שו"ת כרך של רומי קנב

כי אחרי היות יסוד מוסד כדעת ר"י ז"ל שמעולם מגו בב' עדים לא אמרינן כשלא יש להם דררא דממונא כהנהו עובדי הנז"ל בשום אופן שבעולם בין יהיה טענת המגו יפה ובריאה בטעם מספיק יותר מה טענה וכ"ש להפך לעולם ס"ל לר"י ז"ל דלא טענינן מגו בין ב' עדים והיה חילוק זה לע"ד בבני ישראל וכל פוסקי הלכות הבאים אחריו קבעו אותו להלכה ולמעשה תו איך אנו יכולין לכוין דבריכם האחרונים ולומר דכשהעידו ב' כאחד וב' כאחד ולא ידעו שני הכיתות אלו מאלו הגם דב' הראשונים מעידין זה על זה עכ"ז הב' האחרונים כל כת בדידיה נאמנת להזים ע"א במגו דאי בעו פסלינהו בגזלנותא ונכרין דברי אמת מטעם דאין משלמין ממון. (מטעם דקי"ל עד שיזומו ב') ולו יהי כן עמכם סוף סוף המגו הזה יהיה בין שניהם ר"ל מכל חד מכל כת מב' הכיתות והא איפסיקא הלכתא מפי ארי"ה ז"ל ומקרני ראמים גדולי הראשונים דבב' עדים לא אמרינן מגו אם טוב ואם רע והיא פליאה נשגבה על יופי זכות דעתכם

וכד דיקינן שפיר לא עליכם בנים חביבים תלונותי כי אם על הרב אליה רבה ז"ל בשי' לשמעתין ואעתיק דבריו אות באות כי כבר ניכר מבין ריסי כתביכם שאין הספר מצוי אצלכם ובתוך ההעתק בין ב' חצאי לבנה אבא אעי"ר עליו איזה ערעורים ועתה דעו לכם כי ז"ל אות באות. ד"ה אין וכו' דודאי כיון דמשלמין ממון וכו' לפ"ז אם מזימין לע"ה למה נפסל הא אין משלם ממין ואין נהרג ונאמר אין לך בו אלא חידושו ובתוס' סנהדרין דכ"ז פשוט דלהבא נפסל וי"ל. (אתיא תוך תוך אמינא דמ"ש י"ל אין כוונת ישובו מטעם דאין מגו בב' עדים דזה לא עלה על דעתו כלל כמבואר בדבריו לקמן דמגו זה עשאו עיקר וסליק ונחית בו ולא זכר שר תי' ר"י ז"ל דאין מגו בב' עדים אלא כוונתו לישב הישוב הפשוט. דכשהם שנים לגבי חד ואין אחר מסייעו זה אינו שום חידוש מה שפוסלים אותו דכן אמרה תורה על פי שנים עדים יומת המת הרי דהאמינם תרי לגבי חד לכל התורה כולה ומה שאינו משלם ואינו נהרג אינו אלא משום דקי"ל עד שיזומו שניהם וא"כ על הפיסול ליכא שום חידוש. ותמהני על הרב ז"ל מה לו לכתוב דברים פשוטים כאלו אם לא לחדד התלמידים) אותו דיבור ולמה הוי חידוש כלל וכו' קשה דנח"ל לומר עמנו היתם דאו משלמין ממון העדים משא"כ פסול הגזלנותא מיהו לפי' התוס' בסנהדרין דמדנקט הש"ס עד זומם מיירי שהזימו לעד אחד ומ"מ הוי תרי ותרי כיון דאידך שלא הוזם אומר שראה את חברו וא"כ כיון דע"א אינו משלם מקשים התוס' שפיר דהוי מגו אך למאי דמשני תרי בחד ותרי בחד מבואר דסוגיא דהכא מיירי שהוזמו ב' עדים וכמ"ש התוס' בד"ה דאסהידו אך י"ל דקושית התוס' אכתי היא דכוין דבע"א נזדמנו מכח מגו א"כ הו"ל לומר איכא ביניהו שהוזם ע"א דמשום חידוש ליכא דהוי מגו. (אתיא תוך תוך אמינא לכם אחי ורעי שזה היה לי קשה בדבריכם שביארתם היטב לומר שבאו ב' עדים בפ"ע והזימו אחד ועוד ב' בפ"ע והזימו אחד ולא ידעו אלו מאלו את"ד במכתב ועתה אם כנים אתם במגו הלזה מה לכם באריכות זה די בב' הפוסלים אחד אפי' שהב' מסייעו לא יועיל לו כלום מטעם דנאמנים לפוסלו במגו דגזלנותא. הגם שיש לי לצדד בזה אבל איני יכול להאריך על קו תוהו המגו הלזה) ודוחק לומר דניחא להו לעשות איכא בינייהו אפי' בתרי עדים ע"כ דברי הר' אליה רבה ז"ל

