שו"ת כרך של רומי קסח

דמהני לשון שעבוד דהיינו בלשון חיוב לכל מילי בין לדבר שב"ל בין לדבר שא"מ בין למטבע שאין נקנה בחליפין נקנה בחיוב וכמ"ש כל זה מוהר"ש חיון שו' סי' ט"ו א"ד וא"כ מאחר שעלה בידינו דדברי טובי הקהל ככתובים וכמסורים דמו לא יהי אלא חיוב הרי מהני והוא פשוט

זאת שנית שלא יהי דין טו"ה כדין ת"ח אחד פשוט שכתב עליו מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ס"ט וז"ל ועוד יש לחייבו מטעמ' אחריתי כיון שהמוכר הזה הוא ת"ח ויודע שדשלב"ל אינו נקנה ומסתמא לא היה מהנהו ומטעמהו לקחת דמים מאת הקונה וכו' יעו"ש שהאריך בראיותיו א"כ כ"ש בטובי הקהל כי ודאי ידע וח"ו מה להו לרמות חלילה וכ"ש בנדון דידן שהם עיני העדה חכמים רשומים ויראי שמים והא ודאי כל הא ידעי לה רבנן ודאי כבר עשוהו באופן המועיל

ועדיפא מהא מצאתי הון לי להרב הגדול מוהר"מ חאגיז ז"ל בתשו' הובאה בקו' פני הכרובים שבש"ץ סי' ז' שנדונו כעין נ"ד שנתחייבו ב' הקהלות לקיים גזרת ב"ד שבירוש' חדא מהן טוענת שהחיוב שלהם בבירור אין בו ממש והרב ז"ל הביא כל מ"ש מוהרימ"ט בתשו' הנ"ל וסיים וכתב וז"ל ותמצא אתה לומד שהחיוב או הרשימה שכתבו בפנקס הקהל טו"ה אותם המכונים בשם ק"ק חברון לזכרון שליחות המשולחים ששלחו להתדיין בפני הב"ד המפורסם שבררו להם יש בו די והותר כדי להיות מחויבי' בכל מה שכתב הרב וכו' ומעשיהם קיים ומושבע ועומד מהר סיני הוא ונוסף גם הוא כי כל דבריהם ככתובים וכמסורים דמו וכאלו חזרו ונשבעו לקיים המצוה דינינן להו א"ד עוד הרב הנ"ל ז"ל שם הוסיף וחידש ולמד מתשו' מוהרימ"ט הנ"ל דסי' ס"ט בדין ת"ח דאפי' אם היה המעשה להפך שהקונה ת"ח והמוכר ע"ה ולא היה כתוב בשטר חיוב בשבועה דודאי מכח ראיות של מוהרימ"ט הנ"ל דחייב המוכר לקונה לקיים לו מקחו משים דאמרינן כיון דיד ת"ח באמצע בין שיהיה מוכר בין שיהיה קונה מאחר שהיא היודע שדשלב"ל אין מקחו קיים וכו' ועבד איסורא להכשיל את שכנגדו לעבור על בל תונו ואמרינן שקודם שנגמר המקח התנה הת"ח לע"ה המוכר שיחייב עצמו דמכר זה ככל חוקי התורה ובכן חייב שכנגדו לפרוע לו את כל המפורש בתנאי ביניהם ולאו כל כמיניה של ע"ה לומר הטעתי לת"ח זה יעו"ש שהאריך בראיותיו נוסף על ראיות מוהרימ"ט ז"ל וסיים בראיותיו וז"ל ודוק כי הוא כפתור ופרח לענין דינא לדון המורה ק"ו מעצמו אף שלא קבלו מרבותיו דאם בדין היחידים אמרינן ודינינן הכי דכל זמן שיד ת"ח באמצע מסתמא נתחייבו זל"ז ככל המצטרך ואין כאן טענה כמ"ש מוהרימ"ט ואני אחריו שמלאתי את דבריו על נכון א"כ מכ"ש הכא שכל קהל וקהל בפני עצמו דין ת"ח יש לו ועדיפי מניה בכמה פרטים דבודאי אמרינן שאם אנשי הקהל המסרבים רוצים לומר שהחיוב שלהם בבירור שעשו אין בו ממש דלאו כל כמניהו ובשלהם הם רשאים שלא להשתמש בכתרה של תורה ולומר שהם עמי הארצות אך באנשי הק"ק אחרות אינן רשאים ודין ת"ח יש להם ודי לנו באחד מן הצדדים שיהיה נדון כת"ח כדי לחייב את שניהם לקיים כל דבר כאלו מפורש אצלינו חיובם כהוגן וכתחז"ל דודאי הב' קהלות שירדו עמהם לדין לאו קטלי קני באגמא נינהו לחייב את עצמם ולשום עצמם במאסר גזרת הב"ד הברור ולהניח את אחת מהנה בת חורין ובבחירתה שאם תעלה לרצון ולזכותם גזרת הב"ד יקימוה ואם לאו יבטלוה ח"ו והם כי לא להזכיר טעות כזה במרובים ומנהיגי הקהלות ונוסף גם הוא בנדון דידן דאפילו תימא לדון את ב' הק"ק כדין יחידים וע"ה ח"ו אין כאן טענת פיטור הואיל וביררו להם ב"ד מומחה ובקי ומפורסם שודאי הב"ד ההוא קודם שישבו לשמוע טענותיהם קשרו ואסרו אותם במאסר הראוי כי היכי דלא ליהוו מילי דרבנן כחוחא ואיטלולא ואם יעכב לצדדים גזרתם יקבלוה ואם לאו שיבטלוה חלילה וחס לומר דב"ד טועין הם בדברים הנצרכים לתחילת וגמר. דין ובודאי הם עשו את שלהם לקיים כל דבר אשר יצא מפיהם כי אלהים נצב בעדתם והוא המאיר עיני חכמי' שכמותם שלא יהיו נכשלים לא הם ולא אחרים על ידיהם ועל זה יש תלי תילים של ראיות להוכיח במישור שכל מ"ש הרב הפוסק דבריו אמת וצדק א"ר הרב. מוהר"מ חאגיז ז"ל ויעו"ש בסו"ד שהרבה להשיב אפו של הרב הפוסק המנגד באותו נדון ולפייסו ולרצותו בדבריו דברי פיח"ח כאמור אליו כי אל ירע בעיניו אם הרב שכנגדו ודעמיה סתרו את דבריו כי מי לנו גדול מרש"י המאיר עיני גלותנו ויוצאי ירכו ר"ת ור"י סתרו דבריו כי תורת אמת ואין מחנפים לשום אדם יעו"ש מתק דבריו מנפת צופים

