שו"ת כרך של רומי קפג

לבעל הקרקע הנאה גופנית ולא הנאת הריוח לבד. ע"ז לא גזר המלך כלל כי אינו יכול לומר זה נהנה וזה אינו חסר שהרי חסר הוא אותו המשכיר מאותה הנאה עצומה להיות יושב ונהנה בביתו ובחומותיו רחבות ירים ולעת הצורך יביט ואין עוזר וישתומם ואין סומך כי עיניו רואות וכלות שורו טבוח לעיניו והשוכר יורש נחלה בלי מצרים והוא בעל הקרקע שהיה מלפנים מושלך תחת אחד השיחים. וזה עול גדול וגזל מפורסם וחס ליה למלכות הישרה לעשוק לכל בני מלכותו עושק מפורסם כזה. וע"ז דקדק בגזרותיו דוקא באופני שכירות שלא נשאר לבעל הקרקע זכות גופני באותו קרקע כלל. וראיה גדולה שמלכנו יר"ה ירד לחלק החילוק המפורסם והמושכל הזה. שהרי הרואה יראה בסימן שלישי כתוב לאמר. שאם יהיה האופן שהשכירות הוא לג' דורות ודור רביעי של המשכיר ישובו הנה. אזי כה יהיה משפט הקרקע הזה שאם השוכר הרוצה להחליט קרקעו היא הדור הא' יקנה קרקעו בקרן קיימ' ערך ה' לק' מהשכירו' דרך משל אם שכירתו הוא כ' סקודי מידי שנה בשנה א"כ יביא 400 סקודי ויחליט קרקרעו נידו. ואם השוכר הוא הב' יהיה הקנין לערך ד' לק' ונמצא נוסף הקרן 500. והמלכות בעת הת"ק שהם קרן קיימת בידו יפרע לבעל הקרקע ה' לק'. ואם הוא בדור ג' שכבר קרב הזמן שתחזור הקרקע לבעליה. אזי יהיה הקנין לערך ג' למאה ונמצא נוסף קרן קנין הקרקע 666 וב' שלישים סקודי והמלכות יפרע הפירות למשכיר מהקרן הזה ה' לק'

הנה מצאנו ראיה חותכת שהמלכות דקדק הרבה וידע ערך הזכות עצמיי שיש לבעל הקרקע שהרי בדור ב' ודור שלישי הוסיף סך מסויים בקרן בעל להנאת הקרקע ומאי שנא משאר שכירו' המוזכרי' בסימן א' אם לא שתאמר דבשכירות הכתובים בסימן א' דהם מוחלטים ביד השוכר ואין לו למשכיר כי אם זכות חיצוני ע"ז יקנה אותו בשוויו ה' למאה אבל בדור ב' ובדור הג' שכבר קרבה שנת השב"ע לזכות המשכיר בקרקעו בזכות העצמיי ע"ז העריך המלכות אותו הזכות והוסיף לו מנה מאתים וכיון שהמלך אדון הקרקעות ודקדק בגזרתו שלא לעול המשפט ולתת לאיש כמדתו ודאי גזירתו דינא דמלכותא בלי ספק. ואחרי היות הדבר מבורר באר היטב שהמלך לא החליט לשוכר קרקע שיש בו למשכיר זכות עצמיי בחייו נמצא מבורר שלא גזר על נדון שכירות כשכירות נידון דידן שהרי מלבד שהב"הכ קאשטילאני הוא שכירות ממש שההוצאה על כנסת ההיכל. וגם יושבי קאשטיליאני הם בני חורין להניח הב"הכ ולצאת עוד בה שהרי יש להם תנאי חזק שאם יהיה האופן שח"ו יצא איזה גזירה שלא להתפלל בעליה כי אם ממעמקים אזי תכף ומיד מחוייבים לצאת אנשי קאשטיליא ולתת הב"הכ לאנשי כנסת ההיכל. הנה נמצא שליושבי כנסת ההיכל יש להם זכות עצמיי בגוף בלי קביעות זמן שכל זמן בהיותנו בגלות חששא זאת לעולם עומדת בכל עת ורגע או אפילו בלי טעם גלות שייך חששא זאת כמו שראינו בלונדון כמה פעמים שגזר המלכות להחריב העליה הב' או הג' כדי לעשות דרך לרבים ורכב ברזל לו. וא"כ באיברופא ובפרט במטרופולין כמו רומא אינו רחוק כי אם קרוב ולזה הזכות העצמיי איזה ערך תתן לו כי הוא לא ניתן למכירה והוא ע"ד המחליף מחט בשרין שזה רוצה במחט צורך עצמיי יותר משווי השרין ומעולם על אופן כזה לא חק שום חק מלכנו יר"ה שהרי אפילו בדור הג' שקרב זכות העצמיי למשכיר והעריכו המלכות שוויו היינו מטעם שהיא דבר שיש לו קצבה וערך והו"ל ככל שאר קרקעות שבעולם וגם שהוא ביד השוכר שעדין לא נודע לנו צורך המשכיר אל הבית ואפשר שגם הדור רביעי יחזור וישכירנו לעוד דורות הבאים. וע"ז שפיר העריכו אותו זכות והוסיף חמישיתו עליו אבל בנידון דידן מלבד שכל זמן שיש תנאי חזק זה הו"ל כאילו אינו ביד השוכר שבכל עת ורגע בעמוד והחזר קאי ומעולם לא גזר המלך על קרקע שדרים בו בעלים עוד זאת שהכא כבר נודע צורך המשכירים אל בית הכנסת קודם הגזירה. ובאופן כזה לא גזר המלך היכא דכבר הוברר צורך המשכיר אל הקרקע וכיון שראינו שהמלך העריך הזכות העצמיי אפילו בלא הוברר צורך המשכיר אל הקרקע. והכא בנדון כזה לא יפול בו שום ערך כי הוא הדבר שלא ניתן לימכר מפני גודל צורך המשכירים בגוף הב"הכ לעת הצורך כי לא תדע מה ילד יום בהא ודאי מלבד שלא דברה הגזירה בענין זה עוד זאת שמבורר מתוכה בא"ר לח"י רוא"י שהמלך מקפיד שלא לחמוס למשכיר חמס עצמיי כזה מאחר שאנו רואין שדקדק בחכמה עצומה להפליא בין שכירות לשכירות בדקדוק עצום

