שו"ת כרך של רומי קפב

שלא לשאול מאת המלך החיבור הזה כי היה מגיע להם הפסד והם לא שמעי ושאלו מהמלך החיבור וחיבר' וגרמו להם הפסד וכתב הרב דעבירה גדולה בידם ואין לך אחוויי (מוסר ממון ביד גוי כזה) כי כל הפסדן של אלו אינם על ידי נתינת שוחד להטות לב המלך עליהם לעשות כרצונם להפיל ממון של ישראל לתוא מכמר ונתנום בידי לא אוכל קום ע"כ יעו"ש. והרי התם שבלאו הכי המס היו פורעים וכבר היתה דינא דמלכותא ויען שהמלך לא שאל החיבור הזה והיהודים של שאר הקהלות הראו למלך הרוח הזה להם דן אותם הרב ז"ל למוסרים גמורים שאפילו אם יהיה שואל המלך החיבור הזה היו חייבים משום דינא דמלכותא כמ"ש שם באורך עכ"ז כיון שהמלך לא ידע מזה והם עוררוהו להראות החיבור הזה נקראו מוסרים רח"ל כ"ש בנ"ד וכמובן כי אני מצטער להאריך בדברים כאלה והם עם ה' השרידים אשר ה' קורא. ושוב אחז"ר באה לידי תשובת הרמ"ז ז"ל ק"ק מסימן ל"ז עד סימן מ"ג אשר רובצים עליה במשפט כל רבני איטאליה איש על דגלו ואיש על מחנהו וכולהו צוחין בכרוכיא על מעשה רע ומר כזה ממש וכבר נאמר לעיל בסעיף הקודם עיש"ב

ועתה אודיעה לכם דבר חידוש ונפלא שהנה עד עכשיו הוכחנו שהיכא דהמלך לא קפיד אה"נ דלא אמרינן דד"ד. אבל היכא דקפיד באיזה אופן שיהיה נראה פשוט דדינא דמלכותא על העליונה ועכשיו אראה לכם דכ"ז דהיכא דהמלך קפיד דאמרינן ד"ד היינו דוקא היכא שאינו מגיע נזק לחבירו הישראלי בידים אבל אם מגיע לחבירו נזק בידים דמוסר ממונו לגוים אפילו דקפיד המלך ע"ז. עכ"ז אסור לישראלי להראות ממון ישראל משום דינא דמלכותא. אם לא דהקפידה של המלך היא כל כך גדולה שיש סכנת מות על כל המעלים הא לאו הכי אסור גמור למסור חבירו ביד גוי וחילי מתשובה מוהרשד"ם ח"מ סימן נ"ה והנדון היה באנקונא. ששמעון היה מאנוסי פורטוג"אל ובא לאנקונא וחזר ונתיהד ולזה שמעון היה חייב לו גוי אחד מנה ותבע המעון לגוי שיפרע לו המנה. אמר לו הגוי הנה ראובן היהודי חבירך חייב לי מנה קח מאתו וכן היה כי הועבר חוב שמעון על ראובן במעמד שלשתן שיפרעהו ראובן לזמן נועד. וקודם הזמן הנועד נודע בגוים ששמעון היה אנוס וגזר האפיפיור על כל מי שיש בידו כסף ושוה כסף משמעון ילך וימסרנו ביד הויסקובאט"ו של הארץ ההיא וכל זה בקנס מיתה ואיבוד נכסיו וכרוזא קרי בחיל על כל העובר מאמר האפיפיור אחת דתו להמית ולהיות כן הלך ראובן שהיה חייב לשמעון המנה הנז"ל ומסרו ביר שופט הארץ ושוב שאל שמעון מראובן המנה וראובן משיב כי נתפחד מהסכנה וע"כ הלך וגילה אל המלכות ומסר הממון וע"ז הרב מוהרשד"ם האריך הרחיב בפרטים הללו של דד"ד וכתב דכיון דהיא גזרת האפיפיור שיש לו כח לעשות חוקים וכ"ש דזה הוא חק קדום בדתם והוי דינא דמלכותא (שכל החוזר ומתיהד ממונו למלכות) וגזירת האפיפיור היתה על שמעון ובקנס מיתה על כל המעלים הרי זה פטור ראובן מחוב של שמעון יעוש"ב. ראה גם ראה אע"פ שכבר אמר שגזירה זאת היא חק קדום והוי דינא דמלכותא והיתה הגזירה על ממונו של שמעון בכל מקום. עכ"ז הרב לא פטרו לראובן בשביל שמסר אותו ממון למלכות אלא מפני שהיה קנס מיתה בדבר וחמירא סכנת נפש ראובן מממון שמעון הא לאו הכי היה הדין נותן לראובן להעלים ממונו של שמעון. אפילו שהיתה גזירת מלכות וקפיד בעצם והטעם פשוט דכל שהוא נזק בידים ליהודי חבירו. ויש בידינו להעלים ממון חברנו כדי שלא יהיה ניזק ולא יאונה לנו כל און ודאי שאנו חייבים ולא משגחינן על דינא דמלכותא אפילו חק קדום וקפיד המלך דלמסור ממון ישראל ביד גוי הוא עון פלילי והוא מן המורידין ולא מעלין. ודינא דמלכותא קלה בעינה להוציאה והדין דין אמת בלי שום ריח ספק

