שו"ת כרך של רומי קנג

קדמו"ת. ואלו התוס' בב"ק לא הוה ניחא להו לתרץ תירוץ ר"י ז"ל. היינו אומרים וראי דהתוס' חולקים עם סברת ר"י ז"ל וס"ל לחלק בין היכא דהטענה גרועה להיכא דהטענה אלימתא או שוות הטענות לפחות. ואחרי האמת רצו התוס' ז"ל לגלות דעתם שכדברי ר"י ז"ל כן הוא בכל פינות חלוקי חלוקיו. וע"ז תירצו בפשיטות מגו בב' עדים לא אמרינן. וגילו דעתם בפירוש שהטעם הוא דמה שירצה לטעון זה לא ירצה זה בכל אופן בין טענות גרועות או אלימתות סוף דבר הוא כיון שליכא דררא דממונא הממצעת ביניהם להשוו' דעותיהם מעיל' לא ישתוו דעותיהם בשום אותן וא"כ שפיר מצינן למימר דמה שלא טענו טענת המגו לאו משום דהם ברי לבב וצדקו יחדיו הן הן עדיו אלא דלא טענוה מפני כי לא נשתוו בה וזהו האמת וזהו הצדק בלי שום ספק ועם הרב אליה רבה ז"ל ועמכם הסליחה

ג' ואשקוטה ואביטה. ממסכתא למסכתא הכא תרגימו נהורי' באותה שהצרכתם עיון גדול בסהנדרין דמ"ח ע"א וע"ב. דלפי דעת התוס' שם בריש ע"ב דס"ל דרשב"ג ס"ל הזמנה לאו מילת' היא א"כ היכי ס"ד תלמוד' לומר (שם ע"א) טוי לאריג מי איכא למ"ד כאלו באריג היה יכול לאומרו והלא רשב"ג הוא דאמר הזמנה לאו מילתא היא זהו ודאי תכלית קושיתכם העצומה וכשאני לעצמי אגב ריהטאי איני רואה ריח קושיא אי בעית אימא דרך קצרה ופשוטה. ואב"א דרך ארוכה ודרך שקלא וטריא אימא רישא הדרך הפשוטה שהרי ודאי קדמה לכם הידיעה שכל מה שהוכרחו התוס' לאוקומי דעת רשב"ג דס"ל הזמנה למ"ה. הגם שלא ראינו דבריו מפורשים ומבוררים כשמלה היינו מטעם ההיא דגוילין כי קשייא להו לחלוק בין גוף קדושה דס"ת לתשמישי קדושה כעור הבתים מטעם שין של תפילין הל"מ וע"ז החליפו השיטה ואוקמוה לדעת רשב"ג דס"ל הזמנה למ"ה והלא רש"י ז"ל והרמ"ה בפרטיו והמאירי והריטב"א דכולהו כאחד ס"ל להפך דת"ק ס"ל הזמנה למ"ה ורשב"ג ס"ל הזמ"ה ולית הלכתא כרשב"ג (והוא כמעט כלל אמיתי ומוסכם ככתוב אצלינו) וכן דעת ס' התרומ' לקיים דברי רש"י לחלק בין ת"ק לג"ק. וכן דעת הרמב"ם ז"ל דפסק עיר הבתים אין צריך לשמה ופסק הזמנה למ"ה וכתב מב"י ז"ל בבד"ה סימן ל"ב באו"ח דמפרש כפירוש רש"י ופוסק כת"ק (ואין להקשות דבה' ציצית פסק כשמואל שהוא כרשב"ג כדאוקימנא במנחות דמ"ב. דבזה נוכל לומר דס"ל כהרמב"ן במלחמותיו דסוגיאות מתחלפות נינהו. ובגוילין דפסק דבעינן לשמה היינו משום דהוי ג"ק כדין עגלה ערופה וכמ"ש המג"א שם ודבר ה' בפיהו אמת שהריטב"א בחי' לגטין על דף נ"ד חילק כ"הג בין גוף קדושה לת"ק דבג"ק הזמ"ה ויחס להרמב"ם כס' זו וכן כתב הרשב"א בחי' לגטין שם ובחי' לסוכה וכתב שכן הוא דעת הר"ן בחי' למכלתין וג' הרועים הללו הוסיפו על המידה גם לחלוק בין תפלין עצמם לס"ת ויחסו להרי"ף ג"כ בסברא זאת. ויש לי אריכות דברים בכ"ז ובפרט בלשונות הרשב"א ז"ל בחידושיו וכיוצא ואכמ"ל

