שו"ת כרך של רומי קעט

קרקעותם וליתן מעותיהם על קרן הצבי כי מי יודע מה ילד יום ואפי' ספק נזק למה ילקו ההקדשות יותר מכל המון מדינות מלכותנו זה ודאי הוא דין פרטי שאליבא דכ"ע הוא גזלנותא דמלכותא ולא דינא וכיוצא בזה כתב מוהר"י קולון שורש ס"ו על מלך שגזר דין אחד לכל יושבי החניות של המלוים בקאמביו"ס ע"ז כתב וז"ל ורוב הדעות מסכימים דל"א ד"ד אלא בדבר שהוא כללי לאפוקי זה הדין שאין כללי רק הוא חק מאת המלך הניתן לבעלי חניות עכ"ד ומי לנו גדול ממוהריק"ו ז"ל עד שכתב עליו הב"ז ז"ל סי' תנ"ו אשר מוהריק"ו הוא היה אזור למתני כל הפוסקים ומצודת עין שכלו פרוסה בכל הדינים ע"כ והאמת דהדין דין אמת דאפי' שיהא חק לכללות בעלי החניות או לכל ההקדשות כנ"ד הוא עושק גדול להכביד על פרטים קצתם מקצתם ודינא דמלכותא האמיתי הוא להשוות גזירותיו וכ"כ מכ"י ס' שס"ט בתשובה ממוהר"י ישראל ז"ל וז"ל ועוד דאינו חק כללי לכל המלכות אלא למלוי בריבית בלבד לא על שאר תגרים עכ"ד הצריכים לעניננו והוא האמת והוא הצדק שאליבא דכ"ע בכל האופנים האמורים חק חדש זה הס כי לא להזכיר בשם דינא דמלכותא וכמעט לא ימצא חולק לפי כל האמור

הסעיף הב' אף לכשיאמר האומר דאכתי מידי פלוגתא ומידי ספקא לא נפקא מידי פלוגתא שאמת שכמעט רוב גדולי הראשונים שהם הס' הא' קיימי בשיטה אחת שאין ד"ד כי אם בדינים של דברי הימים הקבועי' לכל המלכי' ולא בדיני' חדשים בכל עת ורגע עכ"פ מי לנו גדול מהרמב"ם והטור שהם הס' הב' ובפרט בנ"ד שהוא קרקעות שגם ראבי"ה והרא"ם ומוהריב"ל מודים דיכול לחדש דת וחק חדש ואף שכבר הראת לנו שמצד עצם המלכות ומצד עצם החק גם הס' הב' והג' מודים דאין ד"ד שייך כלל בזה עכ"פ מידי ספקא לא נפקא אפשר אין דמיונך עלה יפה ויד הדוחה נטויה ע"ז אני בא לו מתרי טעמי הא' שבלאו הכי אנשי כנ' ההיכל הם המוחזקים והם בעלי הקרקע והמשכירים והספק נולד בגוף הקרקע אם ניתן למכירה מפני הדת החדש כדינא דמלכותא או לא ניתן למכירה מפני שאין דת חדש זה דינא דמלכותא (ובס' הקטן חוקר לב סי י הארכתי בכיוצא בזה אם הוי ספק כגוף הקרקע או ספק מבחוץ ואכמ"ל) וכיון דהדבר ספק או פלוגת' דרבוותא יד אנשי כנסת ההיכל על העליונה לומר קי"ל כרובא דרבוותא דס"ל דאין חק זה דינא דמלכותא וכמ"ש הרב כנ"הג סי' שס"ט סוף או' נ"ח וז"ל ונ"ל הנכון שבפסקים דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אי אמרי' בהאי דינא ד"ד שיכול המוחזק לומר ק"ל כמי שמסייע לזכותו בין לומר שאין בזה דינא דמלכות' או להפך עכ"ל דכוותא הכי נמי הטעם הב' שאף אם יאמר האומר דלא שייך כאן דין מוחזק שהרי הולכים אנשי קאשטיליאני וקונים מהמלכות ומי מעכב בידם נמצא דידם על העליונה (אף דלברר זה אם כזה יהיו נקראים מוחזקים צריכא רבא ויש לי אריכות דברים ומקצועות גדולות ולקצר אני צריך כי הנוגשים אצים) עכ"פ זאת אומר דגם מצד זה לא יועילו כלום שהרי מאחר שכבר כתבנו לעיל בב' סעיפים הראשונים שבתחילת הפסק דענין מכוער זה אית ביה ג' לאוין ואימא ד' דרביעי עלייהו לא תחמוד לא תתאוה לא תגזול לא תעשוק ועל הכל שהוא ב"הכ שרוצים להתפלל בו ולעבוד את ה' וכל המצות והעבודו' לעד לעולם יהיו מצות הבאות בעבירות רח"ל. וכדי לבטל כל הלאוין הללו וכל המצות העתידות להתקיים בב"הכ שיהיו בהתר ולא באיסור צריך שיהא דינא דמלכותא החלטי בבל פינות חלקיו מבורר לעיני השמש והירח אשר לא ישאר בו שום צד ריח ספק ובאותה שעה יחזור ממון וקרקע המלכות גמור וקנינם קנין חשוב בהתר בשופי וכל שישאר דדין זה אפי' ריח ספק הם חק זה הוא דינא דמלכותא או לא חזר ספק איסור תורה גמיר ומוחלט שכל ישראל חייבין לכופם שלא לעבור עליו בשאט בנפש והרב חשק שלמה סי' ס"ח הביא משם השמש צדקה שהביא ממוהריב"ל והלח"ר דמילתא דד"ד קלישא טובא וכל ספקא ומחלוקת דאית בה אין ספק דדיינינן לזכות דין תורה וסתרינן לארץ דינא דמלכותא וכן כתב הרדב"ז החדשות ח"א סימן תקמ"א דבטעמא כל דהוא סתרינן לה ומוקמינן אדינא דאורייתא והדין דין אמת דחזר כדין ספק איסור תורה דלעולם ספקו להחמיר ובפרט בנ"ד דאית בקנין הרע הזה כמה איסורי לאוין וכמה מצות בטלות לעתיד לבא תסמר שערת בשרי בהעלותי על לבבי נדון רע ומר כזה שכל זה אני כותב ליפוי מלתא בעלמא לשים משטרי בדרכי ההוראה אשר הורונו אבותינו ז"ל שלא להניח לבעל הדין העקש לחלוק כי לפי האמת ולפי האמור למעלה אליבא דכ"ע אין דין זה ד"ד וא"כ אליבא דכ"ע כל הד' לאוין האמורים עומדים כאריות לענוש על כל העובר עליהם ה' יצילנו

