שו"ת כרך של רומי קנה

מוקמינן דעת רשב"ג חוץ מהסברא והיינו בזה האופן דסתמא דתלמודא היה רוצה להוכיח דכולם ס"ל הזמ"ה ורשב"ג אסר גם אבנים משום הזמנה ואביי פסק כת"ק ולא בטוי לאריג וע"ז שפיר הכריח לו סתמא דתלמוד' דבהכרח ס"ל להת"ק הזמנא לאו מילתא היא ורשב"ג ס"ל הזמ"ה (זה הצריך שתאמר לעולם לדעת רש"י וסיעתיה דרשב"ג ס"ל הזמ"ה וכמו שאמרנו למעלה לדעת התוס' להפך וטעם לדבר דכוון דבתלמודא דלקמן על מחלוקת אביי ורבא אי הזמנה מילתא היא או לא אמרו בפשיטות תנאי היא בהכרח דהוא כמוחלט בלתי שום צד ספק כלל וכמו שהקשינו לדעת הרמב"ן וא"כ לפי' התוס' צריך להחליט לעולם לרשב"ג הזמנה למ"ה ולפי רש"י להפך לעולם רשב"ג ס"ל הזמנה מילתא היא ודוק) ומזה ומזה נולד המחלוק' בכבוד אביו דלדעת הת"ק דהזמנה למ"ה שפיר יש לאסור קבר בנין משום כבוד אביו שהוא דרגא אחת ולרשב"ג דבלאו הכי ס"ל בעלמא הזמ"ה ע"ז הכא משום כבוד אביו הוסיף דרגא אחת חציבת האבנים המותרי' בעלמ' ויהיה טעם מספיק לסברת רשב"ג דאסר האבנים דאינ' גזרה בלי טעם דבאמת טעמו עמו וכל הנחלים הולכי' אל ים ההזמנה וא"כ כמו דהת"ק לסברתו דס"ל בעלמ' הזמנה למ"ה כאן הוסיף דרגא משום כבוד אביו ואסר קבר בנין כן נמי לרשב"ג לסברתו בעלמא הזמ"ה ובלאו הכי קבר בנין אסור הוסיף דרגא לאסור האבנים משום כבוד אביו אלא אי אמרת דגם טעמא דת"ק דאוסר קבר בנין הינו משום הזמנה היטב בעיני ה' לומר סברא זרה על רשב"ג דאוסר באבנים משום הזמנה מה שלא נמצ' בשום מקום לא בע"ז ולא במת לאסור טוי לאריג? והוא חוץ מהסברא ישרה וע"ז שפיר אתמוהי קא מתמ' טוי לאריג מי איכא למר? ולזה שפיר אמרו בתלמוד ה"ן מסתברא ר"ל מסתברא טעמיה דרשב"ג דלכאורה נראה גזרה בלי טעם אבל אם תפרש המחלוקת בכבוד אביו יבא באמת על נכון ס' רשב"ג דאחר דקי"ל בעלמ' הזמ"ה וקבר בנין בלאו הכי אסור ויש להוסיף איסור משום כבוד אביו וכמו שהוא הלכה רווחת שגם הת"ק לסברתו דמתיר קבר בנין בעלמא אסרו משום כבוד אביו גם רשב"ג דמתיר טוי לאריג בעלמא מפני דלא שייך ביה הזמנה כאן נאסר משים כבור אביו זהו פירוש ההלכה לדעת רש"י והרמב"ם וסיעתייהו וכולם יסבו בלכתם במונח התוס' שהניחו בפרש"י דלעיל דבמחובר דלא מיתסר אין לאסור משום כבוד אביו ולזה גם רבא ס"ל דהבריתא מיירי בקבר בנין ומשום כבוד אביו אלא דהתוס' מפרשי ההלכה דגם הת"ק כרשב"ג ס"ל הזמנה למ"ה ופסקינן כת"ק משום דהוא קרוב אל הסברא שלא לאסור תרתי וכנז"ל באורך ורש"י והרמב"ם ז"ל מפרשי ההלכה במונח קיים דרשב"ג ס"ל הזמ"ה וע"ז נחית דרגא אחרינא לאסור גם חציבת האבנים משום כבוד אביו ואינהו בלאו הכי פסקי כת"ק דס"ל הזמנה למ"ה ודי לו לת"ק לאסור הזמנה גופא משום כבוד אביו. ובזה סלקי ההלכות שפסק הרמב"ם ז"ל כמין חומר פסק ההזמנה למ"ה כת"ק ופסק בקבר כת"ק משום כבוד אביו ולא בחצובת אבנים כרשב"ג ובלשון הבונה ולא החוצב להורות נתן דלכ"ע הבריתא לא תפרש בק"ע והוא ברור כשמש

