שו"ת כרך של רומי קנ

עד"י דרשתם ומצאתם כי יתרון עדות ההזמה או עדות ההכחשה על עדות פיסול הגזלנות הוא כיתרון האור מן החשך ולזה בוחרים באופנים כאלו ולא באופן פיסול הגזלנות והיינו שלצד שאנחנו מניחים ודנים אותם לשקרנים לב' אחרונים ובודים מלבם דברים אשר לא כן א"כ בהכרח צריך סיבה לדבר וא"כ שפיר נאמר שאם העידו באופן הכחשה לאותו צד ששקר ענו נאמר הסיבה ששנאתם תקועה עם המלוה וכדי לשרש אחר ממונו בחרו בעדות ההכחשה שהיא הכרת' העדות עולמית יותר מפיסול העדים ואם העידו באופן הזמן לאותו צד ששקר ענו נאמר כי הסיבה היתה שכנגד העדים רבה המשטמ' ולזה בחרו בעדות ההזמ' להכאיבם בגופן ובממונם זהו תורף המצאתכם הפשוט' וכמונח זה היה לכם העקוב למישור ותירצתם קושית התוס' לקמן ד"ה דאסהידו כיון דהוי הזמת עד אחד דבגופו של עד שולטים לפוסלו ולא בממונו מדינא דגמרא דקי"ל עד שיזומו שניהם עכ"ד בקיצור

אחי מעי"ן אתם ראו דבריכם טובים ונכוחי' מגדלות מרחקים אבל מה אענה ומה אומר אם אביט אל יופי סידור המצאתכם ואגזור אומר בבקשת המחי' מכ"ת הע"י שלא ירדתם לעומק תירוץ ר"י המובא שם בתוס' הא ודאי אתמהה ולאידך גיסא אם אומר טרם אענה אני שוגג ובודאי דקדקתם היטב בתי' ר"י ז"ל גם כאן בשמעתין. גם במקומות שונים המובאים לקמן בס"ד א"כ כל דבריכ' הראשונים שונים בהמצאה זאת ותחילתן וסופן ועובין והקפן בלולים יעלו בתי' ר"י ז"ל אלא שדברי ר"י ז"ל באו בקיצור וכמדתו לכל רו"ח עצה וגבורה קולע אל השערה בדברות שתים ואתם ביארת"ם את הקדש ביאור רח"ב רח"ב מיד נקר"י וא"כ מלבד כי תמהין אנו עליהם פקחי הדור מה באתם לחדש? כי אם ליטול שכר על הפריש"ה מתלמידי דבי רב עוד זאת דאם אמת ירדתם לעומק דברי ר"י ז"ל הלא לפי דברי ר"י למקומותם בארשות"ם כמעט תירוצכם הב' במונח זה לקו' התוס' דלקמן ד"ה דאסהידו אין לו דרך אפילו במאה מנה ורק הוא לבדו נשאר פורח באויר