הסעיף הג' לכי יהיבנא כל דיליה למתעקש ואומר דחק מחודש אשר לפנינו הוא דינא דמלכותא גמור ומוחלט בלי שום פקפוק ובלי שום חולק כלל לדעת כ"ע ממש אין נגרע אפי' פוסק אחד עכ"ז הדין נותן דבנדון שלפנינו לה מהני כלל ואין בו כח לבטל דת תורתנו הקדושה כלל ועיקר ומכ"ש לבא בעקיפין ובזרוע רמה על אנשי כנ' ההיכל שהרי הרואה יראה בנוסח מאמר המלכות ט' לחדשם מארצ"ו אלף ותחמ"ח לחשבונם שכך מתחיל גזירתו. הרשות נתונה מאתנו פדיית ושחרור הקאנוני וכו' הנה נמצא מבואר באר לחי רואי כלשון החקה החדשה הלזו אומרו אי אוטוריזאטא (ר"ל הרשו' נתונה) שמעולם מלכנו האפיפיור יר"ה אינו מכריח שכל מי שהוא שוכר קאנוני או שכירות עולם שמוכרח להביא אל גנזי המלך פדיון הקנוני שזה א"א בעולם לגזור כי אפשר כמה שוכרים אין להם כח לפדותו וא"כ אם תהיה גזירה מוחלטת ודאי יוצא מזה שאם לא יפדה בעל השכירות יוכל לפדות איניש דעלמא ונמצא בעל שכירו' הקאנוני נקי מזכייתו כהרף עין על לא חמס בכפיו וזה שלא כדין כלל כי הוא גזל גמור וע"ז הוכרח מלכנו יר"ה לחוק חוקה בל' רשות שכל מי שיוכל וירצה לפדו' הקאנוני הרי פתח פתוח לפניו והרשות והחירות בידו ומי שאין לו יכולת לפדותו יאכל ויחדי בשכירותו והלה בקרקעו איש על דגלו ואיש על מחנהו וזר לא יקרב אליהם לומר הנני בא לפדות הקאנוני שאינו בשכירותי והשתא דאייתית להכי זה אינו דינא דמלכותא או גזירה אלא רשות לכל אשר יחפוץ להיות קרקעו משוחרר ואם אנשי כנסת קאשטיליאני מושבעים ועומדים מהר סיני שלא לחפוץ השחרור הזה משום לא תחמוד בית רעך וגם משום לא תגזול שע"י חפץ שחרור זה מוסרי' ממון ישראל ביד האומות הרי שלא חלה עליהם הגזירה הזאת של מלכנו כי מה לי שאינו חפץ בשביל שאין לו מעות לפדותו וממילא נשאר בעל הקאנוני בזכות