שו"ת כרך של רומי קנט

עולמית שכבר אתיליד בה רעותא של ס' אחות חלוצה ודידן עדיפא מדין בכור ב"ט שבדין בכור בהמה טהורה אנו אוסרים אותו עולמית עד שיסתאב ויפיל בו מום וכאן ס' אחות חלוצה אין אנו אוסרים גופה כי אם לאיש הזה

והוכרחתי להרחיב הדיבור בזה שמא תכניסוני במבוכת התר א"א בס"ס כמו עגונ' דאתתא והדומה לה שגם זה הוא מחלוקת קדום בין הר"ם קאשטילאץ ז"ל ובין מוהרימ"ט סי' נ"א דודאי התם שאני שאני בא לאוסרה עולמית לכ"ע בכל אופן וענין זה ארוך מאד ויש לי ראיות הרבה ואכמ"ל כי נצא חוץ ממרכז הכונה (ועין מוהר"י אדרבי סי' קנ"ב בד"ה וא"ת ודוק) והעבודה! שאיני כותב כ"ז כי אם כחותה על הגחלים בדילוגין גנובתי יום וגנובתי לילה כי עול ציבור רבה עלי מה שלא דמיתי ולא עלת' על לבי ולפטור לקורא בלא כלום א"א וע"כ אביא בידי ראיה אחת והיא מאי דאמרינן פ' החולץ דמ"א ע"ב כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאיני עולה ליבום אינו עולה לחליצה דהא אם לא יחפוץ בעינן וליכא דהא אם חפץ אינו יכול ומילתא כדנא דרבנן היא ולא נאמרה כי אם בדאפשר לשהויי כגון הבחנת שלשה חדשים בין ראויה להתעבר בין קטנה שאינה ראייה להתעב' אבל חוץ מזה לא משהינן וכמו שפרש"י שם בד"ה הרי קטנה וז"ל וכל הנך דאמרו רבנן חולצות ולא מתיבמות כגון אחות חלוצה ואחות זקוקה וספק צרת ערוה התם משום דלא אפשר הוא דא"כ לעולם תיאסר הלכך כיון דמדאורייתא בת יבום היא חלצה אבל הכא דאפשר לשהויי משהינן ויצא הדבר בהתר עכ"ל ומדברי התוס' שם בד"ה הספיקות נראה להדיא דאם בודאי ידעינן הא"א ל להתברר לעולם כגון ההיא דריש פ"ב הא ודאי מעולם לא נסתפק תלמודא אלא החידוש הוא בדאפשר להתברר ולהמתין עד שיבואו העדים ויבררו ויאמרו לאיזה מהן קידש עכ"ז כיון דלא ברירא לן אימתי יבואו או ואימתי יתברר הדבר לא משהינן כי אם בדבר קצוב כגון הבחנת שלשה שה חדשים וכיוצא כל זה ברור בסוגיא שם וכל המפרשים והשתא איסור ס"ס דאורייתא אין גדרו כי אם בחד ספיקא דרבנן ולא יגיע גדר איסורו אפי' כחד איסורא דרבנן והרי אנו רואים דאפי' באיסור דרבנן אם אנו באים לעגן האשה ולאוסרה עולמית או שלא נודע קביעות זמן איסורא בטלינן איסורא דרבנן ולא מעגינינן לה כ"ש בס"ס דאורייתא דודאי לא אסרינן עולמית וזה הענין שאנו אוסרים אותה לאיש פרטי אפי' מפני ספיקא דרבנן באותה דס' אחות חלוצה וכיוצא לאו שמא איסור עולם כיון דהוא והיא איתנהו בתקנתא באחרים וכדאמרינן בעלמא ימות זכאי ואל ימות חייב והוא ברור ופשוט דכל איש ואשה דאנו באים לאוסרם מכח ס"ס דאוריי' או חדא ס' דרבנן חזינן הם גופם נאסר עולמית בכל צד ואופן ולכל אדם ומאי אמרינן בכולהו לקולא ואי גופם נאסר לפרטי אחד ואיתנהו בתקנתא לאחרים או נאסור אותם לשעות או לזמן קצוב אפי' יהיו אסורים בזיקים בכל צר ואופן ולכל אדם אזלינן בהו לחומרא ולא ספינן איסורא בידים. ואין להקשות ממ"ש במנחו' דס"ח ע"ב בענין חדש והם שעות זמניות ועם כל זה אזלינן לקולא דהתם הוי ספק קרוב לודאי שהרי בקיאינן בקביעא דירחא וכמ"ש הב"ח יו"ד ריש סימן ק"ב ועיין חי' אנשי שם בפ"ק דביצה ויש