שו"ת כרך של רומי קעה

ולא נתרצו האחים וכו' ולא עוד אלא שעובר בג' לאוין והביא תשוב' הרא"ש וכנז"ל יעיש"ב (ועיין ב"י ועיין כנה"ג שם) ועדיפא מכל האמור מצאתי ראיתי למוהרש"ך ח"ב סימן קמ"ט שנדונו הוא על מי שהיה מחזיק ודר במולק"י של גוי (ר"ל פרופרייטא) ובא יהודי אחד ונתן עיניו באותה הבית וקנאה מהגוי ורוצה ליפרע דמי שווי חזקתו ועכ"ז הרבה להשיב אפו וכתב וז"ל ומ"מ אין להכחיש שקונה המולק"י להוצי' את היהודי מחזקתו נקרא רשע דהא אפילו המהפך בחררה נקרא רשע כ"ש הקונה המולק"י מהבית שישראל מחזיק בתוכו ומטא לידיה כמה ימים ושנים דודאי נקרא רשע ועובר על לאו דלא תחמוד בית רעך אף אם יפרע לו דמי שוויו אע"ג דאמרי' בג' ב"מ ד"ה ע"ב לא תחמוד לאנשי בלא דמי משמע להו יראה דאפשר דדוקא בדבר שאיני מפורסם כ"כ טעו אינשי דהיינו בההיא דמשביעין שבועה דלא חציף לחטוף מיד ליד אלא מעלים חמסנותו באמרו שנאבדה לו ומשמע ליה דלא עבר על לאו דלא תחמוד כיון דיהיב דמי אמנם בדבר מפורסם כזה דנ"ד שראובן יושב לבטח בדד בחזקתו ובא שמעין ונתן עיניו בחנות המולק"י כדי לגרשו מביתו אין לך אדם שיאמר שיטעו אינשי בכך כי ודאי אין לך לא תחמוד גדול מזה ע"כ האמ' דלא תעזוב נפשי מלהעיד על מוהרש"ך ז"ל שהפליא נדנו הרבה וכתב דבהאי גוונא לא טעו אינשי ועובר על לא תחמוד בשאט בנפש שהרי הרמב"ם בפי' מה"ע וז"ל כיצד החמסנים הלוקחים קרקע או מטלטלין שלא ברצון בעלים וכו' פסול מדבריהם הם וכבר כתבנו לעיל משם הסמ"ע וכן ס"ל לרוב הפוסקים דמאי דפסול מדבריהם היינו משום זה הטעות שטועים בני אדם שאינו עובר בל"ת כשנותן דמים הא לאו הכי פסול מדאורייתא. א"כ נמצא דאפילו בלוקח קרקע בשאט בנפש עכ"ז אמרי' דטעו דלא עברי ל"ת דאי לאו הכי היה פסול מדאורייתא ונלע"ד לחלק ולומר דשאני נדון מוהרש"ך שהיהודי הולך אצל הגוי וקונה המולק"י ואינו מחשיב לישראל כל עיקר וכהרף עין כלה יגרשהו הוא וכל אשר באהלו דודאי כל כי האי חציפותא ידעי אינשי דהוא עון פלילי דלא תחמוד אבל נדון הרמב"ם הוא שמרבה רעים ומפציר בו עד בוש שכן כתב להדיא בה' גזילה אה"נ בהא ודאי טועה הקונה לומר דלא עבר כיון שכבר פייסו הרבה ופרע לו כל דמיו והותר וע"ז אינו פסול כי אם מדרבנן ולע"ד נראה חילוק נכון וברור דלא דמי כשיבא הישראלי בכח גדול וביד חזקה בכח הגוי והולך וקונה עיקר הקרקע מהגוי והיהודי בעל החזקה רואה שורו טבוח לעיניו ולא יוכל להצילו דודאי כל כי הא השומע ישמע יחרד וילפת ורע רע יאמר על הקונה כי לא לאמונה גבר בארץ לא כן אם מרבה עליו רעים ומפציר בו עד בוש אפי' בכח הזרוע סוף סוף דבריו הם פנים בפנים ואין יד גוי באמצע ושוב אחר החיפוש ראיתי להרב פני מבין ח"א דפ"ע מהספר ע"א שהק' ככל האמו' על מוהרש"ך וחילק קרוב לחילוקנו ובצפיתנו צפינו להרב פני מבין שם שהביא מה שפקפק הרב מש"ל בה' גזילה בהוראת מוהרש"ך הלזו באמרו כי לא מצינו במי ששכר בית ובא אחר ולקחה שיקרא רשע עכ"ל ובאמת יפה השיב הרב פני מבין שם דבאמת אין כאן פקפוק דמ"ש מוהרש"ך דנקרא רשע אינו אלא מי שלוקח בית ממי שמחזיק בתוכה דהיינו דכבר החזיק ונקרא חזקתי לפי תקנות