שו"ת כרך של רומי קפ

קרקעו קיים ומה לי שאינו חפץ בשביל שתורתו מכרזת עליו לא תחפוץ בשו' לא תחמוד לא תתאוה לא תעשוק לה תגזול לא העשה מצות חבילות חבילות בב"הכ הזה באות בעבירות גדולות סוף סוף ברצונם תליא מילתא אם ירצו מה טוב להוי דת חזק ואי לאו איש על מקומו יבא בשלום וזכרי לייבר ממאי דאמרי' בכתובות ד"מ ע"א ואי אמרא לא בעינא מי איתיה לעשה כללי הפונה מה לי כשאינה רוצה ומה לי כשאינה יכולה מפני איסור ממזרת שבה ודוק היטב ודבר זה עם כי מקומו הוא מוכרע ואינו צריך לא עדים ולא ראיה כי היא סברא אלימתא וידים מוכיחות ואומדן דעת גלוי לכל העמים לזכות הקרקע שהם אנשי כנ' ההיכל עכ"ז לא אחשך פי מלהביא בידי חבילי ראיות עד שיבלו שפתותיהם מלומר די זה יצא ראשונה לכו אל יוסף הוא המשביר לכל עם הארץ מרן הב"י ז"ל בח"מ סי' שס"ט שעל מ"ש המרדכי בפ' הגוזל בתרא ס"י דמלך שגזר דאינם יכולים למכור המשכונות עד שנה דינא דמלכותא דינא ע"ז דחה מוהרר"י ישראל כמה דחיות ומכלל דחיותיו דחה וז"ל ועוד שאין השררה מכרחת שימכור המשכונו' אלא נותנת לו רשו' וכל שאינו מכריח אינו דינא דמלכותא כמו לא ליכול איניש ארעא בלא איגרתא שהמלך מקפיד על כך וכן כתב הנמק"י בשם רבינו יונה וכן נראה מדברי הרמב"ן שהביא ה"ה בפ' כ"ז מהלכות מלוה עכ"ל. (יש לעמוד בתשו' זאת ולפלפל ולהאריך ואין הפנאי מסכים אך עיין מוהר"ם סי' שנ"י ועיין ש"ך שם וסי' ע"ג ועיין לח"ר סי' קנ"ז ועיין עדות ביעקב סי' ע"ב שני דרי"ד ועיין כרם שלמה סי' ל"א ועיין דברי אמת סי' י"ב זרע אברהם ח"מ סי' ח' דצ"ב ודצ"ו) הראיתיך דעת הרמב"ן ורבינו יונה והנמק"י ומוהר"י ישראל ומב"י שפסקים דכולהו ס"ל דכשאין המלך מכריח ומקפיד ליכא דינא דמלכותא גם הרי בר פרץ ז"ל שחולק על מוהר"י ישראל בענין המשכונות אע"פי שאינו מכריח היינו דוקא התם כמ"ש הלח"ר סי' קנ"ז דבענין שהוא תקין המלך כללי כדי שלא תנעול דלא בפני לווין הוא דת גמור וכל העולם אדעתא דהאי תקנה נושאים ונותנים וזהו דעת מור"ם ז"ל שפסק דין זה וכ"כ הרב זר"א שם בסי' ח' באורך דחזר כמו כל דיני ממונו דאזלינן בתר מנהג הסוחרי' אפי' נגד דין תורה אבל מה שאינו לתיקון כללי כי אם להנאתו כיון שאינו מכריח ומקפיד לאו שמיה דינא דמלכותא וכן כתב הרשב"א בח"ב סי' שנ"ו דכל מה שמתקן המלך לפני המדינה כרי שלא יבואו לידי קטטות והכחשות ד"ד דינא אפי' נגד דין תורה ושוב דאיתי להרב חשק שלמה בדף ק' ע"ג ודק"א ע"ב שכתב וז"ל ואפי' נד"ד דהמלך מקפיד עליו יש מן המחלוקת דבין ישראל לחבירו לא דיינינן וכו' כ"ש במה שאין המלך מקפיד ואינו מכריח דודאי יש לנו למעט במחלוקות ולומר דלא דיינינן ד"ד זה בין ישראל לחבירו וזה נראה ברור ואפי' הרב עב"י סי' ע"ב שנית שדקדק מדברי ר"י בר פרץ ז"ל שחולק על מוהר"י ישראל מודה בזה (דהיכא שהמלך אינו מכריח ואינו מקפיד לאו דינא דמלכותא קרינן ליה עיין שם דרי"ד ע"א) מה גם הכא דליכא גזירת מלך על הלוקח לשיעבירנה על שמו וכו' ע"כ הרי להדיא דגם ר"י בר פרץ ז"ל החולק ס"ל בפשיטות דבדבר שהמלך אינו מכריח ואינו מקפיד וליכא שום תיקון לכללות המדינה אה"נ דלאו ד"ד וכן ראיתי