא מילתא ואתה הראת לנו שמהנהר טיבירי אין בו סיפוק כל עיקר א"כ באנו לס' החולקים שלא להזכירו אפילו אם הוא מיעוט הסיפוק ואם מזכיר המיעוט איכא למיחש לפסול הגט וכ"ש הכא דאין בו סיפוק כל עיקר. הא ודאי בורכא היא דדין זה לא נאמר כי אם במעינות ובארות דאם חד מהם הוא המיעוט בטל במיעוטו ואין יושבת עליו ר"ל אין מסתפקין ממנו וע"ז אין ראוי לכתוב המיעוט אבל בעיר היושבת על הנהר דיושבת עליו שפיר מקרי לענין ישובה ר"ל בנינה ויסודה כי נהר יסובבה הא ודאי הוא סימן בפני עצמו וכמ"ש הלבוש סימן קכ"ח ס"ד עיש"ב וא"כ כשאנו כותבים שם הנהר אינו על סימני הסיפוק כי אם על סימני בנינה והקיפה לא כן בבארות ומעינות שאם אין מסתפקין בחד מהם תו אין אתה יכול לפרש מילתא דיתבא בשום אופן שהרי על בנין העיר כולה אין אתה יכול לפרש מצד טבע הענין שהרי אותו מעין הוא בחד מקצה העיר ודרך המעין או הבאר שלא להקיף כל העיר ואיך תפרש בנויה על המעין וכו'. ואם תפרש דיתבא על הסיפוק הרי אין הרוב מסתפקין ממנו והרי הוא מזויף מתוכו אבל העיר היושבת על הנהר ודאי תפרש דיתבא על בנינה ויסודה כיון דמקיפה והוא סימן בפני עצמו על בנין העיר כענין דכתבינן דעל כיף ימא מותבא וסימן אחר מענין סיפוק מימיה והוא ברור כשמש. אשר בביאור דבר זה רוח לן הטעם הנכון שלא לכתוב דיתבא על נהר טיבירי ועל מי מעינות ובארות וכמ"ש הרב פחד יצחק על פידרא דיתבא על נהר פו ועל מי בארות. דכיון דאין מסתפקין מהנהר טיבירי כל עיקר א"כ הוי פירוש דיתבא על נהר ר"ל הבנין ולא על הסיפוק ואיך יאמר ועל מי מעינות וכו' אחריו כאלו בנינה על מי מעינות ולא סיפוקא. אבל אם מסתפקין מהנהר לפחות להשרת עורות וכביסה דשייך לפרש מלת דיתבא על הסיפוק א"כ יבא אחריו ועל מי מעינות ר"ל על הסיפוק אבל אם אין מסתפקין ממנו כל עיקר א"כ בהכרח מלת דיתבא לא תוכל לפרש ב' משמעיות על עיקר יסוד בנין העיר ועל סיפוקא וא"כ ראוי לכתוב דיתבא על נהר טבירי ר"ל על הבנין וממימי מעינות ובארות מסתפקא על הסיפוק. ושו"ר להרב ג"פ סי' קפ"ח ס' מ"ח והרב ג"מ למוהר"י בולה ז"ל שכתבו כדברים הללו והביאו ראיות אמתיות כיד ה' הטובה עליהם עלז לבי בה' וזה מן התימה על נוסח הפחד יצחק של פיררא שכתב דיתבא על נהר פ"ו ועל מי בארות ולפי הנשמע ומבורר דמלבד דהנהר פ"ו הוא בחוץ מן העיר כ"ה מילין עוד זאת דאפילו אותו יד שמסבב חוץ לחומת פיררא הם מים רעים ומסוכנים וגורמים עיפוש ואויר רע ואין מסתפקין מהם כל עיקר וא"כ נמצא לפי זה (אם כנים הדברים) דכתיבת דיתבא על נהר פ"ו הוא לסימן בנינה ולא לסיפוקא כל עיקר וא"כ איך יכתוב אחריו ועל מי בארות דהוא על הסיפוק כאלו דיתבא יפרש אותי על הסיפוק ואינו וח"ו הוי כמזויף מתוכו וכמ"ש מב"י ז"ל ה"ד לעיל. כי ע"כ אם כנים הדברים כי אין מסתפקין מזה היד של נהר פ"ו אשר חוץ פיררא כל עיקר דינא יתיב לכתוב דיתבא על נהר פ"ו וממימי מעינות מסתפקא ואין לחוש ללעז הראשונים וכאמור לעיל

וממימי (שלשה מימים ושני יודין היוד הא' אחר ב' המימים והשני לבסוף ואם כתב וממי בב' ממים וחסר יו"ד ביניהם כשר אפי' שלא בשעת הדחק לחם שלמה בשם יד"א ואם כתב ומימי מלא יו"ד פסול אם לא בשעת הדחק) מעינות (בחד יו"ד ומלא וי"ו שם הבתי כהונה ח"ב ס"ה ואם כתב מעינו' חסר וי"ו כשר לחם שלמה בשם אדמת קדש סימן מ"ה) ובארת (רוב המקומות כותבין חסר כן כתב לחם שלמה שם וכן ראיתי בפחד יצחק ובשמש צדקה בארת חסר ולכן תיקנתי לכותבו חסר) מסתפקא (באלף לסוף לשון תרגום ב"ך שם אנא פב"פ (כל דיני כללי השמות והכינוים וכיוצא נכתבם במקום אחר כי השעה דחוקה) ואם המגרש כהן יכתבו פ' הכהן בן פ' הכהן וכן לוי

א' וכל שום וחנינא דאית לי ולאבהתי עתה אגיד את כל הקורות אותי בענין זה של וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי שהנה ראיתי בנוסח הגיטין משנת התל"ה עד שנת התקל"א כולהו כתיבי בנוסח זה. אנא פב"פ העומד היום ברומא מתא דיתבא על נהר טיבירי וכל שום וחניכ' דאית לי ולאבהתי. נמצא דוכל שום וחניכא וכו' כתיב אחרי כותבו העומד היום ברומא מתא בין באיש בין באשה. ובנוסחי הגיטין משנת התקל"א עד שנת התקע"ז ותקע"ח בכלל כתוב אנא פב"פ וכל שום וחניכא דאית ולאבהתי העומד היום ברומא מתא וכו' נמצא דלשון וכל שום הוא סמוך לשם קודם כותבו העומד וכו' בין באיש בין באשה ובנוסחי הגיטין משנת התק"עח ער היום והם מיעוטא דמיעוטא ה' גיטין דוקא השמיטו וכל שום וחניכא לגמרי בין באיש בין באשה והוסיפו תיבת כאן בכל פעם שמזכירים העיר מה שלא היה בקדמונים ולקמן נדבר מזה. והיותר מה שעמדתי מרעיד הוא שאחד מהם ר"ל מאלו החמשה כתוב בשנת התקע"ה בלא שום וחניכא. ובשנת התקע"ה גופא כתוב אחד בנוסח וכל שום וחניכא ולא עוד אלא