שו"ת כרך של רומי קסה

שומעים כל בית ישראל שכתב בתשובת אבקת רוכל סימן כ"א על הרדב"ז שם שכתב דהאידנא דלא בקיאי בדינין דייקינן אבתרייהו ונסתייע מתשובת הרשב"א אלף קמ"ט כיעו"ש. ע"ז כתב מר"ן ז"ל וז"ל. אמר יוסף קארו לא דק דלא אמר כן הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר אבל בשאר דיני' גם בזה"ז לא דייקי וזה פשיט בתשובת הרשב"א שכתבתי בב"י ומה שטען שהדינים היו יחדים מאחר שקבלום עליהם לא דייקינן אבתרייהו עכ"ד. ואני בעניותי בספרי הקטן חוקר לב ח"מ סימן ג' הארכתי להכריח שמלבד דבדעת מרן נקטינן אנן בני אסי"א ואפריק"א כנודע ל"מ כמ"ש בב"י ובספר הקצר אלא גם בתשובו' כאשר הסכימו גדולי האחרונים בדור שלפנינו ולפני פנינו ופשטה הוראה בכל גלילותנו לבד במקום דאית להו רגל הקי"ל כנודע. אלא עוד זאת הוספתי על המדה והכרחתי במופת חותך שדברי הרדב"ז הללו הם בחד מב' פנים או שמצא הטעות מפורש וכמו שהיה הנדון בתשובות דסימן רע"ט הנ"ל שכיון שראה שפסקו שלא מן הדין נטפל להורות להם שמה שפסקו אינו מן הדין כיעי"ש. או שהדינים מוחזקים אצלו שלא היו כ"כ ראוים לסמוך עליהם וכמ"ש הר"ן ז"ל להריב"ש תלמידו עיין בתש' ריב"ש סימן ש"ץ ומוכרחים אנו לומר כדעת הרדב"ז שהרי איהו גופיה כ"כ להדיא בתשובות החדשות ח"ב סימן תרכ"ה שנשאל על פס"ד שפסקוהו שנים וז"ל תשובת קי"ל בכמה דוכתי לב"ד טועין לח' ולא נחשדו דייני ישראל לטעות הדין ח"ו וכתב מפני שאין חתום בפס"ד אלא ב' מה בכך הא אמר שמואל ב' שדנו דיניהם דין וכו' וכ"ש אלו שקבלו אותם הציבור ופשוט הוא שהם כב"ד של ג' ולא תלינן להו בוקי סריקי לומר שמא בזה טעו אלא תלינן שנעשה המעשה בדין וכן כתבו כל בעלי החידושין לגבי גטין וקדושין וכ"ש לגבי ממונא וכו' וא"כ כדין פסקו וכל הרוצה לבטל דבריהם אין שומעין לו שאם באנו לחטט אחר כל ב"ד וב"ד אין לך מעב"ד מחקים וירבו מחלוקות בישראל והלא יחוש לעצמו שמא יבטלו אחרים את דבריו. אא"כ היה הטעות מפורש אבל כל היכא דאיכא למתלי הכי אמרינן כדין נעשה דלא קטלי קני באגמא נינהו ואין צריך לכתוב בזה ראיות עכ"ד אות באות הראת לדעת שגם הרדב"ז הנראה חלוק על מרן הקדוש ז"ל מצינו דבריו מפורשים כביעתא בכותחא דדוקא בטעות מפורש הותר ליזקק הא לאו הכי לא דיקינן והעיד בגודלו שכן כתבו כל בעלי החידושין הרי שהדברים מוסכמים וברורים הם כ"ש אצלנו דנקיטינן כמרן הקדוש בשופי כנודע ואחרי היות כן מאיזה פתח או חלון אטום יוכל שום דיין ליכנס וליזקק במעב"ד כזה אמיץ וחזק ומראהו כמראה הבזק נורא מאד שכבר הוכחנו מתוכו שהוא דין פשוט ומוחלט לפי ראות עיניהם עפ"י התורה בין על עבר בין על עתיד על העבר שהרי כתבו לפי טו"ת שטענהו רו"ח תורה יוצאה בהינומא כי הדין רו"ח וכל כסף הקדשים הנמצא שם בתרומת קופת וכו' הכל כאשר לכל שייך לרו"ח וחלילה לרו"ם להשיג את גבולם ח"ו ואיסור גמור על הגבאים המאספים והמשלחים לשלוח ממעות הנאסף וכו'. ואח"כ סיימו וכתבו וז"ל כלל העולה כל הקופות וכו' דעיר בראד