שו"ת כרך של רומי קעב

שאינו יכול לפרוע מזה ודאי נר' להדיא כמ"ש לעיל בלי ספק דאם רוצה לפרוע אמרינן ליה אישר וזכור לטוב ולא קאי בסוג לוה רשע וג"כ אין לומר דאפי' אם העני רוצה לשנות הבע"ח מוזהר דהא ודאי ליתא דאימור מצא מציאה וכיוצא ואפילו אם בבירור לא גזרינן כ"ע מפני אותו המבורר אשר לא זזה ידו מתוך ידו והבאתי ראיות ע"ז באורך ואחרי היות דבר זה יסו' מוסד שכן דעת מרן בלי ספק א"כ קשה טובא למה סתם לן תנא הוא מרן ז"ל על כל עני' שבעולם בסתם אתיא מכללא חרי רובי שאין להם אשה ובנים ובפי טעם זה מי שאין לו אשה ובנים למה לא יתפרעו ממנו ואם נאמר בפשיטות שגם באלו לא יתפרע בדין אחד צריך לבקש טעם מספיק כי משום שינוי דע"ב דחוי מעיקרו הוא ואני בעניותי הארכתי בזה מאד ולחזור ולשנות את הידוע ודאי אי אפשר אבל אוכל לומר תכלית כונתי בקיצור נפלא והוא זה דמי שלוה מעות מחברו ושוב העני לגמרי על גלדו ממש תכף נפטר מהחוב לגמרי אם לא שכתוב בשטר דקניתי ודאקנה בשעבוד גו"ש שזה ענין אחר וגם בזה הארכתי ותכף כשה כשהעני האיש הישראלי הראשון שחייב לפרנסו כמעט וכ"ש למחול החוב הוא המלוה והיא סוגיא ערוכה בב"מ דקי"ג ע"ב אמר אביי איברא עליה קא רמי דכתי' ולך תהיה צדק' ועיין פירש"י והתוס' ובסוגי' דנדרים דס"ה ע"ב כל הנופל אינו נופל ליד הגבאי תחי' ופי' הראשונים קרוב לח' פירושים ועיין להגאון המפורסם מרן זקני בס' חק"ל ח"מ ח"א סי' ס"ט שלקחתי ממנו ראיה גדולה ופשטתי ספקו לאידך גיס' מתשו' הרשב"א ח"ג סי' ס"א וע"ב וע"ג איך שיהיה המבורר מזה הוא דמי שהעני ונשבר לגמרי הוא פטור ואפי' בדינא דמלכותא פטור הראב"א ח"א סי' ח"ן א"כ אם לקט לפרנסתו ורוצה הבע"ח ליפרע ממנו וישאר מת ברעב א"כ הוא הראשון הפוגע בו וחייב לזונו ולך תהיה צדקה קרינן ביה וזהו טעם נכון שאפי' באיש עני גמור בלי אשה ובנים אין בע"ח יכול ליפרע ממנו ולזה נקיט בסתם ופרנסה ולא צדקה סתם ודוק כי אני מקצר מאד מאד

