שו"ת כרך של רומי קסו

שייך לרו"ח ואין לי פשט אחר כלל ולדעתי הפשוטה אמינא לפי ערך גדולת תורתו הן הן הדברים שפלטן הקולמוס שלא מדעתו דעת עליון לכתוב הפך לזה ועוד הנני יוסיף להפליא ואומר רועה ישראל האזינה בי אדוני! אחרי כי עיניו ראו את כל תקף פרשת גדולת מעב"ד זה ובאיסורא על המשלחים וגם אסיפא דמילתא כתבו וכל המערער ע"ז מלבד שדבריו בטלין ומבוטלין וחשו' כחרס"ה וכדבר שאב"מ גם אין רו"ח נוחה וכו' ונקרא פורץ גדר עכ"ד. וידוע דכל ב"ד וב"ד הרי כב"ד של מרע"ה ושמואל הרמתי האם יעלה בדעת כי כל אלו הציומים והגזומים וכל דבריהם דרבנן כגחלי אש עוממות דלא מהנו לפחות להסתפק בכל האמור ולחוש לגזרת ב"ד הגדול שבירושלים שלא לעשות הפך פסק דבריהם לפחות להעמיד הממון ביד הגבאים ולאמר להם עמדו ואשמעה מה בירור כוונתם ודין פשוט הוא שכך היה ראוי לעשות וכך האוי שיעשה וכמ"ש מרן הקדוש מוהריק"א ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' קפ"א וז"ל. ועוד דאפי' היה סבור כ' יוט' דאין כח ביד הב"ד לגזור מה שגזרו היה חייב לקיים גזרת הב"ד עד שיביא הפסקים לומר שאינו חייב לקיים גזרתם כדאשכחן בפח"ה וכו' דא"ל רב כהנא והא מיתנא איגרתא ממערב דאין הל' כרשב"א ואהדר ליה ר"י לכי תיתי ופי' רשב"ם אהדר מיד עד דמייתית איגרתא הא קמן דאין בעל דין רשאי לסמוך על שמועתו בחושבו שהדין עמו לעשות מעשה נגד גזרת הב"ד וא"כ הו"ל להחכם הפוסק לכתוב דהו"ל לערב יום טוב לחוש לגזרת הב"ד עד שיביא פוסקים שלא לחוש לגזרתם מה שא"א להביא כן באמת ובאמונה וכו' ועוד שאפי' לא היה בדבר שום דבר תיקון ולא שום דבר מכל מה שהזכרנו הו"ל להחכם הפוסק לחוש לניר"ו הב"ד כיון שמצינו שחשש הקב"ה לחרם של אחי יוסף ואע"ג דלדבר רשות היה וכו' כי ע"כ יאמרו המון העם לית דינא ולית דיינא אין שופט בצדק ואין נשפט באמונה ואפס עצור על הדין ועל האמת עכ"ד ז"ל דכוותא הגבאים היה להם לקיים שפיר גזרתם ומני"ר נר"ו לומר להם כך וכאמור ואין לומר שזה דוקא בבעל דין גופיה וחכם הפוסק ולא כמו בנ"ד דהגבאים לא בעלי דינים נינהו ומני"ר נר"ו גדול כבודו ומר באתריה שיחיה לעד שהרי דין זה כבר הוכחנו ונוכיח שהוא לכל ב"ד שבעולם ראשון הרב מעשה חיא שנשאל בנ"ד זה ממש וכתב וז"ל. ובנ"ד דלא הוברר לחכמי הדור דטעה הא' אפי' בדבר משנה דלאו כל כמיניה דדיין הב' ובנ"ד אפילו דטעה בדבר משנה קם דינא אחר שקבלוהו עליהם לדין כפי ראות עיני שכלו וכפי אשר יגזור אותו ונגמר הדין דאין החייב יכול לחזור בו כ"ש לדיין הב' להכריח וכו' ותא חזי מאן גברא רבא וכו' אלא דרך החכמים כמ"ש רבינו ירוחם נתיב ה' ח"ב ואם יראה לב' שטעה הא' יתוכח עמו אם טעה בדבר משנה שהוא ענין פשוט יחזירהו ואם תלוי בשיקול הדעת ואין יכול להוכיחו מתיך דברי משנה ואמורא יאמר. דעתי שהוא מותר ואיני יכול להתיר שכבר אסרת ואיני יכול להחזירך מתוך דברי משנה ואמורא ע"כ. ובנ"ד אחר שהוא דיני ממונות והוברר הדבר ע"פ ראות עיני שכלו אפשר שבאומד דעתו דן ולא בדין תורה והם כבר נתרצו בזה אין לשום חכם רשות לעשות בזה דבר ולא לענות בו סרה והחייב אינו יכול