שו"ת כרך של רומי קעז

הימים והאופן כזה בין שיהא הנאה למלך בין שאינו הנאה למלך בין שהוא לפרטי מלאכות או לפרטי אומות בין בקרקעות בין במטלטלין בין בדינים שבין אדם לחבירו משום תקוני המדינה הכל דינא דמלכותא גמור מקרי אבל מה שהמלך עושה לפי שעה במה שלא נהגו בימי האבות חמסנותא דמלכא הוא ואין אנו דנין אותו אעפ"י שיחקוק אותו לכל בני מלכותו ואפילו שהוא הנאה למלך ואפי' שהוא בקרקעות כיון שאינו מחוקי המלכים הקדמונים אין דינו דין וכן נראה ד' הרשב"א ח"ב סי' שנ"ו וז"ל לשון דינא דמלכותא מורה (ר"ל שלא אמרו דינא דמלכא תשב"ץ ח"א סי' קנ"ח הרשב"א ח"ה סי' קצ"ח שמש צדקה ח"מ ד"ל ע"ב) על דברים שהם מחוקי המלכי' לעשות כן בארצם כגון לשום ערכאות לכתוב שטרות לקוץ אילנות לשכור נהרות לעשות יערים לעשות חוקים בארצו כדי שלא יבאו לידי קטטות ומריבות והכחשות וכן מתקנין שלא יקח אדם קרקע אלא בשטר וכן כיוצא בזה אבל אם יחדש השלטון דברים שאינם מחוקי המלכים לא אמרי' דינא דמלכותא דינא ע"כ וכ"כ הרן בפ' קמא דגיטין וכ"כ הרב נחמיה תלמיד בתשו' הרא"ש שהשי' להטור ואחיו ה"ד במוהר"ם אלשקר סי' י"ט ובנימן זאב סי' ת"ב בשמו ובשם ס' אגודה (ויש הפרש דבר מה בין ד' הרשב"א להרמב"ן והרמ"ה בענין החידוש דוק ותשכח ולקצר אני צריך) הסברא הב' היא ס' הרמב"ם והטור דס"ל דכל מלך בארצו יוכל לקבוע חוקים חדשי' להנאת מלכותי בין בקרקע בין במטלטלין לבד שיהיו חוקים כלליים לד' הרמב"ם ור"ן לכל מדינות מלכותו ולר' הטור והרא"ש אם כללי לאנשי מדינה אחת די (עיין כנה"ג שם או' כ"ו וד"ח) הסברא הג' היא ס' ראבי"ה והרא"ם ה"ד העב"י דרי"ד ע"ב וכן הוא ד' מוהריב"ל ח"ג סי' כ"א דבכל המלכים חדשים גם ישנים אין דיניהם דין אלא בקרקע או בעבדים דאיתקשו לקרקעות והטעם דהמלך אדון כל הקרקעות טפי וכשלו היו אבל בשאר דברים בשום ענין אין דינא דמלכותא דינא והשתא נחזי אנן נדון שלפנינו שמלכנו האפיפיור יר"ה חק חוק חדש שכל האופי"רי פי"אי ינתנו למכירה ואיש איש יוכל לפדות קרקע הקאנוני או השכירות עולם בכסף מלא אם חוק חדש זה הוא נכלל בדין דמלכותא או לא. דהנה לדעת הרמ"ה והרמב"ן והרשב"א והאגודה והב"ז והר"ר נחמיה שהם מהסברא הא' שכתבנו כבר גילי דעתם בפירוש דדוקא מה שהוא מחוקי המלכים הקדמונים וכתוב בס' דברי הימים הוא הנקרא ד"דמ ולא חוקים חדשים ויפה דקדקו דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא והחק חדש זה הוא דינא דמלכא מלך חדש שנתחדשו גם גזרותיו וא"כ לא שמיה דינא דמלכותא כלל וכל הכללים והדינים השייכים בדינ' דמלכותא לא שייכי בנדון דידן כיון שלדעת הסברא הא' לאו שמיה דינא דמלכותא א"כ לא נשאר עוד מענה לפלפל ולהאריך בזה אמנם מה שנשאר לנו לדעת הוא לד' הרמב"ם והטור שהם הס' הב' דכל מלך חדש או ישן יוכל לחקוק חוקים כלליים להנאת מלכותו וכל דיניו הם נקראים דינא דמלכותא. א"כ בנ"ד לכאורה הוא דינא דמלכותא גמור שהרי הוא חק אדוננו המלך האפיפיור יר"ה והוא להנאת המלכות כדי שיהיה מרווח בסך עצום כדי להוציא בעין יפה לתוצאותיו ומלחמותיו והם חוקים כלליים לכל האופי"רי פיא"י ר"ל הקדשות בין של אחינו הנוצרים בין של הישראלים (עם שזה היא בספק גמור) ובפרט לד' ראביה