שו"ת כרך של רומי קצ

יתיב לומר הדבר בלשון שמבינים כמ"ש הרב הגדול מוהרי"ך ז"ל בס' בתי כהונ' ח"ב דע"ח ושאר הפוסקים ועי"ש בבתי כהונה שצריך ג"כ המסדר לפרש לחולץ או למגרש מהו מודעא ואח"ך יבטלנה וע"כ סידרתי להם בלשון איטאלקי דברי הדיין בהתרות בתשו' החולץ שרצונו בהתרות על ב' אופנים אם נשבע לתת חליצה ויתירו לו ואם נשבע שלא לחלוץ ויתירו לו ושוב פירוש לשון מודעא ואח"ך שאלת הדיין לחלוץ אם רצונו לבטל המודעות ותשובת החולץ בביטול מודעותיו ובפיסול עדיהם

ח' מעשה שהיה בחליצה זאת שאחר שגמרנו חליצה והלכו להם הדיינים והנוספים נזכרו הב' דיינים וחזרו לומר ששכחנו מלה זהירה לבל תנשא לכהן ואני תכף נכנסתי עמהם לבית והזהרנו אותה ואמרתי להם שענין שכחה זאת הא גרמא מפני שלא נכתב בסיף הסדר חליצה כאשר שר כתוב שם כל סדרי הדקדוקים ויצאתי לחפשי חיפוש מחיפוש בכל סדרי חליצה הנמצאים בידינו סדר שבטור ושבש"ע ושבס' בית שמואל ומשפטי שמואל דקס"א ובנימין זאב ומוהרשד"ם סי' ק"ה ומוהר"י אדרבי ומוהר"י חאג"יז ז"ל והכנה"ג והרב יד"א והרב גט פשוט בסדר חליצה למוהר"יב ז"ל והשמש צדקה והדבר משה והפחד יצחק והזכור לאברהם וגם הסדר חליצה שבת"ת מלוקט מס' שמש צדקה ובכ"מ מכת"י וגם סדר חליצה שבידי כ"י מהרב הגדול מוהרי"ך ז"ל וגם סדר חליצה של מוהר"ם מפאדובה שכולם השמיטו הזהרה זאת ואינם מודיעים לה כי אם שתנשא תכף וע"ז נאמר אם טו"ב רבנים גדולים לא שנו אנן מנין לן ודי בכל הפרסומים שנעשו והרי גם בסדרי הגטין לא נמצא זירוז זה בכל הספרים הנז"ל (זולת השמש צדקה לבד ולא ידענא מנין ליה) ומהיכן בא להו ואם כה יאמרו מהיות טוב אל תקרי רע הגם שלא בא בספרים מה יענו ביום שידובר סדר גט חליצה המובא בכנ"הג ובסדר חליצה שבס' גט פשוט ובשמש צדקה ומועתק בכ"י אשר בת"ת יכב"ץ שכתוב וז"ל שריניהא לפלונית דא למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין ואנש לא ימחא בידא מן יומא דנא ולעלם ע"כ הרי דלא זאת דאינן מזהירין בתוכה שלא תנשא לכהן אלא אדרבא מתירין אותה בכללות לכל גבר דתצביין שעי"ז תוכל להנשא לכהן שגם כהן בכלל גבר דתצביין אלא מאי אית לך למימר דכיון דכותבין שהוא גט חליצה ממילא כבר תדע דחלוצה אסורה לכהן ולא שייך למכלל במה שכתוב לכל גבר דתצביין גם את הכהן כי כולי האי לא טעו אינשי במה שמפורש בתורה ועיין להגאון הרמ"ז בחק"ל ח"מ ח"ה סי' פ"ו דק"י ע"ב דכתב בפשיטות דבדין מוסכם בלי חולק לא עבידי אינשי דטעו עי"ש כ"ש במה שמפורש בתורה שבע"פ והרי אפי' בגזרת חרם שלא להוציא לעז על החליצה שמובא בכמה סדרי חליצות מהראשוני' כתב מור"ם שאין נוהגין כ"ש בדבר כזה שלא הוזכר לא בסדרי גטין ולא בסדרי חליצות ולא אחד מני אלף סדרי חליצות דודאי אין לאומרו ולהזהירו ודיינו שנעמוד בשלנו כי ע"כ אחר ראותנו כמה גדולים צדיקים שלא הזהירו וגם נוסח גט חליצה הנותן אצבע בין שיני ע"ה באומרו לכל גבר בסתם בלי הזכרת חוץ מהכהן ודאי שנאמר שכל המזדרז יותר נקרא הדיוט וה' יצילינו משגיאות