ועתה צאו וראו אם לא כדבריכם הם ממש דברי הרב אליה רבה ז"ל בתוספת חידוד ואחר נע"ר כל דבריו לא שרירין ולא קיימין בזה כי כל האמור ומדובר לעיל לסתור יופי הבנין שלכם גם עליו יפיל הנופל כל משאו ומתנו בזה ואין צורך להאריך עוד כי הוא מובן מאליו. זו בלבד אחדש דבר מעתה גם עליכם הע"י גם על הרב אליה רבה ז"ל והוא זה כי הגם כי יאמר האומר כי חילוק גריעות המגו דגזלנותא בב' עדים שהוא אמיתי בלי ספק אינו כלול בדברי ר"י ז"ל ונאמר כי מעולם לא עלה על דעת ר"י לכלול אותו בדבריו כי אם כוונת ר"י ז"ל פשוטה לפניה לעקור הנדר מעיקרו ולומר מגו כב' עדים לא אמרינן ותו לא וכפי זה עדין יקשה להתוס' למה להם לתרץ תרוץ ר"י ז"ל לאשמועינן חידושא דאפי' אם היה האופן דאמרינן מגו בב' עדים עכ"ז כאן המגו הוא גרוע ונפסד והטענת של הזמה או הכחשה היא יותר אלימתא שיש בה כדאי לשרש אחריהם כל חד באופן שלו וא"כ אי אפשר להאמינם במגו גרוע כזה. (עם שתי' הא"ר ז"ל ותי' שלכם בענין הע"א אינו כלל לכל אפיא יען דאחר האמת קי"ל מגו בב' עדים לא אמרינן) א"כ עדין קושיתכם נצבה כמו נד על התוספות מה להם לחתר אחר תי' ר"י ז"ל תיפוק ליה דהמגו גרוע לזאת אעשה גם אנכי לביתי ואבנה דיק במקום נאמן וממילא תנתק ותמוש כל ריח קושיא על התוס' והיינו שכד דייקינן שפיר בשום אופן לא היו יכולין התוס' לתרץ תי' זה (ר"ל דהמגו ריע) מבלי שיהיה נכלל עם תי' דמגו בשני עדים לא אמרינן כדברי ר"י וכמדובר לעיל

הלא תדעו שמוהר"י מינ"ץ ז"ל בסי' ג' הקשה להתוס' בכתובות די"ט ע"ב ד"ה אמר ר"ן על קושיתם שהוא ענין ב' עדים כיעוש"ב ע"ז הקשה מוהר"י מינץ ז"ל למה לא תירץ כתי' ר"י ז"ל דבב' עדים אין לומר מגו דאין אדם יודע מה בלב חברו ומתוך קושיא זאת הוליד דין מחודש דבאותו נדון שייך לומר מגו בב' עדים כיעויין בדבריו באורך ונעשה חילוק מוהר"י מינץ ז"ל הלזה כמעין המתגבר ויתד בל תמוט עד שנשתמשו בו רבנן בתראי הלא בספרתם (ועיין להרב פני יהושע בשי' שם שהניח קושיא זאת בצ"ע ונעלם ממנו תשו' מוהר"י מינץ ז"ל ודוק

והשתא הכא אנן נמי אילו הוו מתרצים התוס' בק"ו המגו של העדים התי' שלכם והוא מתרצים מגו בב' עדים לא כתי' ר"י ז"ל ודאי דאנן לא שתקינן מלהקשות להתוס' כי אחרי שהדין פשוט מגו בב' עדים ל"א למה להם להתוס' להביא עצות מרחו ולומר דאין נאמנים במגו משום דהוא מגו ריע וגרוע ת"ל דבלאו הכי מגו בב' עדים לא אמרינן יהיה המגו באיזה אופן שיהיה אם לטוב אם למוטב ומאחר שדברי התוס' מילי דמזבני בדינרי נינהו ושקולים בשקל הקדש כי מהם הוראה יוצאה א"כ מכח קושיא זאת היינו מוכרחים לבקש חילוקים חדשים ולומר דס"ל להתוס' דזה דמגו בכ' עדים לא אמרינן היינו כששתי הטענות שיות אבל אם טענתם שטענו היא גרועה על טענת המגו ודאי מהימנינן להו דבודאי אמרי' כיון שטענתם היא גרועה ויש להם טענת המגו האלימתא ולא טענוה ואם היו רוצים לשקר היו משתוים בדעותם לטעון אותה כי לאו בשפטני דייקינן כי לא ידעו ולא יבינו לברר אוכל מתוך פסולת ולתתנגד זה לזה גם בלא דעת וממה שלא טענוה מוכרח שעתה כדבריהם כן הוא הא לכם דין מחודש אשר היה יוצא לנו אם לא היו מתרצין התוס' תי' ר"י הנז"ל מגו בב' עדי' לא אמרי' והיה נולד לנו מחלוקת חרש בין התוס' ז"ל ובין ר"י ז"ל שהרי ר"י ז"ל כבר גילה דעתו בכתובו' בב' וג' מקומו' כי אפילו טענת המגו אלימתא כמו אנוסים מחמת נפשות וטענת המגו גרועה כמו אנוסים מחמת ממון עכ"ז מגו בב' עדים לא אמרינן מהטעמים המפורשים איש על דגלו ועל מחנהו האמורים בדברינו במדב"ר