שו"ת כרך של רומי קנז

לשון רבים ודוחק לומר דרבנן דהתם דרשי ליה לשון רבים בפרטוט ורבנן דהכא דרשי ליה דכל ישראל ועיין הרשב"א ח"ד סי' כ"ח וכדבריו ז"ל יתיישבו כמה דוחקים שכתבו רבנן בתראי הלא בספרתם) אבל עם דברי התו' דחולין הנ"ל אין כאן קושיא כלל דבאמת רבנן ס"ל כר"י הגלילי דקרא דהזכרים אתא להיכא דיצאו בבת אחת לחייב את שניהם בבכורה אבל הוא לכשיבא אליהו ויאמר ויברר לנו הצמצום שכן היה אבל אנן בכח ראות עינינו שאנו רואין שיצאו ב' ראשיהן כאחד לא מחייבינן ליה דודאי טועים אנחנו אפי' בראות העין וא"א לצמצם כלל וקי"ל כרבנן דבידי שמים א"א לצמצם וכמו שכתבו התוס' שם בחולין ובפרט שם בעיקר הפלוגתא דבכורו' האריכו למעניתם וזו הלכה העלו דבידי שמים קי"ל כרבנן דא"א לצמצם ובידי אדם נשאו ונתנו דקי"ל כר"י הגלילי וכן כתב הרא"ש בפסקיו והר"מ מלבד שפסק אותה דבידי שמים כרבנן כיעויין בה' בכורות וביכורים עוד זאת דגם בידי אדם פסק כדבנן כיעויין בה' רוצח וגם התוס' כתבו משם הר"ש מיינאבלה ז"ל דקי"ל כרבנן גם בידי אדם עי"ש והרי אפי' היכא דופסק ההלכה כחד קי"ל דשוב לא יכנס לבית הספק כ"ש הכא שכבר אמרו חכמים א"א לצמצם במוחלט עד שלא להצריכו להפריש טלה לעצמו מספק ואיך אתם אחי ורעי הע"י אומרים דאפשר לצמצם שמא מתו ב' כאחד מה שלא יתכן לשערו

ב' המקצוע הב' הוא אותה שכתבו התוס' בבכורות ד"ט ע"א ד"ה מאן דבאותה משנה אפי' ר"י הגלילי מידה דאינו נותן טלה אחד לכהן מדלא קתני ויצאו ב' ראשיהן כאחר כדקתני בפ' ב' וכיון דלא ראינו שיצאו בבת אחת מספק לא אמרי' בב"א יצאו אפי' לר"י הגלילי כיון דלא שכיח ומ"ש בגמ' מאן תנא דלא כר"י הגלילי היינו דמ"מ ס"ל לר"י הגלילי בספק מועט טוב להחמיר ולהפריש טלה שני לעצמו ורבנן אפי' זה לא צריכי דכיון דא"א לצמצם בכל אופן אינו צריך להפריש טלה שני לעצמו ולא נתחייב כלל בשום אופן ואפילו דלא מפסדינן ליה כלום כי אם לאפקועי איסורא דס' מועט הוא דעבדינן הרי עכ"ז רבנן דקי"ל כוותייהו לא חיישי ליה כלל נמצא דאפי' ר"י הגלילי דחייש לס' מועט לאפרושי טלה שני לעצמו הוא להחמיר ולא להחשיבו ספק להקל וכ"ש לפגוע באשת אח כדס"ד למעכ"ת הע"י והתם שאמרו ביבמות די"ט דנפלו ב' כאחד וכפרש"י שמתו ב' אחים כאחד היינו אי הוה עובדא ודקדקנו בבירור הדק היטב בהא הוא דאמר ר"ש ס"ל כר"י הגלילי דס"ל אפשר לצמצם אבל מטעם ספק כגון שלא ראינו מיתת ב' כאחד בבירור הוא מילתא דלא שכיח כלל ולא חיישינן לה לרבנן אפי' להחמיר ולר"י להחמיר לאפקועי ספק מועט של איסור מחמרינן ולהקל בנדון דידן אפי' ר"י הגלילי מודה דאין אנו חוששין לו כלל לעשותו ספק וכן כתב הר"ן בפ"ק דכתובות על ההיא דהאומר פתח פתוח מצאתי דנאמן לאוסרה עליו ואוקמוה באשת כהן דליכא אלא חדא ספיקא ואיתא במקצת נסחי הלכות וזה לשונם ולא מצית אמרת אם ת"ל תחתיו ספק מוכת עץ ספק דרוסת איש דמוכת עץ פתחה סתום וכתב ע"ז הר"ן דלא גרסינן הא משום דבירוש' מוכח דמוכת עץ פתחה פתוח אלא שיש לומר דמוכת עץ מילתא דלא שכיח היא ולא חיישינן לה עכ"ד עי"ש הרי להדיא דכשהספק הא' הוא מילתא דלא שכיח אינו נכנס בסוג ס"ס וכ"ז אני כותב לדעת ר"י הגלילי דס"ל במיתת ב' כא' אמרי' בהם אפשר לצמצם עכ"ז אם לא ראינום בשעת מיתתם אינו נכנס בסוג ספק לומר אפשר מתו ב' כא' כי גם ר"י הגלילי מודה כי ודאי לא מתו כאחד משום כי לא שכיח אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו הס כי לא להזכיר ספק זה אפילו כחלום מהקיץ (ועיין בית שמואל א"הע סי' קע"ה ס"ק ד' ועיין דרישת ארי שם מ"ש על דבריו ולפי האמור ומדובר אילו ראו דברי התוס' דבכורות הנז"ל בשורשם לא היו כותבים מה שכתבו ודוק היטב)