ואבאר את דברי הלא הוגד לכם מראש ועד סוף מה שתי' התוס' משם ר"י ז"ל לקושית המגו והוא דלא שייך מגו אלא כאדם אחד אבל בב' ב"א לא שייך מגו דאין דעת שניהם שוה ומה שירצה לטעון זה לא יטעון זה ותי' זה הגם דבסוגין הוא תירוץ א' דנראה דיש בו צד דחיה כנודע עכ"פ בב"ב דל"א ע"ב ד"ה באה הוא אחרון וכן בכתובות די"ח ד"ה אין וד"ה מחמת כתבוהו באחרונה דמכ"ז נראה דהוא תי' נכון על הדין ועל האמת יתד בל תמוט עולם וכן כתבו הנמוק"י באחרונה וז"ל. ועוד דליכא מגו דשמא לא ישוו שניהם באותה טענה אעפ"י שהושוו עכשיו ע"כ ובהשקפה ראשונה יש להקשות למה לא יושוו מאחר דלהצד הב' אשר נניח אותם לשקרנים ובודים מלבם דברי' אשר לא כן א"כ נאמר ג"כ שקודם שיבואו להעיד שניהם היו באותה עצה רעה ושניהם לדבר עברה נתכוונו וא"כ מדבחרו זאת ולא בחרו אחרת היותר קרובה להם להוציא מחשבת שקרנותם לפועל מזה נכרים דברי אמת שכן היה המעשה כמו שאמרו עכשיו ולאו עדי שקר הם ומעולם לא נתיעצו זע"ז. והאמת הורה דרכו זהו מה שיש להקשות לפום ריהטא לתי' ר"י ז"ל אבל האמת כונת ר"י מבוארת. ועתה כדבריכם כן הוא ואין אנו יכולין לומר כן דהיו בעצה אחת והושוו שעדין אני אומר שהם שקרנים וכבר היו באותה עצה אבל לא הושוו והטעם הוא כי מעשה שהיה כך היה כי פושעים נצמדו יחדיו כמשל לבעל התל ובעל החריץ שהאחד אמת היה שינא למלוה אבל יותר היה שונא לעדים ובאמת נתיעץ ואזר כגבר חלציו להעיד עדותו פיסול בעדים להכות הכאה אחת לב' אבל הב' לא הודה לו כלל יען שכל עיקר כונתו שנטפל להעיד עדות שקר היתה לשנאת המלוה או לאהבת הלוה וע"ז אם יכנס בעובי הקורה להעיד עדות שקר רצונו להרויח ריוח החלטי ללוה והפסד החלטי למלוה הא לאו הכי לא יעיד וע"ז העד הב' הודה לו בע"כ בשנאת המלוה וגם בשנאת העדים עולה בידו חצי נקמה שהרי מבטל דברי העדים ומנחישם ומתנגד אליהם וכן בהזמה נאמר שניהם היו שונאים לעדים. אבל האחד היה יותר רחמן שלא להכאיבם בגופם להכותם מכה של חלל או שנאת המלוה עיקר ולעדים טפל אכל הב' רבה משטמתו עם העדים ולא הודה לו עד שנתלוה עמו להעיד פיסול הזמה לשרש אחריהם בגופם ובממונם ואבד כל זכר להם וע"ז הב' נענה לו בע"כ מפני משטמתו בגופן או במלוה וזה שאמרתי בתחילת דברי שבשתי דברות כלל ר"י ז"ל כל מאי דמצית למימר באומרו. שאין דעת שניהם שוה ומה שירצה לטעון זה לא יטעון זה ר"ל עדין אני אומר שהיו שניהם בעצה אחה אבל איני יכול לידע מה עבר במעמד שניהם ומה הסיבה אשר גרמה להם לשקר ומי יודע ואפשר שכבר היה האחד רוצה להעיד פיסול גזלנות והב' לא הודה לו אפשר בטעם מספיק (וכמו שטרחתם להוציא לאור טעמים פשוטים) או אפשר גם בלי טעם והאחד לא הודה לחבירו להעיד שקר כי אם באופן זה ואין טעם ברצין הרי שבכלל דברי ר"י ז"ל דבריכם ולא עוד אלא דר"י ז"ל הוסיף נופך לחדש לנו דאפי' לא נמצא טעמים מספיקים בטענה אחת על חברתה עכ"ז כיון דהענין הוא בין שני ב"א לא טענינן לה דאנו אומרי' אפשר הא' היה רוצה לטענה והב' לא נתרצה גם בלא טוב טעם ודעת וזה החידוש הנפלא הנלמד מדברי ר"י ז"ל יותר מדבריכם וכאיש גבורתו ודברי טעם הם וראוים לבנות עליהם דיק ולזה צאו וראו בב"ב ובכתובות הנז"ל כתבוהו באחרונה וכן הנמק"י עשאו עיקר

עיניכם הרואות שכדברי כן הוא! שהרי במה שתי' התוס' בכתובו' ד"ה אין וד"ה מחמ' כמעט אין שום יתרון על טענתם מטענת המגו. דטענת אנוסים היינו וכו' מבטלים כחו של שטר וכן בטענת פרוע מבטלים כחו של שטר ועם יש לחלק דבר מה (עיין ש"מ לשם ועיין מוהר"י מינץ סי' ג') עכ"ז לפי מונחנו אין שום חילוק וטעם פנית שנאה וכדומה בטענה אחת יותר מחברתה וכ"ש בד"ה מחמת כי שם אין יתרון בטענה שטוענים ענים על טענת המגו ואדרבה טענה גרועה היא שמשימים עצמם רשעים ובטענת ך המגו יהיו כמצדיקי הרבים ככוכבים והיא אנוסים מחמת נפשות ואם אמת שהיו רוצים לשקר היו בוחרים בטענה זאת להם לכבוד ולתפארת ומדלא טענוה מוכרח אתה לומר כי עתה כדבריהם כן הוא האמת ועכ"ז קאמר ר"י דמגו בב' עדים לא אמרינן והטעם פשוט ומבואר כי כל שאין דררא דממונא לעדים בעדותם מעולם אינם משתוים בדעותיהם וטענותיהם