שו"ת כרך של רומי קמט

לחדש שני חידושים נפלאים הפך הסברא מה שלא עלה על דעת אדם מעולם ועל הראשונים דעדים זוממין פסולין לגמרי בלהבא אנו מצטערים לדון הפך סברתנו והכלל הגדול שבידינו המע"ה ברורה ובעל כרחנו אנו דנים ומוציאין ממון ופוסלין גופן של עדים בספק' דתרי ותרי ומה נעשה כי גזרת הכתוב היא הזמה שאני גם בלא טעם מספיק כי הוא יודע תעלומות לב ועתה אנו באים להוסיף מכאוב על מכאובנו להכשיר עדותן למפרע גם בלהוציא והלה מתמרמר ואומר יקוב הדין את ההר המע"ה מה שהוא יתד בל תמוט לעולם השמים לא נקבל דבר זה כי הוא פשוט ומבורר וכל החולק ע"ז חוץ מכבודכם איני אלא מן המתמיהין

ועוד אפי' יהיבנא לכו כל דיליכו (מה שא"א לאומרו וכנז"ל) עדיין לא תקנתם כלום התינח דתקנת' קו' המקובצת בטענה דלא היה יכול הש"ס להקשות לרבא כמו אביי מטעם דהגם דרבא ס"ל דבהכחשה פסולין למפרע מספק הכא שאני דכשחל הפיסול חל מפני ההזמה שהוא חידוש לדונו בהחלט בלהבא וא"כ איני יכול לדונו בלמפרע מפני ההכחשה דמשתמע מינה אה"ן זה תוכלו לישב במקור הלזה שהכחשת הגנבה (אשר ממנה היה נראה לפוסלו למפרע) נכללת בהזמת הגנבה וכחדא נפקין וכחדא שריין וע"ז לא מתפרשין לעלמין ואני מוכרח לדונו בלהבא לפוסלו בכל אופן ולא לשעבר בשום אופן מפני החידוש וממילא בטלה עונשה של הכחשת הגנבה הנכללת בהזמת הגנבה

אבל מה תענו ביום שידובר בכם ראית ר"א בר אבין לקמן? לרבא דאמר הכחשה תחי' הזמה היא דאוקי מתני' דהעידו על הגנבה ואח"כ על הטביחה ואח"כ הוזמו על הגנבה וחזרו והוזמו על הטביחה והכריח באומרו דכיון שהוזמו על הגנב' לגבי טביחה הו"ל מוכחשין וקתני משלמין את הכל ואי ס"ד הכחשה לאו תחי' הזמה אטביחה אמאי משלמין? אלא לאו ש"מ התה"ה ואי כדבריכם דלעולם רבא ס"ל דבהכחשה בלחוד' פסולין למפרע וכס"ד דתלמוד' בח"ה דגם באבהתא דלא אסהידו בפירוש פסולה כמו שפסול' לשאר עדויות שבעולם א"כ גם הכא דהוכחשו בטביח' שהוא ענין בפ"ע א"כ הרי הופסלו למפרע שאין אנו יכולים להוציא על פיהן בעדויות אחרים מפני עדות הטביחה שהעידו שטבח דבר שאינו שלו והרי הוכחשו כי שלו טבח וממילא פסולין למפרע ואחרי היות שפסולין למפרע איך תחול עליהם חיוב הזמת הטביחה באנשי' פסולין בגופן כי מצד ספק לא היינו יכולין להוציא על פיהן שום ממון וא"ת דהא אתא לאשמועינן דהכחשה תחי' הזמה ומי יודע וכיוצא מאלו הדחיות הא ודאי גם אנן לא שתקינן מלהקשות קושיא לאלדי"נו על מה עשה ה' ככה לחייב לאנשים בלאו הכי פטורים מפני פיסולן ודבריהם כחרס הנשבר ועוד נקשה זה אינו הכחשה תחי' הזמה שכבר יש לה תחי' וסוף ויש לה במה בפני עצמה לפסול למפרע בלהוציא ולאו מילתא זוטרתי היא אבל אם נאמר דבהכחשה לא איתרע חזקתייהו מספק ולעולם כשרים הם לכל עדות שבעולם כמסקנ' דמילתא לתא בפ' ח"ה שפיר יש לומר הכחשה תחי' הזמה היא דהגם בהוכחשו בטלה עדותן עכ"ז כיון שלא נפסלו נקרא תחי' הזמה ושפיר תחול חיוב ההזמה עליהם אבל אם בהוכחשו נפסלו לערות מספק שוב א"א בשום אופן שתחול חיוב ההזמה עליהם כלל. ובטל דינא דהתה"ה

