שו"ת כרך של רומי קצב

ודאי דגם מוהרי"ק ידע והבין כוונת רפ" ור"י דטעמם דכתבו דכשיש נהר אין כותבין מעינות משום דמסתמא רוב הסיפוק מהנהר ומיעוט מן המעינות וע"ז כתבו דלא יכתוב מעינות מטעם דרוב הסיפוק שהוא הנהר הא איכא וע"ז האריך עור לברר החששות שאיכא בכתיבת כל הסיפוק ולכן טוב לכתוב רוב הסיפוק דומה דנהר. עוד למדנו שנית שגם מרן ז"ל כך הבין בענין זה של נהר והינו דהטעם הוא דמסתמא רוב הסיפוק ממנו שהרי סיים וכתב מרן הקדוש וז"ל ודברי הפוסקים האומרים לכתוב כל מימי הסיפוק והמונעים לכתוב בארות ומעינות בעיר שיש בה נהר עיין מרדכי וכו' הרי לך דמרן הקדוש ז"ל קרי בחיל דההפך לכתוב כל מימי הסיפוק שהוא רוב הסיפוק הוא לכתוב נהר בלי מעינות ובארות. דנראה דעכ"פ בכתיבת נהר לחוד מיהא הוי רוב הסיפוק. ואי ס"ד דכתיבת נהר בלי מעינות מלתא באנפי נפשא היא ולא משגחינן אחר הסיפוק כלל דברי מרן ז"ל אין להם שחר היכי הוי דבר והופכו לדעת האומרים דלא די ברוב הסיפוק להביא אותה דעיר שיש בה נהר שאינו ענין כלל וכאמור אלא לאו כדאמרן. וכן יש ללמוד מדברי מרן ומור"ם בספר הקצר שם סימן קכ"ח ס"ו וז"ל אם העיר יושבת על הנהר אין לכתוב לא בארות ולא מעינות כי אם הנהר וכתב מורם ז"ל וז"ל ויש חולקין וס"ל דצריך לכתוב כל סיפוקי העיר וכן נוהגין במדינות אלו וכו' עכ"ד הרי גם ממחלוקת מרן ומור"ם בספר הקצר תורה יוצאה בה נומא ככל מה שכתבנו אנן בעניותין דעיקר דעת מרן לומר דבעיר שיש בה נהר. אין כותבין בארות ומעינות הינו משום דכשיש בה נהר מסתמא רוב הסיפוק הוא מהנהר כיון דהעיר יושבת על הנהר ולאו הלכתא בלא טעמא היא לומר דכשיש בה נהר בין מסתפקין בין אין מסתפקין הין צריך לכתוב שהרי בסיפוק תלייא מילתא וכמו שהביא הוא עצמו בב"י ה"ד לעיל דאלת"ה מהי האי דסיים מור"ם וכתב ויש חולקין וס"ל דצריך לכתוב כל סיפוק העיר כאלו מרן דיבר דדי ברוב סיפוק כרי שיבא מור"ם ויאמר דיש חולקין וס"ל דצריך לכתוב כל הסיפוק הא מרן לא דיבר בזה כלל אלא דין באנפי נפשיה דבשיש נהר לא משגחינן אחר הסיפוק כלל אלא ודאי דגם מור"ם ז"ל הבין בכוונת מר"ן ז"ל בדין זה דבעיר שיש בה נהר אין כותבין בארות ומעינות כי אם נהר לבד דהכוונה הוא דכשיש בה נהר מסתמא רוב הסיפוק ממנו והלכתא כדעת הסוברים דדי לכתוב רוב הסיפוק דהינו נהר ולא כל הסיפוק דהינו בארות ומעינות וע"ז סיים יכתב מור"ם דיש חולקין וס"ל דיש לכתוב כל הסיפוק והינו דאפילו דיש בה נהר ורוב הסיפוק ממנו עכ"ז צריך לכתוב בארות ומעינות שהוא כל הסיפוק ונתבררו הדברי' כשמלה ברוך ה'. וכן ראיתי להרב נחלת צבי ז"ל שם שעל מ"ש מר"ן ז"ל אם העיר יושבת על הנהר וכו' כתב וז"ל כן הוא דעת מוהרי"ק (המובא בב"י) ואיירי כגון אם רוב התשמיש הוא מהנהר יעו"ש שהעתיק כל לשון מוהרי"ק המובא בב"י ז"ל שודאי כוונתו להעתיקו הוא להראות שמי שהוא רואה דברי מוהריק"ו המובאים בב"י בשורשם בהכרח צריך לפרש הטעם דבעיר היושבת על הנהר אין צריך לכתוב מעינות וכו' היינו משום דרוב הסיפוק ממנו הא לאו הכי לא שהרי קורא בגרון מוהרי"ק ז"ל דבסיפוק תלייא מילתא ואם אין מסתפקין ממנו היכי יכול להשמי' בארות ומעינות שהם רוב