שו"ת כרך של רומי קסז

וע"כ באתי עד כה להודיע במרום קודשו כי הפס"ד לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא לפני מני"ר נר"ו מכל וכל הן מצד שהוא דין פשוט וריח פשרה לא עבר בה כלל וא"כ יצאנו מידי כל המבוכות הללו שהביא לן מר והן נמי שמבורר דפירוש בתוכו כביעתא בכותחא שכל דיניהם הוא גם על המקובץ בידיהם. ש"ץ בעיר בראד יע"א מיום שנחתם דינם וא"כ יצאנו גם מהמקצוע שכתב דכגון דא דיניהם דין וצריך לקיים נופך ספיר גזרתם ושלא להתטפל בדבר ואף אם יזקק היינו דוקא אחר קיום גזרתם וכאמור ולכל אפיא מידי ספק לא נפיק לשין הפס"ד אם גזרתם הוא על המקובץ או לא וכיון שיש בו כל אותם האיומים ופורץ גדר וכו' הו"ל למני"ר נר"ו לומר לגבאים שלא יכנסו בספק גזרת ב"ד הגדול שבירושלים אשר אליו ישמעון כל תפוצות ישראל היושבים בב' חלקי הכדור כנודע ולזה בהורמנותיה דמר אמינא ליה או לדידי ציית מר ובפרט שמכל מ"ש למעלה יש לחוש הרבה וא"כ הטוב והישר בעיני אלהים ואדם הוא שמר באתריה יגזור אומר למ"ש רו"פ הע"י שיחזירו הממון כפי הפס"ד וזהו הטוב והישר בעיני אלהים ואדם ומינה לא יזוע כי מסתפינא פן תגדל אש המריבה וסלע המחלוקות תארכנה פארותיו ב"מ ויגרום נזק למע' ר"ו הפרושי' הע"י אם ח"ו יבקשו עילות חלילה שלא לשמוע אל השופט אשר קבלו כל רבני א"י וכל רבני הטורקיא' והמערב אשר כגובה ארזים גובהם כל חד בדידיה יוצא כברק חיצו לתבוע עלבון ב"ד הגדול שבירושלים וחי נפשי כי מאהבה מסותרת ופי ולבי שוין עצתי חנון בכל האמור וה' הטוב יעשה הטוב ומשנה שלימה שנינו תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וק"ו משמו של הקב"ה קול ה' על המים המאררים לשים שלום בין איש לאשתו ודי בזה לרב מיפלג ונחמד ונעים ודחיל חטאין שכמותו

והנה עם כי מתחי' דברי אחת דברתי כי לא היתי משיכ לו כי אם ממקצוע זה וכתבתי שבזה אני מתחיל ובו אני מסיים והטעם העיקרי הוא כי באמת אינו כדעתי כי תכף אני נוסע וזו הלכה בת יומא היא ממש כמו שיעיד הרב נשיאנו צבי לצדיק נר"ו עכ"ז לא אוכל עד אשר דברתי דברי כי ידעתי בינ"י כי בהגיע דברי אלה ויהיו נקראים בהיכל קדשו אמור יאמר לב חכם לימינו הראיתם האיש העולה הלזה כי הקיפנו בהלכות שלא מן המוקף ומכל אשר כתבנו אורך היריעה דינא רבא ודינא זוטא העלים עינו ולא משגח בן להשיב או לרמוז דבר מה לפחות משום זיל תהי אקנקני והא ודאי יגזור אומר ויאמר חדא מתרתי או כי מרמות רוחא גאות לבשתי ולא נתנני הש"ב רוחי גבוהה גבוהה לנגוע בקצה המט"ה ולטעום מיערת הדבש מכל מ"ש מני"ר נר"ו. או יאמר שתיקה כהודאה וע"ז בקשתי פנים חדשות וסגר עליהם המדב"ר וע"ז מוכרח אני להתטפל קצת במ"ש מני"ר נר"ו אבל טרם כל בבעו במטו מיניה דמר תרתי לטיבותא חדא שכל מה שאכתוב בזה הוא דוקא לחדודי ולא להלכה ולמעשה כי כבר מלתי אמורה כי איני בדעתי כלל ושמעתתא בעיא צילותא וזאת שנית אם בתוך דברי אדבר נגד פני קודשו דברי חידודין מעיד אני עלי שמים וארץ שאין כוונתי חלילה לקנטר או לנגוע בקצה שולי מעיל צדקת כבודו חלילה ואדרב' יהיו דברי לפכוחי צערין כריע כאח וכל דברי תחילתן וסופן ועובין והקיפן כולם אחוזי אהבה וחיבה ודגלו עלי אהבה כאשר נחות לתופסי התורה בקדושה ובטהרה ובפרט לאחים כמונו שמורים לכל בני ישראל איש על דגלו ואיש על מחנהו ודי בהערה אמתית זאת