ג' המקצוע הג' הוא אותה שכ' המרדכי פ' החולץ סי' כ"א שנשאל ר"ת על מעשה שאירע שנהרג יהודי אחד והניח אשה ובן קיימא וביום שנהרג מת הבן וספק איזה מת תחילה ועמד האח וחלץ האשה מספק והויא ליה אחותה לגבי היבם ספק אחות חלוצה ואותו אח רוצה ליקח אחות חלוצתו מספק דאחות חלוצתו מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא והשיב רבינו ברוך כי אע"ג שיש למנות ולהתיר אינו רשאי לעשות מעשה לכתחילה דהא בכמה מקומות אשכחינן דאפי' בס"ס מחמרינן דכל ס"ס דאורייתא הוי כגון ספקא חדא מדרבנן כגון בכורות סוף פ' אלו מומין וכו' ופ' בהמה המקשה וכו' ובפ' אלו טרפות וכו' שרקפא וכו' ובפי' יוחסין דע"ה ע"ב אמר רבא דבר תורה וכו' וכו' ושאלתי את פי רבותי ואמרו שאין ראוי לעשות מעשה עכ"ד יעש"ב הרי להדיא דבתרי ספקי כגון האי דפ' אלו מומין שהביא המרדכי דטומטום וכו' דחולצת ואינה מתייבמת וכן ספקא דרבנן כגון אחות חלוצה אסורה לו לעולם גם מספיקא דרבנן דהוא שקול כס"ס דאורייתא וכמ"ש המרדכי ז"ל ומה תרצו יותר מביעתא בכותחא כמו זה

אמת שמוהרימ"ט ח"כ סימן ב' תהי עלה דהך דהמרדכי ודחה כל ראיותיו וכתב דההיא דטומטום ופ' בהמה המקשה דרך אחד להם דהוו תרתי דסתרן כיעויין בדבריו באורך וכן ההיא שרקפא בשעה שאנו רוצים להתיר אין בידינו אלא חד ס' וכן דחה כל שאר הראיות דאין להם ערך ודמות עם אותה דס' אחות חליצה כיע"ש בדבריו הנה על זה נאמר מלבד שמוהרימ"ט ז"ל גופיה אחר שהרבה להקשות על רבינו ברוך ז"ל העלה שלא הזכיר רבינו ברוך ז"ל מקומות הללו לדחות הכללים המסורים בידינו מאבותינו ס"ס באורייתא לקולא וחדא בדרבנן לקולא אלא להעיר לב המעיינים שלא כל הדברים שוים שהרי במקצת מקומות החמירו בהם וצריך לדקדק בכל היוצא בהם וכל שאינו דומה להם הרי אנו חוזרים לכללנו שמסרו בידינו רבותינו וקבעו בהם מסמרות עכ"ד והפר"ח יו"ד סי' קנ"ד כללי ס"ס או' ח' הביא דברי מוהרימ"ט הללו וסיים וכתב וז"ל ודברים ברורים הם אלא שעכשיו אין להתיר משום ספיקות הבדוים מן הלב אם שהם קרובים ודומים לאלו שנתבארו כאן שבנקל יכול אדם לטעות בענין הספיקות א"ד ז"ל א"כ אתם גם אתם בענין הספק שהולדתם דמתו ב' כאחד לא הבאתם עליו שום דמות וראיה כאשר הורונו רבותינו שלא לדון ספיקות מדעתנו אם לא נביא לו סמוך ונראה הדמ"ין יתעבד איתו בדומין לו אבל האמת לא הייתם יכולים למצוא כי הוא לבדו נשאר ספק גרוע ונפסד וכאמור כ"ז אני אומר אפי' לדעת מוהרימ"ט שדחה ראיות המרדכי אבל כשאני לעצמי יש לי עכשיו מה לומר ומה לדחות דברי מוהרימ"ט עומקן ורומן וארכן ורחבן ושערי