שו"ת כרך של רומי קעו

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת הנה עלה בידנו ק"ו אדיר ונורא לנדון שלפנינו השת' ומה התם דהקרקע הוא שלו ולא של חבירו והוא צריך למוכרו מפני דוחקו וצערו עכ"ז כיון דבסיבת מכירת קרקע זה לגוי מגיע נזק לישראל קרוב או רחוק וכמ"ש הרשב"א הנז"ל. עכ"ז דינא יתיב דיתפרנס מן הצדקה ואל ימכרנו לגוי ואל יגרום נזק או ספק נזק לישראל חבריה וב"ד חייבים לעכבו שלא ימכרנו ואי לא שמע משמתינן ליה ואינן מתירין לו השמתא עד דקבל עליו ועל זרעו כל מין אונס קרוב או רחוק דיוכל לגרום לישראל חבריה ע"י הבאת יד גוי באמצע ואפילו לד' הרא"ש שכתב דאם מוכרו משום פרנסה ואינו מוצא קונה כי אם גוי דמותר למכור בתנאי שיקבל עליו כל אונסא דמתייליד עכ"ז סיים וכתב דכל זה אם הנזק אינו ברור אלא ספק אתי ספק לא אתי אבל אם אנו רואים הערמה מהגוי שהנזק ודאי יבא או קרוב לודאי שיבא אז ודאי הדר דינא לד' הגאונים שאפי' מפני דוחק פרנסתו אסור למוכרו לגוי כ"ש וק"ו בן בן בנו של ק"ו אדיר וחזק כמראה הבזק בנדון שלפנינו שהפרופרייטא היא של ק"ק כנ' ההיכל קרקע עולם הקדש ב"הכ וממון עניים דלים ואביונים שוכנים לבטח על אדמתם ויבאו אנשי כנ' קאשטיליאני ביד רמה להביא יד גוי בממונם של ישראל חבריהם ולקנות אותו מהכלכול וליתן שווי הקרקע במלכות כי הוא נזק מפורסם. חדא שהרי כבר נודע שהשמירה המעולה להיות קרן קיימת הם קנין קרקע ומכ"ש ממון הקדש ומזון עניים. וזאת שנית שבמקום אשרי העם איכה יועם זהב במקום שהיו נותנים בקרקע עולם נתונים נתונים המה להם בניירות חספא בעלמא ובפרט בזמני המלחמות הגדולות והנפלאות שכל הבאנקו"ס המפורסמי' בכל האיברופ"א הם בחזקת סכנה גמורה שלישית שסוף סוף ממון שהיה ביד ישראל יחזור עכשיו ביד גוי כי סוף סוף כיון שאין מכירים בצער העניים והאביונים של האומה הישראלית מפני שאינם נמצאים עמנו בתוכנו יכולים לקבוע דת חדשה באיזה מין הפסד אחר כי מי יודע ונמצא כליא קרנא הגם שיהיה הדת שוה גם לכל האופירי פיאי שלהם עכ"פ סוף סוף הנזק הוא בריא וכ"ש דכבר נראה לעין כי הדוחק גרם להם לקבוע דת זאת. מי ראה כזאת מי שמע כאלה שאפי' בדת הישמעאלים דינא הוא שהמלכות אין לו כח למכור קרקע של ואקו"ף שהוא הקדש בלשוננו והוא אופירי פיאי בל' המדינה אם לא בעשות סתיבדא"ל ר"ל להחליפו בקרקע אחר וכן הוא בדיננו אם לא לצורך גדול וכן נראה שהוא דת אחינו אנשי המדינה שהצורך גדול הביאם לשלוח יד במקום מוקדשים והמבין יבין סוף כוונתם א"כ אין לך נזק מבורר גדול מזה. ובפרט למ"ש מוהרלנ"ח סי' קכ"ו דבשטרות שבין ישראל לגוי הכל בחזקת זיוף כי בשביל הגוי אפשר דמטין ומעידין שקר עי"ש אבל סיים וכתב שאיני קובע מסמרים בדבריו אלו כיעו"ש וכ"ש במדינו' האיברופא עכ"ז חששא איכא וזהו אפי' אם היה מצר לבד ולא ממונו גמור כ"ש בנ"ד שומו שמים על זאת דבר רע ומר ועול מפורסם שלא היה לעולמים וע"כ לא נוכל למצוא לו חבר בדדמי ליה כי אם בק"ו כי בדדמי למאורע זה לא אירע ולא יארע כי כבר העיד עליהם הכתוב שארית ישראל לא יעשו עולה ואל יתעקש המתעקש לומר דכל זה אם עושין כן בהחלט אבל אם כבר נותנין להם קרקע אחר משובח במקומו נאמר להם זה נהנה וזה אינו חסר דהא הרמב"ם והטור והש"ע סיימו בדבריהם ומעשה אחאב ונבות יוכיח והרי סתם אמר לו ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו ועכ"ז נענש אחאב ובא לידי שפיכות דמים ושוב התבוננתי היטב וראיתי שהוא דין פשוט שם בריש סי' שנ"ט שעל מ"ש הטור והש"ע בסתם דאסור לגזול אפי' ע"מ לשלם דבר יפה ממנו יע"ז הביאו ס' הרא"ש ז"ל דאם התשלומין הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח וגם שעומד למכור זכין לי לאדם שלא בפניו ע"ז כתב הסמ"ע דכ"ז אם אין הבעלים כאן ואם היו הבעלים כאן ואומרים ניחא לנו בשלנו ולא בדבר אחר אף הטוב ממנו נראה פשוט דלכ"ע אסור עכ"ד ותמיהני איך לא נסתייע ממקרא מלא דאחאב שנז"ל שמשם סיעתם של הפוסקי' וכאמור איך שיהיה המור' מהאמור תרתי חדא דבדבר שאינו עומד למכיר ולהחליף כקרקע של ב"הכ של כנסת ההיכל אפי' שלא בפניהם אסור דלא שייך לומר זכין לאדם כיון שאינו עשוי למכור ובהא אמרו בפ' אלו מציאות רוצה אדם בקב שלו מט' קבין של חבירו. זאת שנית דאפי' בעומד למכור אם הבעלים צוחין ואומרים ניחא לנו בשלנו לכ"ע אסור ובנ"ד איכא תרתי דבר שאינו עומד למכור והבעלים צוחים ניחא לנו בשלנו דהא ודאי אם מכריחין אותם הוא גזל מפורסם רח"ל ובפרט בב"הכ הנאמר בו אני ה' שונא גזל בעולה וחוזרים כל תפלותיהם מצוה הבאה בעביר' רח"ל ועיין בתשו' הרמ"ז ח"י ל"ז דל"ד ע"ג וע"ד דברים מפורשים ומבוררים