ואל יאמר האומר שאין בידינו לפרש החק הזה שהרי על כיוצא בזה כתב הרב שמש צדקה דכ"ט ע"ד וז"ל ואפי' יהיה הנדון שלפנינו תלוי בהבנת חק ודת המלך ויהיה דינא דמלכותא האם אין אלהים שופטים בארץ להבין משמעות הדברים אשר בספר הוחקו ע"כ וכ"ש בנדון שלפנינו שהוא ברור ופשוט מגוף גזרת המלך שאין ענין זה נכלל כי הוא שכירות פשוט ככל חוקיו וככל משפטיו והוא ברור

קנצי למילין ואין לי להאריך עוד כי אם לסיים בכי טוב כמו שסיים הרב זקן אהרן סוף סימן צ"ו בנדון שלו שהיה מחלוקת על ב"הכ שכתב וז"ל וכ"ש בבית הכנסת שלא תחסר המחלוקת מביניהם אבל כשהם כלם יחד שכינה ביניהם ומי שישתדל לשים שלום ביניהם משים שלום בפמיליא של מעלה ג"כ שנאמר יחזק במעוזי יעשה שלום לי כדאיתא בתעניות ומי שהשלום שלו יברך את עמו בשלום עכ"ד. כן נמי מבטחי בה' שישמעו לקול מורים הנה עם ה' אלה היקרים המסולאים זרע קדש ה' עליהם יחיו ומטוב רצוני והשלמת דעתי אני אומר לבד שישמעו אל דברי התורה ולא יטו ימין ושמאל כאשר נאות לקהל ועדה מישראל כמותם הרשות נתונה בידם לשלוח פסק דין זה אל כל המקום אשר יהיה שמה הרוח רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה' לראות היעמדו דברי אלה על קו הדין והאמת. וככל אשר יורו המורים תלתא בחד קינא כן יקום ומעתה ומעכשיו הריני מבטל דעתי וקורא אני ממקומי דברים שאמרתי אליכם טעות הם בידי אע"פ שקבלוני ע"כ אשר אומר כי הוא זה עכ"ז האמת אהובה אצלי ובפרט בנדון כזה שבכל דעתי אני אומר ואני גוזר שכל דיני הרבים הקהלות והחברות והקדשיות דינא יתיב לדונם בדיני ישראל (וכמו שכבר ראיתי שיש להם בארקיוו"יו הסכמה עשויה בכל תוקף וחוזק כהוגן וכתחז"ל על כל האמור) ואני אהיה להם כאבוקאטו כותב הפסק וחכמי ישראל המובחרים ויראי ה' ידינו ויבררו אוכל מתוך פסולת אפילו אם הם אנשים כגילי. כבוד תורה שתתעלה עדיפא ושומע לנו ישכון בטח ושאנן