שו"ת כרך של רומי קעד

שום פניה ודי בזה ורק אין דבר שלומו ושלום כסא תורתו ירום ונישא ויתגדל ויתקדש בריש גלי ברב עותרא סגיא ואורך ימים בימינו כאות נפשו הרמה והנשאה אה המלאה לה רוח דעת ויראת ה' ודמיא לבר אלהי"ן ובנפש נענה גולה ונידח בארצות העמים לאהבת הארץ הקדושה נאמן בברית תורתו וקדושתו ומתפלל בעד שלום בני ביתו

העומד היום הלוך ונסוע למיסק לא"י תוב"ב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים בית פלטיא"ל בי"ן עז"א: המשי"ח ס"ט

סימן כ'

שאלה להיות שבשנתנו זאת התר"ח מרוב הוצאו' המלחמות שארעו בה נמצא בלבול הפאפאלי דחוק לריבוי ההוצאה וע"כ יצא דבר המלכות שכל מי שפורע שכירות קאנונ"י (הוא הנקרא בל' ישמעאלים ואקו'ף או ידי"ק שר"ל שפורע סך קצוב בעד שכירות הקרקע וה שוכר והמחזיק הדר בו מוציא כל הוצאות הבנין וכדומה ובעל הקאנונ"י או הואקו"ף אינו יודע מידי שנה בשנה שום הוצאה כי אם שכירות קרקעו) ורוצה לקנות קרקעו בהחלט יביא קרן שכירותו לערך חמשה למאה לגנזי המלך ויקח שטר מכירתו מהמלכות איך הוחלט הקרקע הזה לאותו השוכר לחלוטין. והמלכות יפרע להקדשי הקאנונ"י שכירותם מידי שנה בשנה במקום שהיו לוקחים אותו מהשוכרים יקחו אותו ממנו. ונ"מ מזה הרבה הפשוט הנראה לעין כדי שיהיה המלכות מרווח מסך גדול בידו והנעלם מן העין המבין יבין ועל אלה הוה עובדא כי יחידי ק"ק כנסת ההיכל יכב"ץ יש להם כדמות קאנונ"י האמור ב"הכ אחד המושכר ביד אנשי כנסת קאשטיליאני יכב"ץ דהיינו שעיקר הבית הכנסת הוא של כנ' ההיכל כמו שכתוב בפתחו ואנשי כנסת קאשטיליאני פורעים שכירות הקאנונ"י הלזה קבוע מידי שנה בשנה לאנשי כנ' ההיכל לא יוסיף ולא יגרע כמשפט הקאנונ"י של כל אחינו הנוצרים אלא שתנאי יש ביניהם שאנשי כנ' ההיכל להוציא הבית הכנסת מיד אנשי קאשטיליאני אינם יכולים כשפורעים שכירות הקצוב בשום אופן. אם לא שאנשי כנסת ההיכל צריכים לו להתפלל כי לא יהיה להם ב"הכ אחר כגון שהשררה תגזור שלא להתפלל בעליות כי אם ממעמקים וכנגד זה אנשי קאשטיליאני הם שלטנים בעצמם להניח הב"הכ ולילך להתפלל למקום אחר בהודעת ששה חדשים קודם ועתה כי הדת נתנה לכל שוכר קאנונ"י להביא אל גנזי המלך קרנא בעיניה ולפדות ולהחליט הקרקע בידו קמו אנשי כנ' קאשטילאני על אנשי כנ' ההיכל לאמר אתם ידעתם כי הדת נתנה בידנו להוליך קרן קיימת למלכות ולפדות הקאנונ"י שלנו. א"כ למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך ונטיב חסדנו עמכם לאמר כלו מעשכם ומכרו לנו הקאנונ"י באהבה וחיבה. הא לאו הכי אם תמאנו ומריתם נחנו נעלה אצל המלכות וכספנו באמתחותינו ונחליט קאנונ"י בית הכנסת שלנו ואין מחריד ובית הכנסת ההיכל צוחת בקול מר. מה לנו ולכם כי באתם אלינו בכח גדול וביד חזקה להוציא הקדש עניים מקדש לחול ואתם ידעתם כי לא זו הדרך ולא זו העיר. ואיך תחייבונו בזרוע נטויה לאמר מכרה כיום את בכורתך לי שהוא קרקע עולם והקדש עילם לזכות ב"הכ ולזכות העניים הנזונים ממנו ואנה נמצא מקום בטוח לפרנס עניינו יותר מב"הכ שלכם כי נצח ישראל לא ישקר. והללו אומרים מ השמים זיכו לנו ומזלנו הטוב גרם כי נקבעה דת חדשה זאת לה להחיותנו כיום הזה ולזכות עניינו קרן קיימת קרקע עולם ודינא דמלכותא דינא. ועל כל אלה יורנו המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