ומעתה נלכה דותינ"ה בדתי פרס ומדי שהוא הסוג והמקצוע הגדול של דינא דמלכותא דינא ועם כי ידוע ומפורסם כי גאו מימי הנהר הגדול הזה עד מאד ושוטפים על כל גדותיו שם תניני' גדולי' יהלכון למעלה ממאה מחברים ואי מהא לא אריא עכ"ז נחנו נעלה ונלחמנו כי יכול נוכל לו יען נידון דידן כמעט הוא רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב ולפי סוג שלפנינו נחלק ענין זה לג' סעיפים כדי לברר הענין בירור יפה ובקיצור מילין הסעיף הא' מצד עצם דינא דמלכותא ובאיזה ענין מענייני דתי המלך נאמר ושייך דין זה ואי נדון דידן דמי לו לדעת כל הפוסקים או מקצתם הסעיף הב' דאם ת"ל דנמצא הדבר בספק מצד דמיון הענין בעצמו או מצד מחלוקת הפוסקים אי מצו לומר דמוחזקים בקרקע לומר קי"ל כדעת הפוסקים דזה אינו דינא דמלכותא וממילא אינם יכולים לכפותם וגם שכנגדם מצד עצמם יהיו אסורים כי יחזור הדבר לספק תורה להחמיר הסעיף הג' לכי יהיבנא למתעקש כל דיליה דלהוי העצם דת מחודש זה דינא דמלכותא גמור בכל פינות חלקיו בלתי שום חולק כלל ועיקר. עכ"ז יש להסתפק כל דלא קפיד המלך וליכא סכנה בדבר אם לא נקיים דת מחודש זה אם נעתק מעלינו עול דינא דמלכותא הלזו או לא

ואשימה עיני בביאור הסעיף הא' באיזה ענין מדתי המלך נקרא ד"ד ואמת כי בזה הוא מחלוקת עצום ונורא ואני אקצר ככל הצורך הסברא הא' דעת הרמ"ה שהביא ר' בעל הטורים ודעת הרמב"ן שהביא ה"ה עיין כנה"ג מ"מ סי' שס"ט הב"י אות נ"ה ועיין הרשבא חד"י סי' קצ"ח) דלא אמרי' דינא דמלכות' אלא בדינים הקבועים בכל מלכותו שהוא וכל המלכי' אשר היו לפניו הנהיגו הדברים וכן כתובים בס' דברי