המורם מכל האמור שדברי רשב"ג לאו מבוררים כשמלה באו או קל קרי בחיל הזמנה למ"ה שהרי רובא דרבוותא אשר בית ישראל נכון עליהם עד היום קורין בגרון לית הלכתא כרשב"ג ס"ל הזמ"ה (זהו דוקא לדעת רש"י והרמ"ה והמאירי והרמב"ם ז"ל דלדעת הרמב"ן רוח אחרת אתו הגם שמפרש כפרש"י עכ"פ הוא באופן דבין אביי ובין רבא כל חד בדידיה מפרש הברייתא כולה ת"ק ורשב"ג כוותיה עיש"ב. ואגב ריהטאי ממש אומר דיש לי להעיר על הרמב"ן דמלשון התלמוד דאמר תנאי היא ושתיק עלה בהכרח צריכין אנו לפרש דכל אחד ס"ל סברא מבוררת אחת. לדעת רש"י וסיעתיה ת"ק רבא רשב"ג אביי ולדעת התוס' להפך ואם כדברי הרמב"ן דכל אחד מפרש כל הברייתא כולה בסברתו. לא הו"ל לתלמודא למימר תנאי בפשיטות. אלא הכי הול"ל לימא כתנאי ולדחות ולומר אמר לך אביי אנא דאמרי אפילו וכו'. ורבא אמר לך אנא דאמרי אפי' וכו' כאורחיה דתלמודא בכל מקום ולפום ריהטא היא הערה שיש לעמוד עליה לעת הפנאי בלי נדר) האם כל פשיטות הני רבוותא עד היום דס"ל דרשב"ג ס"ל הזמ"ה? לא ישתמש הש"ס לדע' התוס' לפחות בדרך ס"ד כרי להקשות לאביי בכח לומר ואי ס"ד ס"ל לרשב"ג הזמ"ה בעלמ' (כדעת כל הני רבוותא בפשיטות עד היום) ותאמר דגם פה אשר רשב"ג בחצוב אבנים מן ההר משום הזמנה. אלא לאו מוכרח שתאמר משום כבוד אביו ומדסיפא משום כבוד אביו רישא נמי משום כבוד אביו ואתיא שפיר הברייתא דקתני החוצב קבר לאביו בפרטות זהו פשט ההלכה לדעת התוס' שאין לו פשט אחר

נהדר אנפין למה שהבטחתי אתכם לבאר ההלכה דרך שקלא וטריא. ויה"ר דאימא מילתא דתתקבל כי רצוני לפרש הנך תרי בריתות דפליגי ת"ק ורשב"ג בחוצב קבר ועיבוד לשמה בסגנון אחד לדעת הני רבוותא איש על דגלו ואיש על מחנהו ובמונח זה יוסרו כל הערעורים שלכם ועוד כמה וכמה תלונות מדברי אחרונים הלא בספרתם. מי מקשה על הרמב"ם דנקט בלשון הבונה קבר לאביו ומי מקשה על הרמב"ן דאסר ק"ע ופסק כרשב"ג והדברים ארוכים ואיני יכול לחזור ולהעתיק כל הכתוב בספרים כי אם בזאת לפרש ההלכה על מתכונתה לשלשה מחלוקות והם. דעת רש"י א' דעת התוס' ב' דעת הרמב"ן ג' והוא שכבר כתבנו לעיל דלדע' רש"י והרמב"ם וסיעתיהו דעת ת"ק הוא דס"ל הזלמ"ה ורשב"ג ס"ל הזמ"ה ולדעת התוס' ממש להפך. ולדעת הרמב"ן הוא דלדעת רבא דפסקי' כוותיה דהזמנה למ"ה. ס"ל דאפילו רשב"ג ס"ל הכי הזמנה למ"ה ואפי' הכי בעי עיבור לשמה אע"ג דאינו מועיל משום דהזמנה למ"ה. מ"מ חובת מצותו שהיה לשמה נמצא דבברייתא זו ג' מחלוקות בדבר דעת רש"י וכו' דרשב"ג ס"ל הזמ"ה דעת התוס' להפך דרשב"ג ס"ל הזמנה לאו מ"ה דעת הרמב"ן הוא דהברייתא לא נגע ולא פגע בענין הזמנה כי אם במצוה מחודשת. ולפום ריהטא נר' דמהך פלוגתא יפרד והיה מחלקותם גם למעלה ראש בברייתא דהחוצב קבר כזה כן זה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה

ונפרש תחילה פשט ההלכה לדעת התוס' דס"ל דרשב"ג ס"ל הזמנה למ"ה וממילא יהיו רכסי קושית האחים הע"י לבקעה ולכן דעת התוס' לו משפט הבכורה לפרשו קודם והוא שהנה כבר נודע דברייתא זאת דהחוצב קבר לאביו הובאה בתלמודא בעוד למעלה דמ"ז ע"ב להקשות לשמואל דהתיר בהנאה קבר קרקע עולם דס"ד להקשות מהך ברייתא דהטעם דאסרו ליקבר בו היינו משום דכיון דהוזמן למת אסור בהנאה. ולאו דוקא לאביו אלא ה"ה לאחר ואורחא דמילתא נקט וכפרש"י שם. והגם דהמקשה בעיניו ראה הברייתא דקתני להדיא קבר לאביו דנראה בחוש הראות דאביו דוקא ולא אחר ויהיה הטעם משום כבוד אביו כדתריץ לקמן זה לא עלה על דעתו מעולם לפרש כן פי' הברייתא דאיך יעלה בדעת לאסור ב' גדרות משום כבוד אביו חדא לאסור ק"ע מה שהוא מותר אפילו בנעבד או נקבר שם מת וזאת ב' לאסור גם בהזמנה וא"ת אה"ן עד כאן הגיע כבוד אביו ויותר מזה זה אינו ודאי שהרי פשטא דשמעתתא וגם פשט כל הפוסקים מירי דכל הוצאות הקברים הללו דאסורים בהנאה הוא אפילו אם הם משל הבן ולא משל האב