לחזור בו עכ"ד ז"ל. וכעין זה ג"כ כתב הרב מוהר"ץ הלוי ז"ל הובא בתשו' שמש צדקה סט"ו וז"ל. אבל מקדם לא אוכל להתאפק מלהגיד את לחשי בצערי ושיחי שאל אלהים הוא יודע שמיום שעמדתי על דעתי זה לי ארבעים שנה ויותר שאני מורה הוראו' ביש' נצטערתי על הדבר הזה וכתבתי להרבה בה מחכמי יש' כי רע עלי זה המעשה כי יבוא אדם מחוץ לכתוב נגד פסק רבני' או רב מקום אחד בשמעם קול מלחשים וזה לא זולת עושה את התורה כב' תורות. ואומרים הני רבנן והני רבנן ואין אתם יודעים עד מה ועושה בגדי פרושים מדרס לעמי הארץ וכדאמר ר"ג לרבנן בעירובין דכ"ה וכו' מי לנו גדול מרבי יוחנן בחולין פ' כ"ה כד אתא לקמיה ריש"ל וכו' ובפרק גיד הנשה וכו' ואם הם שקטנם עבה ממתנינו לא היו מורים נגד חבריהם במקום חבריהם מה יש לנו לעשות אנן יתמי דיתמי לגבי דידייהו ודי שכל אחד יעמוד בגבולו שכל אחד במקומו יודע מקומם ושעתם של דברים יותר ממה שיודע מי שאינו שומע אלא לקול מלחשים עכ"ד. עוד הוסיף וכתב הרב הנז' שם בסי' ל' וז"ל. לימים חלפו עברו למו כתבתי וכו' ותמצית דברי כי אין לשום אדם אפי' יהיה מורה צדק בעירו לסתור דברי שום מ"ץ שבמקומו למראה עיניו ישפוט כ"ש בי דינא בתר ב"ד ל"ד וכמה חשו רבנן דלא למשויה לב"ד טועין ואם האמת כן וכו' לא יכולתי לצייר בדעתי מי הוא זה שיכול לגזור ולסתור מה שגזרו ב"ד העיר לקיים לא יש עוד בדורנו בי דינא דאלימי כר"א ור"א ודעתי הקלושה היתה הוה ויהיה להיות כל רב שורר בביתו בשומו על לבו לא לאדם תשפוטו כי לאלהים ופוק חזי מוהר"ם מלובלין ז"ל רבן של כל בני אשכנז שכתב בתשובות שהסכימו כל חכמי אותו דור שלא לכתוב בד"מ כי אם בשמוע טענות ב' בע"ד או מב"ד העיר ואשרו דבריו וכו' ועוד שיאמר לי הן לא ידענו זה וכו' וא"כ מי שיודע שפסקו ב"ד המקום בדיין אחר אין לו לפסוק נגד הב"ד אלא בשמוע מהם הצעת המעשה וטעם הדין ואמרו זונות מפרכסו' זו לזו ת"ח לא כ"ש לא די לנו כי בעו"הר בדור הזה בגדי פרושים מדרס לעמי הארץ אנו מוסיפין יגון על יגון ע"כ. עוד שם בסי' ל"א האריך הרב מוהר"א סגרי ז"ל בכל זה ומכלל דבריו כתב וז"ל. וכ"ש כי הפס"ד הוא שליח ב"ד ודי שיאמר שליח ב"ד אני למען יקויים כל מאי דביה קטני עכ"ד וכן כתב בס' קול יעקב בקונט' הלכתא למשיח"א וז"ל אות באות. ובאמת לא היה זה מחוק המוסר ליכנס בתוך דברינו ומה גם לכתוב פסק בפני עצמו נגדינו ולשלוח אל מקומות אחרים ולא אתנו יודע עד מה שאף אם רצו ליזקק לא הי"ל כ"א לכתוב ולשלוח אל ידינו ונראה דבריהם ונדעה נרדפה אם נוסיף או נחדל אכן להיות שידענו את תום לכבם וכוונתם הרצויה לשמים להפך בזכות היתומים בלי שום פניה לא האשמנו אותם בזה כי ע"כ פשעים תכסה אהבת האמת ע"כ ואחרי שהצעתי כל האמור אמינא לי כי עד בשחק נאמן כי הרבה תשו' מגדו' הרבנים היה לי ולא העתקתים יען כי יש בהם דברים קשים וגם באלו שהעתקתי השמטתי כמה דברים קשים כי באמת אין כוונתי חלילה חס לזרעיה דאבא לפגוע אפי' בכבוד כפות המנעול אשר ברגליו כי כוונתנו לברר האמת דוקא וג"כ לשתוק לגמרי אי אפשר כי מצאתי עצמי מחוייב גמור ומשנה שלימה שנינו אבידת רבו קודמת