תשובה קודם שנכנס בעוצם ענין דינא דמלכותא כי עצום הוא כנודע חיובא רמיא עלינו לעמוד על ב' סעיפים נצרכים הרבה הסעיף האחד כשלא יש סוג דד"ד כאמצע אם יהיה האופן כי ידי' תקיפה על חבירו הישראלי או אפילו עם גוי מהגוים מהמאמינים בבורא יתברך אשר אנו דרים בתוכם אם יש יכולת בידו מן הדין לאמר לו מכור לי שדך וכרמך ככל אשר תאמר או החליפהו בשדה טוב ממנו. ושכנגדו אינו רוצה במכירה או בחליפין הללו וחבירו אשר ידו תקיפה כופהו ע"ז באיזה מין כפיה שיהיה עד שהאחר בע"כ מוכר או מחליף אם יש איסור לקונה במעשה הקנין המכוער הלזה או לא. ואת"ל דנוכל למצוא פתח לומר לי מכור או החלף לי וזה נהנה ואין אתה חסר כלום. עכ"פ עדין יש להסתפק הסעיף הב' אם מראה המוכר שהוא חסר חסרון כיס או ספק חסרון כיס רחוק הנולד במכירה זאת ועכ"ז הקונה כארי יקום וכלביא יתנשא לכפותו במכירה זאת. אי נוכל לומר שהקונה התקיף הזה הוא חמסן מפורסם או לא הנה הסעיף האחר אינו צריך אריכות דברים כי הוא לאו מעשרת הדברות לא תחמוד בית רעך ובדברות שניות נאמר לא תתאוה אפילו על הלב וז"ל הרמב"ם בפ"א מה' גזילה ופסקו הטור והש"ע ח"מ סימן שנ"ט ככתבו וכלשונו איזהו עושק זהו שבא ממין חבירו לידו ברצון הבעלים וכיון שתבעוהו כבש הממון בחזקה ולא החזירו כגון שהיה בידו הלואה או שכירות והוא תובעה ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלם וקשה הכופה את חברו למכור את שלו ונותן לו דמיו אסור (ועובר משום לא תחמוד אבל אינו פסיל לעדות מדאורייתא אלא מדרבנן מפני שיכול לטעון שסבור היה דלאו דלא תחמוד הוא אם אינו נותן דמים סמ"ע שם. וכן דעת כל הפוסקים ועיין תשו' בשמים ראש סי' שס"ב) כל החומד עבדו או אמתו או ביתו או כליו של חבירו או כל דבר שאפשר שיקנהו ממנו והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו הרי זה עובר בלא תחמוד כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכל כיוצא בהם כיון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר בל"ת של לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד התאוה מביאה לידי חימוד והחימוד מביא ליד גזל שאם לא רצו הבעלים למכור אעפ"י שהרבה עליו בדמים והפציר ברעים יבא לידי גזל שנ' ויחמדו בתים וגזלו ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם או מנעוהו מלגזול יבא לידי שפיכות דמים. צא ולמד ממעשה אחאב ונבות הא למדת שהמתאוה עובר בלאו והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בבעלים עובר בב' לאוין לכך נאמר לא תחמוד ולא תתאוה ואם גזל עיבר בג' לאוין ע"כ וכן כתב הרא"ש בתשו' הביאה הטור ח"מ סימן שע"א ג' עבירות הן בגזילת קרקע האחד במחשבה שחמד ממון חבירו בלבו והב' בדיבור שדבר אלו היה אותו ממון זה שלי. והג' זה שמוציא מחשבתו לפועל והולך וגוזל ממון חבירו ע"כ ועיין בתשובת הרמ"ז ז"ל סימן ל"ז דל"ד ע"ב שהביא כל. האמור וסיים וכתב וז"ל ומצינו למדין דלדברי הכל קא עברי בו מעלת הממונים בלאו דלא תחמוד הואיל