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת הא ודאי מני"ר נר"ו ממכון שבתו יודה ויאמר כי איני צריך להרחיב הדבור עוד בזה יען כי הוא נ"ד ממש אות באות כי אם להוסיף מים ולהוסיף קמח שנדון דידן הם רבים וקהלות שלימות וב' הצדדים הם חכמים. שלמים בתורה וביראת חטא והב"ד שקבלו הוא ב"ד הגדול שבירוש' הע"י עליו אין להוסיף עדיף מכל הנדונות הנ"ל והא ודאי דינא יתיב שכל דבריהם. ורמיזותם הם דברים חזקים כראי מוצק עשוים באמת וישר בכל חוזק ותוקף חוקי ומשפטי תורתנו הקדושה אפי' מן הסתם כ"ש שיש שטר הודאה וקבלה וחיוב מב' הצדדים ואפי' ביחיד באופן כזה כתב הריטב"א בתשו' הובאה בב"י בסי' י"ב דאין יכול לחזור כ"ש שרים רבים ונכבדים כראשי הכתות של נ"ד וחסיה נפשי כי מר באתריה במדת אמת אשר בקרבך קדוש יסכים בכל האמור והשיכותי מעלי את תלונות מאשר משכתי את ידי כמ"ש בת"ר נר"ו כי באמת גמירי לא ניחא ליה למני"ר נר"ו להטריחני אך למותר. ולהג הרבה יגיע' בשר ומזל שעה גורם לקצר בדבר שאיני מן המוקף ועמי הס"ר

ומעתה אשימה עיני במאי דבדיק לן מר ומילא את ידו לזכות לרו"ף הע"י מס' ראבי"ה והגמר' שהביא רמ"א בהגהות י"ד סי' רנ"ג ובזה סליק ונחית מבית ומבחוץ ומחליט דבריו משקול דעתו בפי' הדברים והכי אמר מר שבודאי לא נעלם מאת הרבנים שיתפרסם הפס"ד וכיוצא מאלו הדברים מספרך אשר כתבת הנה היא לוטה כשמלה

בי אדוני מה אענה ומה אומר צר לי מאד כי מני"ר נר"ו בדיק לן על באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם משום מעשה שהי' ונשאו ונתנו ב' בתי דינים מומחים שבישראל