סימן כ"ב

נוסח הגט בכתיבתו וחתימתו אשר ראוי והגון להיו'. קבוע לדורו' עולם פה רומא הבירה יע"א ואין לשנות והוכרחתי ליטפל בו הדק היטב יען שראיתי כמה שינוים כמו שיבואו לקמן איש על דגלו באותות ולא עוד אלא שבכמה דברים לא ראיתי להם מנהג קבוע שכבר הבאתי לפני כל הגטין חדשים גם ישנים הנמצאים באוצר הקהלה יכב"ץ משנה התל"ה עד שנתנו זאת התר"ז ולא כיווני בסד' אחד כלל ועיקר כמו שיבא לקמן ומכאן מודעה רבא לאורייתא שקבעתי עצמי לדבר הלכה בסידור נוסח גט זה לג' ראשים

הראש האחד בדברים שראיתי כל הגיטים כולם מהזמן הנז' ועד עתה כולם יסגו בלכתם בסדר אחד ולשון אחד הגם שלצאת ידי כל הפוסקים היה ראוי לתקן הדברים אליבא דרובא דרבוותא או על פי מנהג רוב קהלות ישראל עכ"ז כיון שראיתים כלם בדרך אחר ובנוסח אחד לא רציתי לשנות כיון דהוו דקדוקים דלית בהו ריח חומרא ובכמה גטין במספר השנים הנז"ל ודאי אמרינן הוקבע המנהג ואין הדין לשנות משום לעז הראשונים ועיין תרומת הדשן סי' רל"ב הריב"ש סי' שי"ד מוהרימ"ט ח"א סי' פ"ו בארות המים ס' ל"ד דק"פ כנ"הג א"הע סי' קמ"ב הגהב"י חו' נ"ב יד אהרן שם או' כ"א יעו"ש שכלל דבריה' הם דבדברים שהם דקדוקי סופרים אפי' דלהיות טוב היה ראוי לשנית משים יופי הלשון או דקדוק הענין או זהירות יתירתא וכיוצא כיון דלית ריח איסור ודאי מניחין הנוסח הקדמון אבל כל שהוא משום חומרא או ספק איסור או לצאת אליבא דכ"ע לא משגיחינן בלעז הראשונים כיון דאיכא ספיקא וצדדין שמן הדין ראוי להחמיר אע"ג דבתופס הקדמונים לא היו כותבין כן מותר לשנות ולתקן כדי לעשות כדת וכתורה לגמרי ויש לחוש לענין שלפנינו שלא יהא בהם ספק יותר מלחוש ללעז הגיטין הראשונים וז"ל מורנו הרב מוהר"א יצחקי ז"ל בתשובה הובאה בגו"ר א"הע ס' א' ס"ג ואשר טענו בעלי הריב כי הב"ד יפה הנז' נקראים מוציאי לעז על הראשונים נוחי נפש גם בזה מהבל ימעטו ויפה אמר שמואל כל הפוסל במומו פוסל ויען נסתרה חכמתם רק קול דברים הם שומעים ותמונה אינם רואים זולתי קול שאין לשנו' מדברי הראשו' והמשנה נק' מוציא לעז ומדמו מילתא למילתא באין מבין היכא אתמ' ואיכא לא אתמר והרוצה לעמוד בשורשי הדברי' יעמיק עיונו בדברי מוהרי"בל ח"ג סי' י"ג ות"הד סי' רל"ב והרבה פוסקי' אחרונים איש על דגלו באותות יעו"ש כי לא עת האסף תורף דבריהם בהסכמה עלו שלא נקרא מוציא לעז רק כשהאחרון בא להקל נגד הראשונים וכו' אבל להחמיר מחמת איזה ספק לית לן בה עכ"ד יעו"ש

הראש השני בדברים שראיתי שיש להחמיר לפי דעת רוב הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם וכמעט בשגגה הואי במחילה מכבודם על זה אזרתי כגבר חלצי ולאד' לא אכנה ואפי' שראיתי כולם בהילוך אחד דסירכה דגט הראשון נקטי ואזלי ותקנתי הדבר עפ"י הדין ולה חשתי ללעז הראשוני' וכנז"ל באורך

הראש השלישי בדברים שראיתי אותם נבוכים באר"ש נוסח הגט כתוב באופן אחד ונוסח אחר כתוב באופן אחר ובא