שייכים לרו"ח ואין לרו"פ חלק בהם כלל ואיש את קדשיו לו יהיה. הרי כמה ראיות מופתיות שכל דיניהם הוא על העבר וכ"ש עתיר שהרי כתבו הנמצא שם והי"לל אשר יתקבץ מכאן ואילך וכן מבואר ממה שכתבו הכל בל' שייך ושייכים וכו' מכל זה נראה דלפי דין הפשר הקדום של שנת תקע"ח שעמדו עליו וחזקוהו ואמצוהו כראי מוצק וכמ"ש בפס"ד זה ב' ג' פעמים נראה דמשם הוברר להם עפ"י הדין בהקש או מפורש או טענות אחרות וכיוצא עכ"פ נתברר להם כשמש בחצי השמים דעיר בראד שייכא מעיקרא לרו"ח. וע"ז שפיר כל דבריהם על עיר בראד הוא עבר וכ"ש עתיד וע"ז שפיר כתבו שייך ושייכים והשגת גבול ואיסור גמור דכל הדברים הללו קורין בגרון דהוברר להם בראות העין דעיר בראד מעיקרא של רו"ח היתה ועד עכשיו שלא כדין ירדו בה רוח"פ. וברור לי כשמש כאלו נמצאתי בשעת משא ומתן וגמר דין ואזני תשמענה דבר מפומייהו דרבנן העומדים על המשפט בפס"ד זה כאלו חייבום לרו"ף לגדל פרע מה שכבר דכלוהו בימי תזקי"ה לפי דברי הפס"ד הזה ושוב חזרו בהם ואמרו די לנו על המקובץ ולא נגזור להוציא הנאכל בבטן נפשות אביונים ומחלי אהדדי. וכמ"ש בסוף הפס"ד ובודאי פייסום לרו"ח ע"ז דברים אלו קורין בגרון מתוך הפס"ד וחי ראשי שאין לי שום ידיעה חיצונית וכמ"ש לעיל. והאמת הוא הפס"ד גופיה מבואר מתוכו ככל האמור דמעיקרא עיר בראד שייכא לרו"ח ע"כ וע"ז שפיר על מה שעדין קיים וזוזי בעינייהו קיימי יהיו באיזה מקום שיהיו אפילו אם באו ליד הפרושים הע"י גופייהו אחר גמר דין עכ"ז כתבו דינא יתיב להחזיר ממון לבעליו. זה פשט הפס"ד אשר לפנינו ובריא לי שאין מי שיוכל לומר פשט אחר ואף למי שרוצה לידחק ולומר מה שירצה ולהעמיס על פירוש הפס"ד דברים זרים חוץ מן האמור זהו משמעות הפשוט הנראה לס' השומעים וכגון דא כבר כתב הרשב"א בתשובה הביאה מב"י ח"מ סימן מ"ב מח"ו ה' וז"ל ופעמים שיד בע"הש ע"הע בזמן שהל' שאמר כולל לפי דעת השומעים ולפיכך מי שכתב סתם על דעת משמעות השומעים הוא בוטח שאילולי כן הו"ל לפרושי וכו' וכו' ובתשו' אחרת כתב כל היכא שמשמעו' השטר ניכר לב"ד מתוך הכתב שהוא כן דנים אותו ואפילו ליפוי כח של בעל השטר וכו' יעו"ש ועט"ר וצ"ת הרב הגדול רבן של כל בני גולה החותם בפס"ד בראשון באחד המיוחד המלך חיים נר"ו בספרו הבהיר חקי חיים סימן י"א האריך ברוחב מבינתו כאיש גבורתו בכל תשובת הרשב"א בענין זה וצירפם ולבנם וביררם כשמלה והיה הענין בכעין נדון זה הפרשיות בין כולליות האשכנזים הע"י עי"ש בדבריו כי נעמו ואני בעניותי הבאתי עוד ראיה ע"ז דכל דמשמעות פשטות הלשון משמע לזכות המקבל מוציאין מיד המוחזק וראיה מעובדא המובאה בפח"ה ההוא דאמר כל נכסי דבי סיסין מזבינא לך וכו' יעו"ש ולא אאריך שאחרי זמ"ר מצאתי למוהרימ"ט ח"א סי' ט"ל שהביאה כדמותה וכתב וז"ל ומינה נמי ילפינן דאין לבטל משמעות הלשון שלפי פשוטו משמע שפיר לזכות המקבל כדי להעמיד הנכסים בחזקתן עכ"ד. וא"כ לפי האמור לשון הפס"ד שלפנינו לפי המבואר ופשוט הוא שמעיקרא כל הנכנס מעיר בראד יע"א