אבל הרמב"ן ס"ל דבין רבא בין אביי כל אחד יוכל לפרש כל הבריתא כולה דחוצב כסברתיה כמו אותה דעיבוד לשמה ושלא לשמה וכמו דהתם שאני דפליגי במצוה מחודשת אי צריך עיבוד לשמה מדינא או לא כן הכא הולידו דין מחודש לאסור קבר ק"ע משום כבוד אביו ובהא פליגי דת"ק דוקא אוסר הקבר בדבר מזומן בעיניה משום כבוד אביו ורשב"ג אתא לאוספי גם חוצב אבנים והיה טעמו דאם אסרנו קק"ע דלא חל עליה שום איסור בעלמא אפי' בנעבד לע"ז עכ"ז אסרנוהו בהנאה מפני כבוד אביו אבנים דראוים לחול עליהם האיסור כיון דתלושים נינהו לא כ"ש דנאסור אותם משום כבוד אביו? הרי לדעת רבא מפרש כל הבריתא דס"ל בין לת"ק בין לרשב"ג הזמנה למ"ה והכא בכבוד אביו מיירי ובזה פליגי ולאביי להפך וכדס"ד למעלה בדמ"ז ע"ב דהבריתא בהזמנה מילתא כולהו ס"ל ורשב"ג מוסיף טוי לאריג ואביי פסק כת"ק ואוסר גד ארוג ומחייב טוי בלאריג ואנן לא קי"ל אלא כרבא דפירשה דכולהו ס"ל הזמנה למ"ה ובמחלוקת כבוד אביו אי חייל גם על חציבת האבנים בנים פסק כרשב"ג דאוסר גם בחוצב אבנים וטעמא דפסק כרשב"ג אפש' דס"ל הל' כרשב"ג גם בבריתא ובכמ"ש ה"ח בא"ח סי' קל"ג הביא דבריו הרב יד מלאכי כללי הכ"ף סי' ש"ז והגם שהוא ז"ל הצריך עיון דברי הרמב"ן ממקומות אחרים או' גם בזו כאחד מהם ומה שנישב על כולם נישב גם על מקור זה ועכשיו אין לנו עסק בזה כי הוא מקצוע גדול בפני עצמו או אפשר דהרמב"ן לא ס"ל הך כללא כלל ועיקר לא במשנה ולא בבריתא כמ"ש איהו גופיה בפ' הכותב ה"ד הרב יר"מ ז"ל שם בסוף דבריו אלא דכונת הרמב"ן ז"ל דפוסק פעם כרשב"ג ולא שני ליה אם יהיו בבריתא או במשנה ופעם אינו פוסק כמוהו אפי' אם יהיו דבריו במשנה ערוכה לדידי חוי לי דדברי הרמב"ן בנוים על הירושלמי סוף בב"כ שכתבו הטעם דהל' כרשב"ג משום דהלכות קצובות היה אומר מפי ב"ד ע"כ ופי' הרב שדה יהושע ז"ל הלכות קצובות! פסוקות בלי בלבול מפי בית דינו ע"כ ועל ירושלמי הלזה בנה דייק הרמב"ן ז"ל בכל הלכותיו דכל זמן דמוצא טעם מספיק וסברא לרשב"ג יותר מהחולק עליו ודאי פוסק כוותיה כי הרי הלכה פסוק' וסברא ישרה לפניו ולמה לא יפסוק כותיה? והא שלפנינו נוכל לומר כי סברא ישרה היא כי אחרי שהרמב"ן מפרש ההלכה והבריתא לדעת רבא דלסברתי' קיימינן בחוצב קבר ק"ע והת"ק אסרו משום כבוד אביו אפילו דלא מחסר במחובר לעולם א"כ כ"ש אבנים אסרינן כדעת רשב"ג שהרי עכ"פ ראוים לחול עליהם איסור לבנין בית לע"ז וכיוצא זהו דעת הרמב"ן בפירוש ההלכה בלי ספק

אלא דבאמת דבר זה לא יכולתי להולמו מי הכריחו להרמ"בן לפרש פשטא דשמעתתא בהכי ולחדש לנו איסור מחודש בקבר ק"ע הפך יושר סברת התוס' ודעמיה וע"ז הוכרח לפסוק כרשב"ג ולאסור גם האבנים מטעם הנז"ל ולא זו בלבד דכמעט הוי הפך הדין הפשוט דקי"ל משל אב ולא משל בן ואחרי היות דין זה דכבוד אביו משל אב יסוד מיסד א"כ כל כמה דמצינן לקרב פי' דין מחודש זה של הבריתא לתועלת הבן ודאי מקריבינן כדי להשוות סברות ב דינים הללו מה שלא ידמה הרמב"ן ולבבו לא כן יחשוב ואסר לנו מן הקצה אל הקצה ולא ראיתי לא אחד מן הראשונים ואחרונים שנתעוררו בזה גם לא ב וארו לנו להדיא אם דין כבוד אביו זה הוא משל בן או מ משל אב כי צריכא רבא ולפי מה שהוכחנו למעלה לפנים האר"ש גם מדשתקי כל הפוסקים נראה דלא שנא והדבר צריך אצלי תלמוד לעת הפנאי

והנה הטור ביו"ד סי' שס"ד פסק וז"ל החוצב