איך שיהיה או שתאמר שדעת מרן הוא מטעם זה אי מטעם הלבוש וסמך על המעיין הדין בשורשו כנודע שאין הספר עשוי כי אם לקיצור וזכרון וללמד הדברים בשורשן בין הכי בין הכי אין לנו שום כח ורשות לומר דהטעם משום שינוי דעת בעלים כלל ואם רוצה לפרוע תבא עליו ברכה וגם אם אשתו ובניו מתרצים לכבוד העני גדול הבית יזכו למצות וזה פשוט ומבואר הדק היטב הטב הדק. ומעתה מני"ר נר"ו כהיכל קדשו יורה ויאמר כי לא נשאר לי עוד צורך לחזור אחר דבריו המאירים ולהתחיל להתוכח אחת לאחת ולדקדק אחריו כדי לדחותם כי לפי האמור ומדוב' באלף גלגול מחי' כל דבריו בזה דחוים מעיקרם ועל רגל אחד שנה רבי פרק זה כי לפי האמור אם הפסק דין הוא גם על המקובץ בעיר בראד וכמו שהוכחנו למעלה חייבים כללות פרוסים לקיים נופך ספיר גזרתו ולפרוע מניהו ומגלימא דעל כתפיהו ואפי' אם נדמהו לחוב ליכא שום ריח צורך דעת בעלים כיון שהגיע לידם יצאו הנודרים ידי נדרם וחיבים לקיים דבורם הקל שנתחיבו לקיים גזר דינם של ב"ד הגדול שבירוש' הי"ו ומלבד דליכא ריח איסור כי אם אדרבא מצות השלום והאמת עבדי ולא לשוו כוללות חכמים וקדושים הדרנ' חלילה! לא תהא כזאת בישראל זו בלבד למען ציון לא אחשה כמ"ש עור וז"ל וגם המעיין בדברי הגמר' דכ"ב שם מפורש אומר דכל כה"ג יש דעה גם לאשתו ובניו לעכב כי נתנו ע"ד שיתפרנסו גם הם מזה ויד כולם שוה ויכולים לעכב וא"כ גם בזה יכולין הטף והנשים יכולים לעכב לבטל הפשרה ולעכב בדבר ובודאי לא נעלם כל זה מהרבנים שעשו הפס"ד בזה רק וכו' תמהני מה עלה בדעתו בטעם הלכה זו דאשתו ובניו מעכבים וכי הלכתא בלא טעמא היא או גזרה מחוקת התורה אשר אין אנו רשאים להרהר אחריה ולבקש לה מנוח וטעם אמיתי הא ודאי לא היא דטעמ' דמסתבר' ורבה היא שהרי הם לא נתחייבו בחוב זה ולא שעברו גופם וממונם על זה וא"כ איך יבא בע"ח זה מן השוק או הבעל גופיה דפורע מגזל מפורסם זה לא חשב אנוש ואחרי כי דבר זה הוא היסוד והוא טעם ההלכ' א"כ יקום אבי ויפרש לנו כונתו הרמה בזה שהרי למתוניה דמר דנינהו פס"ד זה פשר דבר ואח"כ חלה את חוליו ושינה את שמו חוב מה שאיני מכין עדין א"כ מוכרח דהוא על כללות הפרושים אנשים ונשים וטף שנתחייבו בחוב פשר דבר זה של הכנסת עיר בראד שחייבי' לפורעה לרו"ח אנשי' ונשים וטף שהיא הכנסה כללית מצד לצד והמובן מדברי כת"ר הוא דהו"ל כאילו הלוהו כללות רו"ח אנשים ונשים וטף לרו"ף אנשים ונשים וטף ועכשיו עפ"י הפשר דבר אשר קרא עליו מר ניתן ליפרע מלוה זו וא"כ מאין הידים לכל הטף בנשים של רו"ף לעכב ולא לחייב אותם ג"כ מאחר שגם המה לוו לפי המונח שהניח מר ואין לומר שההלואה שיבא לאנשים דוקא כמו שאר הלואה מפורשת דעלמ' דנשים אוכלין ובעלים חייבי' דהתם הוא נתחיב בפירוש בחוב זה ונשתעבד וחייב לזון את אשתו אפי' מגלימא דעל כתפי' ובע"ח לא סמכא דעתיה כי אם על הבעל הא לאו הכי הי' מלוה לה הדא תחי' ואח"ך בעלה כנודע לא כן הכא אם החשיבו רו"ם נר"ו חוב הוא מכללות לכללות ואדעתא דהכי לוו כללות הפרושים מכללות חסידים ואדעתא דהכי הלוום והרי נתחיבו גם בחלק הנשים והטף ודבר זה פשוט הוא וממקומו הוא מוכרע ואין צורך לראיות כלל ועיין הרדב"ז ישנות סי' קמ"ז הראיה ממשנת המלוה את העני ואת הכהן להיות מפריש עליהן וכו' והדחיה השנית דהלוה ניחא ליה בהכי שכתב הרב ז"ל היא נ"ר והוא פלא גדול בעיני

ועוד אני אומר לאדוני את אשר בלבי לעשות וכן הוא בלב מורי ורבותי הגאונים אשר מהם תצא תורה החתו' בפסק דין זה והוא כי ידענו גם ידענו כי בהגיע דברי אלו לפני הדרת תורתו נר"ו ישאמץ ויאזור כגבר חלציו אגב חריפותו ובקיאותו להורות לנו שאין כונת המרדכי ומרן ומור"ם והלבוש כמ"ש ויחזיק דבריו אלו בכל עוז ותעצומות כי הוא דוקא משום שינוי דעת בעלים ומע' נו"ף הע"י אינם רשאים וכיוצא ויחזק אומדנותיו אהל כל יצען ועל זה אומר לו את אשר נקרא באחרית דבריו כי גם אנחנו מהכא נבקש חיזוקים לדברינו עוד לפרש פשט לשון המרדכי וכל הנ"ל ע"ד שכתבנו או יהיה די לנו באמור אליו כך הוא דעתנו בפי' המרדכי אם יהיו דבריו פירושים בלתי ראיות מופתיות ויש לאל יד הב"ד שפסקו לומר כך כמו שכבר כתבתי למעלה דברים אלו משם הרב מעשה חיא סי' ט"ו ועיין ג"כ להאר"י אח"י הוא