ואחרי אשר הראנו ה' ידו הנפלאה בכל האמור ומדובר מריש הפסק ועד עתה. מה יתאונן אדם חי על נדון דידן המר והנמהר שהחק החדש הזה אינו דינא דמלכותא לא בכחו ולא בפעולתו לא בצורתו וחומרותו ותכליתו מצד עצם מלכותנו מצד עצם החק שהוא נגד כל הדתות ושהוא חק פרטי על האופיר"י פיא"י ולא כללי על כל בני מלכותו ואין המלך מקפיד על מי שיש בידו שכירות קאנונ"י ולא ילך לפדותו ומכ"ש דליכא ריח סכנה ואיך הדת החלוש והקלוש ובטל במיעוטו ומיעוט מיעוטו יהיה לו כח לעבור בעבורו על כמה לאוין גדולים ועצומים ובפרט בבית הגדול והקדוש מקדש מעט לא תהא כזאת בישראל

ועוד הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא. שהרי גם מצד החק החדש הלזה אין לבני קאשטיליאני שום ריח זכות כלל ועיקר. שהרי הדבר ידוע ומפורסם שכל איש אשר זיכהו ה' להיות לו קנין קרקעותיו הוא הנקרא מולק"ו בלשון ערב"י ובלשון המדינ' פרופרייטא הנה זכות האיש בפרופרייטא שלו הם בב' אופנים הזכות הא' הנאה חיצונית שבידו להשכירו ולהרויח בו לפי ערך שווי קרקעו הן חסר הן יתר והזכות הב' היינו הנאה גופנית בגוף הקרקע והיינו שאם השכירו בסתם ונפל ביתו של משכיר או רוצה לישא אשה לבנו יש יכולת בידו להוציאו שיכול לומר לו אינו בדין שתהא אתה יושב בביתי ואני מושלך בדרך ודין זה הוא פשוט אצלנו כמו שפסקו הש"ע ח"מ ס' שי"ב. וגם בעש"ג כך הוא הדין כי הוא מקובל על השכל הישר הנטוע בנו. ואחרי שנתברר לנו ב' זכיות הללו דאית לכל בעל פרופרייטא שבעולם בקרקע שלו חובה עלינו להתבונן היטב בעיקר החק החדש הזה שקבע מלכנו האפיפיור לתת רשות לכל שוכר קאנונ"י או שכירות עולם וכיוצא להביא אל גנזי המלך קרנא בעיניה ושיוחלט לשוכר הקרקע לדורות עולם. וכשנשקיף בו חצי השקפה נראה בחוש הראות שמלכנו יר"ה בחוקו חק זה הפליא עצה הגדיל תושיה והפלה בין קרקע שכירות עולם או קאנונ"י שלא נשאר לבעל הקרקע המשכיר הזכות הב' והוא ההנאה גופנית הנז"ל לבין שכירות קרקע דנשאר למשכיר בגוף הקרקע זכות גופני. שחוקו לא חקקו כי אם על הקרקעות שכבר הם מוחלטים ביד השוכר ואין לו למשכיר מן הקרקע הזה כי אם הזכות חיצוני והוא השכירות ולא הזכות גופני שהוא הנאתו בגוף הקרקע. והיא גזרה מקובלת שהרי אומר המלך למשכיר זה נהנה וזה אינו חסר גזרתי לך שבלאו הכי אין לך מן הקרקע הזה כי אם כו"ך לשנה ובמקום שתכיר לבעל חובך השוכר הזה הכר נא בית המלכות שהוא ג"כ מקום בטוח כי לעולם יד המלך על העליונה (וידעתי שיש לחלק אבל עכ"פ לפי דעת המלכות תכון מלכותו כצאת השמש בגבורתו ולדעתיה דא ודא חדא היא ואפשר יותר). אבל על שכירות פשוט שעדין נשאר