שו"ת כרך של רומי קסט

ואחר משאם ומתנם באמונה זו הלכה העלו שלא כדבריו נר"ו בכל מכל ואתיא מכללא אנא זעירא מקטני תלמידיהם הארכתי בספרי חוקר לב כיד ה' הטובה עלי ומני"ר נר"ו אגב חריפותיה פושטו אפילו בשוק בדבר שישבו זקני בת ציון שבעים וז' נקיים ואיככה אוכל לעלות על ס' ובדיו את כל הרשום בכתב ומי יתן איפה ויכתבון מלי בספר ויוחקו ולא היתי מאריך טרחא ולפוטרו בלא כלום א"א כי מלבד כי גברא רבא אמר מילתא וצריך להשיבו כפי מדתו באמת איש. עוד בה פן היתי בעיניו כמתעתע וכמפליג בדברים לבד ומים אין בו כי ע"כ אמרתי אני אל לבי אנקוט נפשאי בקיצורי להביא הפירוש האמיתי שפירשנו בדברי ראבי"ה ורבינו שמחה וריא"ז והגמר' כסדרן ולא נצטרך להביא כל הפלפולים וההכרחיות והדקדוקים בדברי ראבי"ה ור"ש וריא"ז שאינם מובנים במאי קא משתעו ואיך פרשו כונת התוספתא כסדרא אם הוא אחר שבא ליד העני ומ"ש הריקאנטי סי' ז"ן והרב חסדי דוד ז"ל ומה שקשה על הרדב"ז ישנות סי' קמ"ז ומה שקשה עוד מהירושלמי סופ"ג דביכורים ומהירוש' דגטין על מתני' המלוה את הכהן ואת העני ומ"ש הר"מ בהל' מעשר פ"א וכו' ה' מע' ועוד מתשו' קדמונית כ"י שבידינו דדחי סברת ראבי"ה מהתוס' שא"א בשום אופן אחר שבא לי"ה ומעיקר הדין דאומדן דעת כזה אשר לא נשמע בשום פוסק וממילא ג"כ שאיני יכול להתטפל לדחות דברי מני"ר נר"ו ע"כ קוץ וקוץ כי אם בזאת לקיים דברי להביא הפירוש הנעים שכבר הוסכם בבית דינינו ומזה מני"ר נר"ו יקח תשובתו ואען ואומר הנה כבר נודע דלא קי"ל כר"ת שאמר בב"מ דע"ח כל המשנה מדעת בע"ה נקרא גזלן בשום אופן וכמו שלזה הסכי' הרי"ף והרא"ש והנמק"י והרמב"ן והריטב"א הובא במקובצת וכן דעת הרמב"ם ז"ל בריש פ"ד מה' שכירות ובפי' ה"ד והטעם הפשוט הוא דכיון דאדחי סברת ר"מ וקי"ל כרשב"ג להקל ארחי כל הבריתות המובאות שם וגם אותה דחיה דפורים שאני דאדעתא דהכי יהיב וזהו דעת הרי"ף וכל פוסקי הלכות לבר הר"מ בפ"ב מהלכות מגילה הי"ו פסק ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת והשמיט הך דאין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו ולכאורה דבריו כס' החתום דאי ס"ל דלא כר"מ וכמו שנר' מה' שכירות וגם ממה שהשמיט הך דרצועה וחלוק הי"ל ג"כ לומר דמשנין ועיין לה' שער אפרים סי' ס"ו זרע אברהם יצחק סי' ח"י פרי הארץ סי' י"ז ואכמ"ל ועל הכל שה' לח"מ שם בה' מה' יחס ס' הרמב"ם ז"ל לס' בעל ההלכות והרא"ש בפשיטות ולא נרגש מכל זה ואנן בעניותין בחמלת ה' עלינו ישבנו דעת הר"מ על נכון בהניח יסוד אמיתי שגירסא אחרת היתה להרי"ף ז"ל הרמב"ם גי' היא המוצגת לפנינו והם תלתא תנאי ת"ק דאוסר בגבאי ומתיר בעני ור"א אוסר אף בעני ורשב"ג מקל בעני וזה נראה מדברי' התוס' ד"ה מגבת וד"ה ר"א דוק ותשכח כי הוא בקיצור גדול ומעתה יתבארו דברי הר"מ דפסק כת"ק דר"מ דמעות פורים אין משנים לצדקה אחרת בעודם ביד הגבאי שכבר זכה העני ור"ף דפ"ח מה' מע' ה"ד ואם משהגיע ליד הגבאי אסור לשנותו אם נפרש שהוא אפילו למצוה אחרת כדעת ה' ש"א והז"א והכה"א הנ"ל יעוש"ב. ולאו טעמא משום דאמרינן דעת הנותן אלא משום שכבר זכו ענים וראיה דבמנורה לב"הכ הגבאים שלטנים כיעו"ש משום דלא איכפת לן דעת הנותן כיון דיצא מתחת ידו שוב לא בעינן דעתו משום דלא קי"ל כר"מ באומ"ר זה מכל וכל ולזה שפיר השמיט הר"מ הא דאין העני רשאי ליקח רצועה לסנדלו וכו' דכיון דאתו לידו הוי כמתנה בעלמא ונתבארו דברי הר"מ על נכון ועיין להרב עדות ביהוסף ח"ב סי' ו' די"ז ע"ג מה שהביא דברי ריו"ח ז"ל ופלפל בדבריו בעניני הגירסות לפי דעת הר"מ ואני בעניותי הארכתי בכל דבריו ע"כ קוץ קוץ והכרחתי מהמרדכי פ' קמא דכ"ב על ההיא דהאומד סלע זו לצדקה יעוש"ב ובארתי דברי הר"מ על נכון איך שיהיה ענין זה ל"מ ול"מ שגם הנלמד מתכלית פסק דינו של הרב עדות ביהוסף ז"ל הוא דכיון שהגיעו ליד העניים הוי כמתנה שנותן האדם לחברו ממש אין נגרע וכמו שכתב להדיא עי"ש ונמצא דגם הר"מ וריו"ח קיימי כדעת הרי"ף בפשיטות דכיון שבאו ליד העני תו לא משגחינן בדעת בע"ה כלל כלל וכן דעת הרשב"א ח"ב סי' י"ט בפשיטו' יעו"ש