להרא"ש בתשו' כלל ק"ג ופסקה מור"ם בח"מ סימן ע"ד ובי"ד סי' קס"ו וז"ל ומה שכתבת שנפל מחלוקת בין המפרשים שכשהמלך גזר על המטבע לפחות או להוסיף אם דינא דמלכותא דינא או לא. לא ידענא מה שייך להזכיר בכאן דינא דמלכותא אם המלך עשה מטבע חדש שיצא במלכותו במשא ובמתן במקח ובממכר ופסל את זה בשבילו לא גזר להפסיד למלוה שהלוהו מטבע טוב שיקבל מטבע רע המלך אינו מקפיד אלא שיהיה מטבע הא' נפסל ויהיה המשא ומתן במטבעות אחרות ואינו חושש אם יפרעו למלוה כפי ערך מטבע הא' כי בזה אין המלך מפסיד כלום ע"כ ותשו' זאת הביאה מוהר"א ששון סי' קנ"ג וסיים וכתב דוקא משום שהמלך לא גזר שיפרעו החובות באלו המעות אבל אם המלך גזר בפי' אה"נ דהויא דינא דמלכותא ע"כ וזה דבר חידוש נפלא שאפילו המלך פסל המטבעות החשובים והוציא אחרות גרועים באותו ערך דרך משל הזהוב שמשקלו עשרה זהב היה שוה יו"ד יולי"י ופסלו והוציא זהוב אחר שמשקלו ח' זהב ושיהיה שוה יו"ד יולי"י ואחד היה לו שטר חובו על יולי"י אבל נתן לו מהמטבע הא' החשוב וא"כ כשגזר המלך לפוסלו א"כ נמצא כמי שגוזר להדיא שכל מי שפרע יולי"י יפרע מזה החדש לחשבון יו"ד שהוא פסידא להמלוה כיון שהא' פסלו ואינו בעולם ועכ"ז כתב הרא"ש דכיון דאם היהודי רוצה לעשות הדין ולפרוע ערך המטבע הא' המלך לא איכפת ליה בזה לא הוי דינא דמלכותא וחייב היהודי לפרוע ערך המטבע הא' אפי' שגזירת המלך היא החלטות לפרוע הגרוע במקום החשוב לחשבון היולי"י כ"ש וק"ו בנדון דידן שהגזירה מעיקרא אינה החלטית כלל בשום אופן כי אם ברשות וחפץ השוכר זה ודאי אין לו זכר דינא דמלכותא ועוד ראיה שכל שהמלך אינו מקפיד ואנחנו מצווים מתורתנו הקדושה הפך ציוויו לא הוי דינא דמלכותא ממ"ש מוהר"ר נחמיה תלמיד הרא"ש ז"ל בתשו' מוהר"ם אלשקר סי' י"ט על מס הת"ח משום דד"ד וכתב וז"ל וא"ת דינא דמלכותא ומלכותא אמר לפרע צורבא מרבנן הא ליתא דכל מילי דלאו דינא ומלכותא אמר דלעבד לא מתקרי ד"ד וכו' ואפי' אם יאמר המלך לכל היהודים שבמלכותו או תפרעו כך וכך או תצאו מן המלכות ועמדו הקהלות ופדו עצמם בממון רב הת"ח פטורין ע"כ וה' כרם שלמה סי' ל"ה דקע"ד ע"ד הביא תשו' זאת והקשה עליו וז"ל ודברים הללו קשים אצלי דהרי איכא במס הת"ח הנאה למלך וגם הוא מחוקי המלכות דאטו המלך מחלק מי שהוא ת"ח דלא יפרע מס ממי שאינו ת"ח זה א"א וכיון דמחוקי המלכים הוא אפילו שיהיה הפך תורתנו הקדושה דינא דמלכותא דינא וכו' וכעת צ"ע יעש"ב ואחר המ"ד לא ירד לעומק דינא דמלכותא ומפני זה לא הבין כוונת מוה"ר נחמיה ז"ל שהרי עיקר דינא דמלכותא דעיקר דין תורתנו הקדושה היינו כשאי אפשר לקיים שניהם ושניהם מנגדים ז"לז אבל כשאפשר לקיים שניהם או באופן דתורתנו הקדושה קפדה על האיש הישראלי שלא לעשות דבר או לעשות והדינא דמלכותא לא קפיד אם יעשה או לא יעשה אה"נ דבאופן כזה לא אתי דינא דמלכותא ומבטל דין תורתנו דאם הענין הוא באופן שיוכל לקיים שניהם יקיים שניהם ולא יפול משערת תורתנו ארצה ואם האופן דדין תורתנו מכרחת ומקפדת ודינא דמלכותא לא מכרחת ולא מקפדת אה"נ נעשה דין תורתנו דמקפדת ולא נעשה דינא דמלכותא כיון שאינה מקפדת ודבר