להאריך בענין זה אבל נצא חוץ ממרכז ענינינו ודאי בזה ובאופן הא' דנאסר לפרטי אחד מס"ס אם נשאת תצא דבכל ביאה קא עבר וכמ"ש הריטב"א והנמק"י ז"ל ולאופן הב' דשעות זמניות או זמן קצוב ג"כ יש ראיה חתוכה והיא ג"כ ראיה לרבינו ברוך ז"ל וליסודו של הריטב"א הנז"ל והיא מאותה דריש פ' האשה במחלוקת ר"מ ור"י גם במחלוקת ר"ש ור"י כיעו"ש איבעיא בתלמודא איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ בחד ספקא אבל בס"ס לא מטמא ופשיט ר"ל דהיא היא וקשה והלא ר"מ גופיה ס"ל בפ' כל הצלמים דמ"א ע"ב דשברי צלמים מותרים משום דהוי ס"ס ספק עבדום וכו' עי"ש וא"כ קשה מאי ס"ד דהבעין ומאי קאמר ר"ל ועוד דלדברי ר"ל דברי ר"מ מרפסן איגרי אלא לאו דכאן באיסור נידה דהם שעות זמניות ודאי שהויי משהינן ומחמרינן אפי' בס"ס והלכה רווחת היא ומאי דלא פסקינן הלכה כוותיה היינו משים דכיון דלטהרות אנו מוכרחים לטהרם מכח ס"ס א"כ לא עבדינן תרתי דסתרן להתיר את הטהרות ולאסור את האשה או מטעם ביטול מצות פריה ורביה וכדאמרינן בריש נדה דבהא מודו כ"ע כיעוש"ב וזה נ"ל ג"כ שהוא מ"ש בגמ' שם לדעת ר"י מ"ד ה"מ דיעבד אבל לכתחילה לא קמ"ל ולדעת הרמב"ם והר"ן והרשב"א שה שהביא הב"י והרמב"ן בחי' והרשב"א בס' תורת הבית דקע"ח ור"ע והתוסיו"ט ז"ל ופסק מרן בס' הקצר סי' קצ"א ל"ק לי ול"מ דארישא קאי אבל לדעת רבינו חננאל שדבריו דברי קבלה הביאם המרדכי בה' נדה שקודם מס' שבועות דשכ"א סע"ב ולדעת האגודה והגהות ש"ד והכרעת הרב ש"ך שם דהחידוש אסיפא קאי דאיכא תרי ספקי בזה מאי חידוש איכא והרי קי"ל בכל התורה כולה ס"ס לקולא אלא לאו כדאמרן דיען באיסור נדה אנו אוסרין אותה איסור זמן ולא איסור עולם א"כ היה מן הדין להחמיר ככל אותם הספיקות דס' אחות חלוצה וכיוצא שהוא איסור פרטי או איסור זמני כאותה דג' חדשים הבחנה לזה קמ"ל חידושא דעכ"ז מיתר מטעם ס"ס או מטעם הטהרות או מטעם ביטול פריה ורביה וכנז"ל או מטעם אחר ואין הפנאי מסכים לעמוד על שורש דין זה ולהביא עליו סברות יהיו לברות מבית ומחוץ ואותה דפ' בהמה המקשה שהביא המרדכי ומוהרימ"ט ז"ל יש לישב ודו"ק וכ"הג נמי יש להביא ראיה ממאי דבעי שם תלמודא לדעת ר"ש באיש ואשה יושבין דהוי ס"ס ובודאי דתבעין לא אסיק אדעתיה אותה דחזקת דמים מן האשה דאי אסיק אדעתיה מאי קא מבעית ליה וא"כ תקשי מאי קא מב"ל לא ידע דס"ס לקולא ואי מבעיא ליה אי ר"ש ס"ל ס"ס לקול' או לא לא ידע דר"ש ס"ל ס"ס לקולא והיא תוס' דרמוני ברן הובאה בזבחים דע"ד ע"א אלא לאו כדאמרן והוא ברור

ועוד ראיה לכל האמור ובפרט לדברי רבינו ברוך ז"ל מאותה דפ' החולץ דל"ז ע"ב הרי שבא על נשים הרבה וכו' נמצא אב נושא בתו ואח את אחותו ונתמלא כל העולם כולו ממזרין וע"ז נאמר אל תחלל את בתך להזנותה ומלאה הארץ זמה ע"כ והנה כבר ידעת שדבר זה היא מדרבנן שהרי כל מוני המצות לא מנו מצות ל"ת זאת דאל תחלל וגם הרמב"ם בפט"ו מה' איסורי ביאה הכ"ט כתב ואמרו חכמים וכו' כיעו"ש וכ"כ הרמב"ן ז"ל בתשו' המיוחסו' סי' רפ"ד בתשו' התר הפלגש הידועה כתב וז"ל שלא נאסרה אשה לישראל בזנות אלא ממדרשו של ראב"י היא אותה