שו"ת כרך של רומי קנד

שהרי כשאנו אוסרים בהנאה בדברים השייכים הוא אפילו בשל אחרים וא"כ כשאנו באים לאסור משום כבוד אביו ודאי הוא משל בן דומיא דאחרים ואחרי היות פשט ההלכה יסוד מוסד דכל אלו האיסורים הוא במונח קים באפי' משל בן א"כ איך אנו יכולין לפרש הבריתא דאסרה ב' הדרגות משום כבוד אביו והוא חומרא יתירתא לאבד ממון הבן שלא כדין שהרי הורו ליה רבנן לר' ירמיה בקידושין דל"ב ע"א כבוד או"א משל אב ולא משל בן וא"כ עד כמה אנו יכולין לצאת בפי' הבריתא חוץ ממרכז הדינים והסברות הישרות דקי"ל בע"ז ובכבוד או"א ומפני כל אלו הסברות ישרו' בהכרח רצה להבין המקשן דהבריתא לא איירי משום כבוד אביו אלא באמת הבריתא דינא אשמועינן דכל קבר אפי' ק"ע אסור אפי' בהזמנה מן הדין והכי אמר רחמנא למשה בסיני וא"כ באמת שפיר מקשה לשמואל דלמד מע"ז להתיר קק"ע ולזה תי' בתלמודא דאה"ן קק"ע מותר כדיליף מע"ז והבריתא מיירי בקבר בנין והיינו משום הזמנה מ"ה ואסור בהנאה לכ"ע ואביו לאו דוקא זהו כלל דברי התוס' בד"ה איתיביה אלא שאני הרחבתים ובארתים באר היטב כדי למלטם מכמ' דקדוקי עניות שמדקדקים רבנן בתראי הלא בספרתם במחילה מכ"ת וקדושתם