והרא"ה ומוהריב"ל דבקרקע דינו דין גמור א"כ בנדון דידן החק הזה הוא חקוק על הקרקעות וכל הארץ שלו וכמצביה עביד הנה לזה נאמר דכד דייקינן פורתא נוכל לומר דגם לפי הסברא הב' שהוא הרמב"ם וסיעתיה והס' הג' שהוא ראבי"ה וסיעתיה כ"ע מודי' כי נדון שלפנינו לאו דינא דמלכות' הוא מב' טעמי קשוט הא' מצד עצם מלכותנו זה הב' מצד עצם החק החדש הזה: הטעם הא' מצד עצם מלכותנו שאינו כדמיון שאר המלכים ונביא לזה תשו' הגאון זקננו מסטרא דנוקבא הוא מוהר"ם חאגיז ז"ל בתשו' שמש צדקה ד"ל ול"א שנדונו היה על גזירת האפיפיור יר"ה שגזר על הגזרה הישנה שכל קהלה מקהלות מלכותו פורעת עשרה סקודי בכל ב"הכ לקאטיקו"מיני כנודע שהוא פאולו קרפה שהיה פפא ברומא בה' אלפים שט"ו ושוב כל הקהלות המפוזרים נקבצו בד' עירות דהיינו רומא אנקונא פיסארו פירארה והרב שם שינה שמם יקראם לרומא טבריא ואנקונא ציפורי ופיסארו חברון ופירארה עזה ועל אלה גזר האפיפיור אחר שכל הארבעה קהלות האחרים יהיו ערבים קבלנים ז"לז ונמשך הרבה שנים וכל א' מד' קהלות פרעה חלקה ויהי היום ובני טבריא דהיינו רומא לא פרעה חלקה ויתבע משרת ה האפיפיור את יושבי צפורי דהיינו האנקונא ויוציאו אנשי אנקונא הוצאות לבטל ערבות זה ולא יכולו ושאלו מאת פיסארו ופירארה שיפרעו בהוצאות וגם במה שפרעו בעד רומא בקיצור עיקר הטענה היתה שהיו רוצים לדון דין זה לפני האפיפיור כיון שהוא גזר גזירה זאת הוא יפרש' אם חייבים בזה או לא ונכנס המורה של של פיסארו בסוג דינא דמלכותא לתת הרשות לילך לפני האפיפיור וע"ז שפכו כחש חמתם כל רבני איטאליא נגד אותו מורה כל א' כיד ה' הטובה עליהם וגם רבני שאלוניקי ולקמן נביא סברותיהם איש על דגלו בדבר שייך לנדון דידן ומכללם כתב הגאון זקננו מוהר"ם חאגי"ז וז"ל בד"ל ע"ד ויש בפוסקים כי יספיק ויוכיח דכל היכא שהמלך בא לשנות דבר אפי' מעצמו בדבר שאינו מחק המלכו' אזי אין המלך יכול לשנות ומקרי גזלנותא דמלכא ודייקנא לה מדאמרי' דינא דמלכותא ולא דינא דמלכא ושוב מצאתי דיוק זה שכתבו הנמק"י משם הרא"ה ז"ל ד"ד כתב הרא"ה דמדאמר דמלכותא ולא אמר דמלכא נ"מ שלא נאמר אלא בחוקי המלכות הקבועים להם מקדם ומאז כגון מסיס ועסקא דארעא וכו' וכו' וכו' ודל מהכא קומפרימיסו כבר אמרנו דהם חייבי' להקרי' את משפטם ודינם זה דוקא לפני ב"ד של ישראל כי להם משפט הגאולה לדעת עד היכן דין יד גזירת וחק ודין המלכות הזה מגיע ולא זולת וכל כי האי מילתא לא קרינן ליה דינא דמלכותא דינא ובפרט מלכותא בלא תגא איהו דידענא שאין תקנותיו וגזירותיו מתקבלות כמו שנתקבלו תקנות וגזירות אלכסנדרוס מקדון בזמנו וקארלו קיינטו בזמננו ובמקום אחר בביאור מקצועו' פרט דין זה דד"ד בארתי עניות דעתי עד היכן כחו יפה ומגיע ולמי יאות לתאר ולתת לו חירות זה דר"ד כדי לבטל חק תורתנו שאינו אלא כי אם על אותם הנימוסים וחוקים שנתפשטו בעולם הנקראים ביניהם ליג"י מאגיסטרא"רי וכמ"ש ולא זולת עכ"ד הראיתיך בעיניך שהגאון מוהר"ם חאגי"ז ז"ל דבקי בחדרי איברופא וכל משפטיה כנודע ומפורסם כרוזא קרי בחיל דעצם מלכותנו שניא ושניא משאר מלכיות וקרי ליה מלכותא בלא תגא וכבר כתב להדיא דהוא במקום אחר האריך למי יאות לתאר דין מלכות ולתת לו חירות