ואם יאמר האומר דהכא שאני דהכחשת הטביח' באה ונהיתה ע"י הזמת הגניבה ונמצא דכשחל עליהם הפיסול חל עליהם מכח ההזמה שהיא בלהבא וא"כ כמו שאיני יכול לפוסלן בלמפרע מפני הכחשת הגניבה דאיתיה מסברא מפני החידוש של ההזמה דהוא לחייב בלהבא ולא למפרע (וכמבואר כחי' האחים הע"י) א"כ גם פני הכחשת הטביחה אינו יכול לחייבו בלמפרע כיון דמכח הזמת הגנבה הגיעו ובשעה אחת חל עליהם ב' פסולין ואדרבא פיסולה של הזמה קדמה ואתיא או ב' כאחד או ידחה האומר באופן אחר כי הכחשת הטביחה אינה מבוררת לפיסול למפרע יען כאמת טבח אלא דשלו טבח אם כה יאמר האומר אף אתה אמור לו א"כ מאי ראיה קא מייתי תלמודא מהך מתני' למה שאמר רבא הכחשה תחה"ה אימור דהכא במתני' דחישבה הכחשת הטביחה תחי' הזמתה משום דבאה ונהיתה מכח הזמת הגנבה דאיני יכול לדון בהכחשה זו פיסול למפרע גם בלהוציא וליכא אלא ביטול עדות שאם אין גנבה חין טביחה אבל אינה פוסלת העדים למפרע וע"ז כשהגיען ההזמת הטביח' משלמין דאותה הכחשה תחי' הזמה זאת היתה כיון דלא נפסלו מסיבת ההכחשה או מטעם שהיא נכללת בהזמ' הגנבה או מטעם הב' הנז"ל אבל בהוכחשו העדים ע"י כת אחרת שאמרו לא הרג דבאופן כזה כבר נפסלו למפרע שהרי הם ב' כיתות המכחישות זא"ז וכדאמר ר"ח בפ' ח"ה ורבא מודה לו א"כ הרי הופסלו כי אין אנו יכולין להוציא ממון ע"פ לא בעדות זאת ולא באחרת א"כ אח"כ כשבאתה כת ג' והזימה לכת א' איך אנו מחייבין ומזימין אותם הרי על פסולן בלאו הכי העידו ואיך אנו יכולין לומר הכחשה תחי' הזמה היא ומה דמות יערוך למתני' דלא נפסלו בשביל הכחש' הטביחה מפני חד מב' הטעמים הנז"ל? אבל אם תאמר דלעולם ס"ל דב' כיתות המכחישות זא"ז לא נפסלו כלל אלא זו בלבד כי בטלה עדותן לכד ותו לא וע"ז הוה ס"ד לומר דכיון דבטלה עדותן בלאו הכי מפני ההכחש' של הכת הב' שוב לא תחול על כת א' הזמת כת ג' כיון שבלאו הכי בטלה עדותן לזה שפיר מביא ראיה ממתני' שהגם שבטלה עדותן בטביחה דכיון שאין גנבה אין טביחה ודשלו טבח ולא חייל עליה ריח חיוב עכ"ז כיון שלא נפסלו על הטביחה דודאי טבח והעדים לא דיברו מטביחה כלל אשמועינן מתני' דכי הוזמו על הטביח' משלמין א"כ מוכרח דאותה הכחשה דבטלה עדותן באיזה אופן שיהיה תחי' הזמה היא כן נמי בהוכחשו ע"י כת ב' אע"ג דבטלה עדותן לגמרי עכ"ז כיון דלא הופסלו תבא הזמת כת ג' ותחול עליה' ושפיר דינא יתיב הכחשה תחי' הזמה היא והוא ברור שאין כל מודה על האמת יוכל להכחיש וזהו דעת התוס' שם בדע"ג ע"א ד"ה והוזמו דס"ל דמעולם לא שכח תלמודא סברת רבא דס"ל הכחש' תחי' הזמה וע"ז אינו משוה קושיותיו לרבא כמו אביי כיעוי"ש וכמו שבמונח זה נדחה קראו לה התוס' לקושיתם שם כן יודחו כל אלו הערעורים הלא בספרתכם והוא פשוט

ב' ואבא היום אל העי"ן כל שהוא עיקר טעם בעיקר מה שבדברי קדשכם כתוב עוד לתרץ קושית התוס' שם באותו דיבור שהקשו דלנו להאמינם גם בהכחשה גם בהזמה במגו דאי בעו פסלינהו בגזלנותא. ואתם