שו"ת כרך של רומי קעח

זה בדינא דמלכותא שמורה באצבע שלזה המלכות לא יאות לו זה החירות וכן ראיתי שהסכימו כל רבני איטליא הבאים אחריו שלא ערערו ע"ז כלל ובאמת נוראות נפלאתי שהרב ז"ל לא ביאר טעמו טעם כעיקר והאמת שכל דברי התשו' הם בסוד גדול ונכמס עכ"פ השתוממתי כשעה חדא מה מענה וחילוק נוכל למצוא ואחר ההתבוננות מעט ראיתי שכבר ביארו בריש דבריו שכתב וז"ל ויש בפוסקים כי יספיק ויוכיח דכל היכא שהמלך בא לשנות דבר בדבר שאינו מחק המלכות אזי אין המלך יכול לשנות והוא גזלנותא דמלכא ע"כ דיש לדקדק מה ר"ל לשנו' דבר הלא הרמב' והטור כתבו דכל שהוא הנאה למלך ודבר כללי כל מלך ומלך בארצו כמצביה עביד הרי שיש מן גדולי הפוסקי' שהיא הס' הב' הנז"ל כמעט הפך דבריו אבל כד דייקינן שפיר האמת אתו דע"פ לא כתב הר"מ אלא שכל מלך יש בידו לחדש חוקים חדשים כמצביה אבל לעולם חקי המלכים הקדמוני' עומדים לעולם ועד אלא שהוא מתקן איזה דברים ומחדש איזה דברים שהם מחקי המלכים וע"ז שפיר נאמר דינא דמלכותא ר"ל דינים מכסא המלכות ולא נאמר דינא דמלכא שהם דינים מכרסו להאביד ולהרוס חוקי המלכים הקדמוני' דבזה אין דינו דין ושפיר נאמר מלכותא בלא תגא ר"ל שכתר המלכות הם החוקים הקדמונים והידועים לכל המלכיות שיעמדו לעולם ואם המלך משנה החוקים הוא מלכותא בלא תגא והשתא דאייתית להכי שפיר לעצם מלכותנו יר"ה קרי עליה את השם הזה יען דלכל האפיפיור יש כח בידו להאביד ולהרוס ולהפיל דתי האפיפיורים שעברו ולחדש ולשנות כרצונו א"כ חזר הדין להיות דינא דמלכא ר"ל דין פרטי דין אנושי רצוניי ודין כזה אין לו כח וחירות לבטל דין תורתנו הקדושה דתורתנו אמרה דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא וכאשר דקדקו כן כל גדולי הראשונים הרמב"ן הרשב"א הרא"ה הנמק"י התשבץ וכן דעת הרמב"ם והטור שכתבו מחוקי המלכים וכל האחרונים ואם כן דין האפיפיורים כל זמן שיש לו כח להפיל דתי האפיפיורים שהם המלכים שעברו א"כ חזר דינא דמלכא ממש ודינא דמלכא אין אצל תורתנו שם דין והוא ברור ופשוט ומקובל על השכל וסיוע להרב ז"ל וכל רבני איטאליא ז"ל אני מוצא לחד מן קמיא מן גדולי רבני שאלוניקי הוא מוהרשד"ם בתשו' סי' נ"ה נביא אותה לקמן בס"ד באורך שכתב וז"ל בקיצור אף הכי נמי כיון שעונותינו גרמו שיד האפיפיור תקפה ויש לו כח במלכותו לעשות חוקים לא טובים על היושבים בארצו הפקרו הפקר כ"ש בהיותו חק קדום קבוע להם בדתם עכ"ד עמוד והתבונן איך אפי' שכתב שיש לו כח לעשות חוקים עכ"ז לא כתב דדינו דינא דמלכותא כי אם בזאת הוציאו בלשון הפקרו הפקר כדין איניש פרטי ועכ"ז לא די לו זה לענין הדין עד שמצא שאותו חק היה קדום בדתם הוא הנקרא קוסטיטו"ציוני אפוסטו"ליכא שלזאת הקוסטי"טיציוני כיון שאינו יכול לשנותה מפני שמשביעין אותו א"כ חזר דינא דמלכותא ר"ל דין כסא המלכות הנקראת סאנט"א סיד"י והוא ברור ופשוט כי מצאנו סיוע גדול למוהר"ם חאגי"ז ז"ל וסיעת מרחמוהי רבני איטאליא בחילוק שעשו בין שאר מלכיות למלכותנו הנה קיימנו את אשר נדרנו שגם לדעת הרמב"ם והטור שהיא הס' הב' הנז"ל דס"ל דכל מלך ומלך יוכל לחדש משפטים כלליים עכ"ז במלכותנו מידה שאין לו דין זה יען שאינו דינא דמלכותא אלא דינא דמלכא וכאמור זה הטעם הא' מצד עצם מלכותו