הסיפוק או כל הסיפוק כנ"ד? וע"ז שפיר העתיק הנ"ץ כל לשון מוהרי"ק לחלות דינו שכתב אם רוב התשמיש הוא מהנהר באילן גדול והאמת אתו אלא שקיצר וכן ראיתי למוה"ר בס' גט פשוט שם שעל מ"ש מר"ן ז"ל אם העיר יושבת על הנהר וכו' כ' וז"ל כ"כ בשם ר"ף ור"י מקורבי"ל ז"ל ויש לחקור מהו הטעם דאפ' לומ' דאיירי דרוב הסיפוק מהנהר ומיעוט העיר מסתפקין ממימי מעינות ובארות ולכך כתבו דכיון דיתבא על הנהר שהוא רוב סיפוק העיר אין לכתוב סיפוק המיעוט שהוא מימי מעינות ובארות וכן מוכח מדברי הגמ"ר ז"ל וכ"כ בנ"ץ. א"נ אפשר דאע"ג דמיעוט העיר מסתפקים מן הנהר ורובא מסתפקים מבארות או מעינות אפ"ה כותבין נהר משום דמפורסם יותר ונכרת העיר על שם הנהר מה שאין נכרת העיר על ידי סימן שיש בה בארות ומעינות פן יבא לטעות כלומר שמא יטעו לכתוב בורות במקום בארות וכו' עכ"ד יעו"ש. הראית לדעת שגם הרב גט פשוט ז"ל בטעם הראשון כתב כדברינו ממש שעיקר הטעם הוא שרוב אנשי העיר מסתפקין מן הנהר וסיים וכתב שכן מוכח מהגמ"ר ואין ספק שכיוין על כל ההוכחות שהוכחנו לעיל שכמעט ר"י מפאריש קרי בקל קרנא שבטעם דבריו שכתב דבעיר שיש בה נהר. הין כותבין באמת ומעינות היינו משום דרוב הסיפוק ממנו וכאשר הארכנו לעיל ומינה לא נזוע שלשון הגמ"ר הנז"ל כולו אין לו משמעות אחר כלל כלל לא. וגם ל' מב"י בסדר הבאת המחלוקת שבהג"מ קורא בגרון פשט זה וגם לשון מור"ם בהגה אין לו פשט אחר וכמו שלזה הסכים עוד הרב גט פשוט שם למטה באותו עמוד וז"ל א"נ אפשר לומר דכוונת מור"ם לומר דאע"ג דרוב בני העיר מסתפקין מן הנהר ומיעוט מן המעינות כיון דיש מקצת בני העיר מסתפקין מן המעינות כותבין גם את המעינות וכן נראה מדברי הגמ"ר דיש חולקין וס"ל דיש לכתוב כל סיפוקי העיר אף על גב דזה הוי רובא ואידך הוי מיעוטא וכן הדעת עת נוטה דזו היא דעת מור"ם עכ"ד ואי דעתו נוטה שכן הוא דעת מור"ם ז"ל וכמי שהוא האמת א"כ בהכרח שכוונת דברי מר"ן הקודמים וכל המקורות אשר מהם חוצבו ופירשו שמימי הנה' הם רוב סיפוקי העיר וא"כ אחרמ"ר תו אין מקום לכל מה שפלפל שם הרב גט פשוט בטעם הב' לומר דאפילו במיעוט הסיפוק מהנהר די דאחר האמת דברי המרדכי בשורשן ודברי מוהרי"ק בשורשן ולשין מור"ם ז"ל בהגה אינן מניחין להרכיב שום פירוש וטעם כי הפשט האמור ומדובר לא יופשט מעל דבריהם והוא האמת. ומה שתמה הרב גט פשוט על הלבוש ז"ל למה השמיט דין זה דיושבת על הנהר שפסק מר"ן וסיים וכתב שלא ירד לסוף כוונתו. אני אומר אישר חיליה דהלבוש ואפריין נמטיה שהשמיט דין זה בסתם שכמעט הוא לאבן נגף לאלו הפוסקים דין מתוך השו"ע ואין עומרין על שורשן של דברים. וכבר צעקה העזר"ה צעקות גדולות ונאמנות על הפוסקים דין מתוך הש"ע כנודע ה"ד ביד"מ כי יהיו נכשלים כעור באפלה וזו שלפנינו כא' מהם דבודאי ישגו ברואה שפשט דברי מרן סתמ' קתני עיר שיש בה נהר לא יכתבו בארו' ומעונו' כי אם הנה' לבר ולא חילק בין רוב הסיפוק או לכל הפחו' המיעוט כטעם הב' של הרב גט פשוט ונר' פשט דברי מרן שלכל אפיא בין מסתפקין ממנו בין אין מסתפקין לעול' כשיש נהר לא משגחי' אחר הסיפוקי' בין רב למעט וזו אינה תורה ואדרבא מן הדין אין צריך לכתוב שם