וזה החלי בס"ד

הנה על פרט הראשון מה שהקיפנו בהלכות בענין פשרה צריכא קנין ואם קנו הו"ל קנין דברים כרשב"ל ודבר שאינו ברשותו וגם מטעם סילוק ל"מ והאריך הרחיב בזה גם בזה אמינא דלא אענהו מפרט זה מתרי טעמי קשוט הא' כי באמת לא אריך למעבד ליכנס על רגל אחד בעצם ענין זה וידעתיהו ומכירו לשעבר כי רבו הדעות וצריך יגיעה ומודה מזמן ואף כי בטחתי בקוני כי לפי מה שאני זכור לבר אנצחהו בלי ספק ויורה ויאמר נצחני אחי עכ"ז אין רצוני להכות ח' מאות חלל בדיוטא אחת ולהצטער על ב' מאות ובדבר שאין לנו צורך בו כלל כי הוא שלא מן המוקף גמור כמו שאומר והוא כי אף אי יהיבנא ליה כל דיליה כי פשרה היתה ולא דין משא"כ כלל כלל לא עכ"ז אעיקרא אפילו היתה פשרה עכ"ז איני רואה בפשרה כזאת צורך קנין כלל כדי שנצטרך ליכנס בכל המבוכות הללו. שהרי אפי' פשרה פרטית הנעשת בפני טו"ה אינה צריכה קנין כמ"ש הב"ח בסי' זה ופסקו הרב כנה"ג ז"ל בלי חולק וכן כתב בפשיטות הרב תומת ישרים סי' קכ"ח בראיות מגדולי הראשונים כ"ש בנ"ד דבעלי הריב הם המה כל ב' הכתות והמדינים הם ראשי הכתות ועיני העדה והטו"ה כנודע וכגון דא תורה יוצאה בהינומא מפי אבינו רוענו הרא"ש בכמה מקומו' וחדא מניהו כ"ו סי' כ' וז"ל כבר השבתי לך שבכל דבר שהקהל או טו"ה שנתמנו מדעת הקהל מסכימים אין צריך קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובים ומסורים דמו ותשו' זאת פסקה רמ"א ח"מ סוף סי' קס"ג וכן הסכים הרב הגדול מוהרימ"ט ז"ל בתשו' הובאה במוהרח"ש ח"א סי' צ"ד וצ"ה וכתב וז"ל ועוד כל מילי הרבים ככתובים ובמסורים דמו ואין צריך קנין כמ"ש הרב א"מ ז"ל באחרונות שלו סי' קכ"ג שהרא"ש כתב וכו' (הדברים הנ"ל) וכך הם דבריו פעמים שלש גם הביא לשון הגמר' בשלהי מציעא שהביא ההיא דפ' בני העיר וכו' ולכך נהגו שבל דבר הנעשה כרבים אין צריך קנין במקום שהיחיד צריך קנין וג' טו"ה חשובים ככל העיר וכו' נמצא שהחיוב הואיל ונעשה ע"י טובי הקהלות וטובי העיר שהם הנקראים חברי עיר מעשיהם קיים ודבריהם ככתובים וכמסורים דמו עכ"ד וזכורני שיש בהרב כנה"ג ח"מ ח"ב בסימנים השייכים לענין זה שעשה כסא וסמוכות לכל זה ואין הס' מצוי כאן וכן פשטה הוראה בכל גלילותנו להחזיק מעשה הרבים וטובי הקהל גם בדבר שלב"ל ודבר שא"ב ודבר שא"מ ודבר שאין לו קצבה ואמינא עכשיו משקול דעתי שכן צריך להיות הא' שכיון שהגענו לידי מדה זאת שכח הרבים וטובי הקהל אמיץ וחזק ככתובים ומסורים א"כ כל אופן זכות שאנו מוצאים בפסוקי' לקיים כל הרעותו' דמתילדי בדרכי הקניות כאלו וכדומה להם אנו אומרים הרי אלו כאלו נאמרו ונכתבו בפירוש ועדיפ' מהא ביחיד כתבו התוס' בריש פ' אעפ"י בשם רבינו אליהו כמו שיעו"ש ומזה למד הרב משפט צדק ח"ב סי' יו"ד לענין כמו נ"ד יעו"ש והרב כרם שלמה סי' כ"ו וז"ל וה"ה