ואחרי הודיע אלדים אותנו את כל זאת שמפני כל הסברות הישרות הנז"ל המכוונות לדין ולאמת הוכרחנו להוציא הבריתא מפשטה בב' דברים האחד דמ"ש החוצב והוא בהכרח הבונה (והרמ"ה בפרטיו מפני דוחק זה פי' דחוצב בקרקע ואח"כ בונהו בתוכו כיעוי"ש לכוון מילת חוצב ולא להוציאה מפשוטה) וזאת שנית דאפי' דכתיב' לאביו בפרטות צריכין אנו לומר לאו דוקא וה"ה לאחר וע"ז שפיר מקשה לקמן בכח לרבא מהך בריתא לומר דאחרי דכבר הכרחנו דהבריתא מיירי בקבר בנין וה"ה לאחר א"כ בהכרח דינא יתיב הזמ"ה וטעמא דרשב"ג דאסר בחוצב אבנים היינו משום דס"ל הזמנה לאו מילתא היא בעלמא והכא ס"ל דמדינא אסור משום כבוד אביו גם הקבר (ואינו רחוק פי' זה שהוא קרוב לדעת הרמב"ן וכדבעינן למימר לקמן ודוק כי קצרתי) דזה לא יעלה על דעת דהמקשן לא ראה כל הבריתא גם כאן גם למעלה אלא דעיקר הוכחת המקשן הוא מהת"ק דק"ל כותיה בפשיטות וע"ז הקשה ממנה למעלה לשמואל וכאן מברר לרבא דת"ק קאי כותיה דאביי דס"ל הזמ"ה שלא כדעת רבא ומרשב"ג לא קשיא ליה כלל דבלאו הכי בעלמא ס"ל הלמ"ה וכאן הפליג לאסור ועיקר קושיתו הוא מהת"ק במונח קיים שהמקשן ידע דברי רשב"ג ולא החשיב דברי יחיד וע"ז שפיר דחה סתמ' דתלמוד' דע"כ גם הת"ק ס"ל הזמנה למ"ה ועיקר טעם האיסו' בקבר בנין הינו משום כבוד אביו והכריח הדבר ממחלוקת רשב"ג דאסר גם חציבת אבנים (שכבר ידעו המקשן אכל לא דקדק בסברתו ככל הצורך) מז' מוכח דהמחלוק' הוא באופן כבוד אביו ולא דהת"ק סבר הזמ"ה ופי' דשמעתתא הוא בזה האופן א"א בשלמא דגם ת"ק ס"ל הזמנה למ"ה ועיקר המחלוקת הוא דת"ק סבר דמשום כבוד אביו נחתינן דרגא ואסרינן ההזמנה דבעלמא מותרת ורשב"ג סבר כיון שיצאנו מדין הזמנה ואנו מוכרחים לאסור משום כבוד אביו מה שמותר בעלמא א"כ גם האבנים נאסור מפני כבוד אביו ומאי שנא הך מהך? א"כ תבא סברת רשב"ג מעט קרובה לשכל אלא אי אמרת דהת"ק מאי דאסר היינו משום הזמנה ולית ליה טעם דכבוד אביו דהא לא נחית דרגא לאם טוי לאריג דהינו חציבת האבנים בטוענו דאין סברא לאסור לבנו מה שמותר לאחרים בשום אופן וא"כ הוא איך אתא רשב"ג להודיעך כחו ולאסור בתרתי משום כבוד אביו חדא הזמנת קבר בנין דלדידיה מותר משו' דהזמנה למ"ה וזה נאמר דיכול לאומרו כיון דהת"ק אוסר לאחרים משום הזמנה ליתי רשב"ג לאסור אותה הזמנה ונחית דרגא מדעלמא ואוסרה משום כבוד אביו אבל לאסור זאת שנית גם חציבת האבנים מה כחו יפה? טוי לאריג מי איכא למ"ד? לאסור בעלמא כדי שהוא יתן את כל הכבו"ד הזה משום כבוד אביו וסוף כל סוף איהו לא ס"ל הזמנה לא באריג ולא בטווי? הא ודאי חידוש נפלא ומחלוקת מן הקצה אל הקצה דלפי משקל הסברא הת"ק הו"ל לאסור האבנים משום כבוד אביו משום דבעלמא ס"ל הזמ"ה וע"ז נחית דרג' לאסור האבנים ורשב"ג הו"ל לאסור קבר בנין לחוד משום דבעלמא ס"ל דהזמנה למ"ה ואנחנו רואים למטונך סברות הפוכות מן הקצה אל הקצה מה שאין הדעת סובלתן על מה אדניהן הוטבעו? כ"ז אני מקש' לך אם תאמר דהת"ק ס"ל הזמ"ה ואתה מניח סברת רשב"ג כפשטה דס"ל הזמנה למ"ה (במונח התוס' כאלו רשב"ג כרוזא זא קרי בחיל הזמנה למ"ה באלף מקומות) אבל אם תאמר דגם הת"ק ס"ל הזמנה לאו מילתה היא ועיקר המחלוקת בנוי משום כבוד אביו דהת"ק לא אסר ו כבוד אלא הזמנת בגד ארוג שהוא קבר ולא טוי לאריג שהוא חציבת אבנים ע"ז אתי רשב"ג לפלוגי ולומר דכיון דיצאנו מידי הזמנה המותרת ואסרנוה מפני הכבוד אף אנו נאסור טוי לאריג שהוא חציבת האבני' משום הכבוד זהו פי' פשטא דשמעתתא לדעת התוס' דס"ל בפשיטו' דרשב"ג ס"ל לעולם הזמנה למ"ה יבואר פשטא דשמעתתא באופן האמור דמעולם לא המקשן ולא המתרץ עלה על דעתו לפרש על רשב"ג דס"ל הזמנהמ"ה א אלא אדרכא כל משהו ומתנו באמונה אומן כי רשב"ג ס"ל לעולם הזמנה למ"ה ועכ"ז סליק ונחית ופלפל ככל הצורך

ולענין הלכה לפי דעת התוס' הלזו יש לפסוק כהת"ק מאח' דלמסקנ' דמילת' גם הת"ק סבר הזמנ' למ"ה וא"כ במחליקתו עם רשב"ג משום כבוד אביו ודאי פסקינן כת"ק דאין לנו לאסור תרתי הזמנת קבר בנין וטוי לאריג שהוא חציבת האבני' משום כבוד אביו שהרי גם למעלה לא פי' הבריתא בקק"ע משום דהוו בה תרתי איסור ק"ע המותר גם בנעבד ואיסור הזמנה המותרת לדידן וע"ז הסכמנו לבאר הבריתא בקבר בנין כי הוא חוץ מהשכל אם נפרשה בקק"ע דהא משל בן ואם נאסור הוי כמעט נגד מאי דהורו ליה רבנן לר"י וא"כ דכוות' הך דרשב"ג דנחית תרין דרגין להחמיר הזמנת אריג והזמנת טוי לאריג משום כבוד אביו לית הלכתא כותיה בהא כ"ז הארכנו לפרש ההלכה ופסק דינא לדעת התוס' דס"ל דבעלמא ס"ל לרשב"ג הזמנה למ"ה וכאלו כרוזא קרי בקולי קולות לזה הוכרחנו לפרש ההלכה דרך חורפא ועכ"פ הפעם אורה את ה' כי עכ"ז לא שגבנו מהסבר' ישרה באמיתה של תורה ונרויח שתנוח דעת האחים משה ושמואל הע"י בקושיתם על התוס'

אבל לדעת רש"י והרמב"ם וסיעתייהו דס"ל בפשיטות דרשב"ג ס"ל בעלמא הזמ"ה כדעת אביי תבא פשט ההלכה כמין חומר ולא