פש גבן למימר ולבאר דעת הטור כמאן אזלא דהנה ממ"ש בח"מ סי' רצ"א סכ"ד נר' דפסק דלא כר"מ וכדעת הרי"ף ואביו הרא"ש וכמ"ש מור"ם בר"מ וכן בסי' ש"ו ס"ו וכן בסי' ש"ט כיעו"ש למקומותם בארשות"ם ואלו ממה שפסק בא"ח סי' תרצ"ד וז"ל מעות שגבן לחלק לענים בפורים אין רשאים לשנותם לצדקה אחרת ואין העני רשאי להוציא לד"א אלא לסעודת פורים זה נר' להדיא דפוסק כר"מ ומרב"י ז"ל הודה ליה בחדא דאין הגבאין רשאין לשנותה והביא לו סעד ממרדכי פ"ק דב"ב ותמה עליה בחדא איך פסק הך ברייתא דאין העני רשאי ליקח רצועה לסנדלו דלא כהרי"ף והרא"ש שפסקו דלא כר"מ יעו"ש באורך והוא תימא דעדיפא מהא היה לו להקשות הפך דידיה אדידיה ממ"ש בח"מ בסימנים הנ"ל וכבר עמדו על קו' זאת הרב לחם רב סי' קפ"ב ומהר"ם גאלאנטי ז"ל בתשו' הובאה בעדות ביהוסף ח"ב סי' ה' ומוהר"ם גאלאנטי הגדיל המדורה והרב עדות ביהוסף ז"ל עשאה כחודה של מחט כיעוש"ב ואני הדל באלפי בהורמנותיהו דרבנן הכנסתי ראשי בין הרים הגדולים לפלפל כיד ה' הטובה והכרחתי שהאמת עם מוהר"ם גאלאנטי ז"ל דאי בחילוף הגי' תליא מילתא יותר היה להטור לסמוך על אבי"ו הרא"ש בגי' משום שאל אביך ויגדך יותר בענין הסברא שכמה פעמים מצינו חולק הבן על אביו כנודע איך שיהיה אכמ"ל כי אם לומר שעכ"פ הנלמד בין מדעת מוהרמ"ג ז"ל בין מדברי העב"י ז"ל הוא דלעולם דעת הטור והנלוים אליו בס' זאת הוא דבעלמא בכל אופן שבעולם לא בעינן כלל דעת הנותן והו"ל כממונו לכל דבר והא דפורים שאני או כמ"ש מוהרמ"ג ז"ל דענין עיצומו של יום הו"ל כמתנה בפירוש וזהו ס' ר"מ במגבת פורים או כמ"ש הר"ב עב"י דהיינו משום דגרים ר"ע ור"ע לית ליה טעמא דכל המעביר וכו' אלא משום דמגבת פורים שאני והכל הולך אל מקום אחד וגם זה ברור. ולעולם אין גם א' מגדולי הפוסקי' אשר בית ישראל נכון עליהם ס"ל הך אומדנא כלל והו"ל כממונו לכל דבר זולת דעת הטור בפורים דוקא דהו"ל כמתנה בפי' וזה ברור מאד

ודעת מרן הקדוש בא"ח סי' תרצ"ד לפסוק כהר"מ וז"ל אין משנים מעות פורים לצדקה אחרת ודוקא הגבאים אבל העני יכול לעשות בהם מה שירצה ע"כ הנה מרן ז"ל השמיענו חידוש מה שלא