הטעם הב' מצד עצם החק החדש הזה אין ראוי ליכתב עליו דינא דמלכיתא כלל אפי' לד הרמב"ם והטור שכל מלך יש לו כח לחדש חוקים עכ"פ צריכים שהחוקים לא יהיו נגד הדתות המקובלות כמעט לג' אומות והיינו הישראלים הישמעאלים והנוצרים ובענין זה אעפ"י שאיני יודע דין הנוצרים באופי"רי פיא"י שלהם דהיינו הקדשות עכ"פ דין הישראלים והישמעאלים אני יודע דין הישראלים הוא דין פשוט בפ' בני העיר ב"הכ של כרכים לאו מצי בני העיר למזבני כיון דמעלמא קא אתו וכל העולם הם בעלים ואין בני העיר יכולי' למוכרו דהוי משנה מדעת בעלים (ועיין זקן אהרן ס' צ"ו) הרי לפניך דין ישראלים שהקדשות ובפרט קרקעות ב"הכ אינם יכולים לימכר והדברים ארוכים באנו לדין הישמעאלים אלים הוא יותר חמור כי לא בלבד שהמלך אינו יכול לשלוח יד בואק"וף אלא אם איש אחד חייב למלכות ולואק"וף אף שחוב המלכות קודם בזמן ואין לו לאותו הלוה כי אם קרקע אחד הואקו"ף קידם לגבות חובו כמו שהאריך הלחם רב סי' קנ"ז הרי לפניך דין הישמעאלים בהקדשות בדיננו מפקיע מכל שעבוד שבעולם וא"כ גם הנוצרים שהם ינקו מאתנו משפטים ישרים ותורות אמת ודאי כי צריכא רבא בדינם לבזבז בנכסי הקדש ובפרט למכור הקרקעות ובפרט בכרך של רומא ראש אמונתם שמסיף העולם מקדישי' לבתי כנסיותיהם ומעולם לא הקדישו כי אם לקיום דתם שיהא קרקע עולם למען יקוים דתם ולא שתחזור כל ממונם מלוגא דשטרי ואם יהיה אופן שיהא חוק זה דבר מה נגד דתם כבר כתב מוהרשד"ם סי' רכ"ד והסכים עמי גאון הדור מוהרי"ע ז"ל ה"ד הכנה"ג סי' שס"ט או' ל' שכמו שדינא דמלכותא לא מהני לבטל דין ישראל בינו לחבירו כן נמי לא מבטל דין שבין ערל לחבירו שזוכה בדת הערלים אמת שמוהר"א ירושלמי והכנה"ג שם נראה חולקים ע"ז דדין ערל לחבירו יוכל לבטל כ"ש האפיפיור שבלאו הכי מדינם יש לו כח זה עכ"פ מי לנו גדול ממוהרשד"ם וממוהרי"ט רבן של כל בני גולה כנודע אמת שדעת מוהר"א ירושלמי והכנ"הג אהניא לן שהישראלים יכולים לקנות מהמלכות הקאנוני של אחינו הנוצרים כיון שדינא דמלכותא מהני לבעל דין שבין נוצרי לחבירו וממילא אין לנו שים איסור דלא תחמוד בין ישראל לאחינו הנוצרים ועוד אני אומר דאף אם נאמר דחק חדש זה למכור ההקדשות רשות אינו נגד דתם עכ"ז אין חק ודת זה יקרא דינא דמלכותא גם לדע' הרמב"ם והטור שהיא הס' הב' והראבי"ה והר"אה ומוהריב"ל שהם הס' הג' דע"כ לא קאמרי הני רבוותא דגם בכל מלך ומלך המתחדש דתות שייך דין זה לס' הב' בין בקרקע בין במטלטלין ולס' הג' בקרקע דוקא היינו אם אם יהיה דין כללי לכל בני מלכותו שכן דרך המלכי' שכמה פעמים מפני דוחק המלחמות וריבוי ההוצאות מוכרחים להטיל מסים וארנוניות בכל מין אופן שיעלו בידם לאסוף כסף עכ"פ מדקדקים שיהיה מס כללי כקטון כגדול איש לפי אכלו ומוסיפין באפלטו"ס ובדיוואנא"ס וקרקעות ובחלונות וכדומה שיגיע הנזק הזה לכולם כקטון כגדול אבל לא לפרטי מלאכות או פרטי קרקעות כנדון שלפנינו שאפי' שהוא כללות לכל האו"פירי פיא"י סוף סוף לקתה מדת הדין בפרטות ומה חטאו האופי"רי פיא"י שילקו מלקות גדולה למכור