והסכמות רבני סאלוניקי בכה"ג הוא דכתב מוהרש"ך דהבא ברשותו נקרא רשע וקעבר על לא תחמוד אבל בשכירות דעלמא אה"נ דאינו נקרא רשע וכ"ת מאי שנא. שנא ושנא דהמחזיק יש לו זכות בקרקע ושפיר מקרי מצרן אליבא דכ"ע. לא כן בשכירות דבמחלוקת תליא מילתא וכמה אלים כוחיה דמחזיק יותר ויותר משוכר עכ"ד ושפתים יושק משיב דברים נכוחים ובספרי הקטן חוקר לב ח"מ סי' י"ג הארכתי שבדעת מוהרש"ך קיימי כמעט רובא דרבותא באלו החזקות הגדולות והנפלאות דנתנו להן דין קרקע גמור כנודע וכמפורסם ואכמ"ל

ומעתה אמרו אתם קהל אמוני המאמינים בתור' מרע"ה ובעשרת דברותיה כפתוריה ופרחיה אם בהיות המולק"י שר"ל הפרופרייטא מהגוי והישראל אין לו עליה כי אם חזקה לבד עכ"ז אם הולך הישראלי חבירו וקונה הפרופרייטא מהגוי אפי' שפורע לו דמי שווי חזקתו והותר עכ"ז נכתבו על אותו היהודי כל האלות והקללות הנז"ל וזה שהוא קרקע גמור מישראלי וממון עניים ויושבים לבטח על אדמת הקדש ואוכלים גידולי הקדש מידי אביר יעקב ופתע בלי איבה הולכים קהל ועדה מישראל השרידים אשר ה' קורא וקונים אותו הקרקע ומוסרים במעות לתוא מכמר לא כ"ש דאיסור גמור דלא תחמוד ולא תגזול איכא שהרי מזה אני באים לסעיף הב' דאם המוכר טוען דע"י מכירה זו אתי לידי חסרון כיס או סרך חסרון כיס ודאי דאיכא גם לאו דלא תגזול גמור שהרי אמרו בפ' הגוזל בתרא אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ארעא לגוי אמיצרא דישראל חבריה משמתינן ליה משום דא"ל אריא ארבעת לי אמיצראי משמתינן עד דאתי וקביל כל אונס' דאתי מחמתיה ודין זה פסקו הרי"ף בהל' והרמב"ם בפי"ב מה' שכנים והסמ"ג והרא"ש והטור והש"ע ח"מ סי' קע"ה וכת' הטור ע"ז דיש מן הגאוני' שכתבו שאפי' אינו מוצא ישראל שרוצה לקנות וגם המצרן אין לו במה לקנותה אפ"ה אינו רשאי למוכרו לגוי אפילו שהמוכר עני ואין לו במה יאכל יתפרנס מן הצדקה ואל יגרום נזק לחבירו ויש מחלקים היכא שאינו מוכרו לפרנסתו אלא להרויח וכו' אבל הרוצה למוכרה בשביל פרנסתי ואינו מיצא ישראל שרוצה לקנותו יכול למוכרה לגוי ויקבל עליו אונס שיבא מהגוי וכו' וכתב הרא"ש דאי חזינן שהגוי מכוין לקנות במיצר ישראל כדי להשחי' נחלתו או שיש איזה ערמה בדבר הכל לפי ראות עיני הדיין ע"כ והרשב"א בתשו' הביאה הכנה"ג שם הגהב"י אות ע"ה כתב דהא דמשמתינן ליה לאו דוקא ארבעיה סמוך למיצר אלא אפי' רחוק למצר בכל אופן שהביא גוי במקום שמגיע ממנו נזק בין קרוב בין רחוק הוי הדין כן ע"כ וכתב מוהר"י באסאן ס"ס ז"ן ואפי' קדים ויקבל כל אונסא דאתייליד לא ימלט מהשמתא ע"כ והביא דבריו הרב מטה שמעון הגהת הטור או' ס"ב וכתב וז"ל מבואר מדבריו דכיון דיש איסור בדבר חיוב שמתא רמיא עליה והרי הוא שמותי עד דמקבל עליה וכו' וא"כ אף דקדם וקבל אעפ"כ משמתינן ליה בעד האיסור שעשה. ולפ"ז אם עדין לא עבד לא שבקינן ליה דלעבד איסורא ומעכבינן ביה אפי' מתחייב לקבל אונסא והיינו כדברי מוהריב"ל ה"ד הכ"הג ס"ק ע"ו ד"מ ע"ב סי' מ"ה וכן נראה מתשובת הגאונים ח"ד ש"א סי' כ"א דמעכבין ליה למכור ואם לא יקבל משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא ע"כ: