שו"ת כרך של רומי קמח

משה ושמואל אחים ורעים אהבה בתענוגים ממשפחת סופרים הכפירים שואגים הרי ישראל הרמים תבור וחרמון. יה"ר טובים השנים ישישו וישמחו יחיו דגן ויפרחו ותורתם קבע בחצרות אלהינו יפריחו. מנגחים זל"ז בהלכה וכותלי בית המדרש יוכיחו ומחזירין למכתשת. בכל מדות שהתורה נדרשת והדקת המון. נסו"א

קדמה אל ארש ראשון ראשון. אנכי שלומי אמוני ץ ישראל כנהר שלום נחל קדומים נחל קישון גם לי לבב וכל פה ולשון תבעיון בעיו לקרוא כולם בשם ה' הנם כקו"ל המון

למען תאריכו ימים ושנים טובים ומתוקנים ברוב הונים ותפארת חכמים בני בנים שמחים וטובי לב עלי עשור ועלי נבל. הבטנין והניקטמין. כיר"א

מטה משה על אר"ש יסדה. ויש"ב ישראל פתח התיב"ה בצידה באמת אמרו החזן רואה כי אתרבי משום ידה די השיב קבלה ואילך מעשה ידיהם של צדיקים מלאים מצוות כרמון

איכא ביניהו חידושי תורה וחידושי פלפלת כל שהוא ראשון הוא לכם לחדש"י כל המינים טעמו טעמן כד חפני אינשי מכא ציבחר ומכא ציבחר כמפיץ קצח וכמון

קראתי בכל לב אמרות טהורות לישרים נאוה. שלשה אבעיו' לגזירה שוה בראשונה כולהו תנויי בנזיקין הוה אדהכי והכי נטלתני רוחא מקברות התאוה לכסות בשר ערוה קראה דילוגין כאיל פסח מגבע לרמון

לזאת אשיב כל כי הא צריך לאודועי. באתרא דמתבעי כי אצלי מי אמרי"ם דרך פלפולא לא מצאו מרעה אך בזאת אשיבה שלחי דבר זו הלכה כהרי המבע"ה והיה האיש בי דינ"א קא משתעי רואה אני את דברי ארמון

הא לאו הכי לית בחלי לערוך שולחן במדבר. כי עול הציבור אל ב' קצותיו חובר ולא יניחוני עד בלעי רקי ביום שידובר והיה כאשר יניח משה ידו וגבר לקול תתו המון

האף אמנם טעם כעיקר דאורייתא כי רואה אני תשובות אחרוני זמנינו חילם לאוריתא חוזרים ומגידים לשבעה וגם לשמנה ולית להו תחומין דאורית' וסוף כל סוף כל אחד עומר בשלו וזכי לנפשיה זכיה דאורייתא ולעולם אין תרופה לאותה מכה לא באספלני' ולא בכמון

אבל מה אעשה כי האלדים יחד נכמרו ניחומי בראות רוב הפצרתכם. וגודל תשוקתכם. ובהני תלת בעיי ואימא ארבע גדלה צעקתכם ע"כ אמרתי ויהי מה אשיבה אתהן לפי קוצר דעתי המעט הוא הקטון לפי קטנו מגרגר באשכול ופורט ברמון

וזה החלי בס"ד

א' ריש תור"ה אותה שתירצו התוס' בב"ק בפרק מרובה דף ע"ב ד"ה אין לך וכו'. דבלהוציא גם כאן (ר"ל בעדי זוממים) פסולין למפרע דליכ' חידוש כללי דהא גם בהכחשה פסולין וכו' עי"ש ובש"מ סלקא דעתא להקשות למה לא אמרו בגמ' בעיא זאת דאיכא ביניהו גם לקמן למה לא פריך לרבא ממתני' דגנב עפ"י שנים כאשר פריך לאביי ושוב דחו גם שתיהן באמת הבנין דאחר האמת לפי המסקנא דהתם דעת רבא מבורר דהתם שאני וכו' יעו"ש והוא האמת ומעכ"ת הי"ו יצאו לדון בדבר חדש ואך בחלקות שתו בשמים דלעולם בעדים זוממים לכל אפיא לא שייך פיסול למפרע והיינו טעמא דכיון דמשעת שהתברר וחל עליהם הפיסול הוא פיסול ודאי והוא בלהבא מטע' החידוש וא"כ לא שייך פיסול למפרע דאין אנו יכולים לומר דחל הפיסול עליהן לחצאין חצי למפרע לפוסלן פיסול ספק וחצי להבא לפוסלן פיסול ודאי לא כן כשחל הפיסול מספק דשייך בין להבא בין לשעבר זהו תכלית התירוץ המחודש של כ"ת הע"י

אבל בבחי' מכ"ת הדחיה מבוארת בא"ר לח"י רוא"י שהרי עיקר קושי' התוס' היא דלפיסול עדים זוממים לא צריך קרא כלל דאנן מסברא פסלינן להו דלו יהי אלא עדות מוכחשת נמצא לפי זה דתכף כשהוזמו העדים גם בלי שום מקרא סתום או מפורש אנן פסלינן להו מצד הסברא והשכל הישר הנטוע בנו ובכח הסברא הישרה אין אתה יכול להוציא ממון משו' בריה עפ"י עדותן דיכול הלה למיטען ולומר לדיין הבט ימין וראה כי ספק סהדי שקרי נינהו ואיך תחייבוני מספק להוציא מכחי ועוצם ידי אשר עשה את החיל הזה וזאת הסברא יתד בל תמוט לעולם לפי מונח קושית התוס' לדעת רב חסדא דלא ס"ל חזקת כשרות הגופי' כרב הונא ובאמת לדע' רב חסדא שאינו ענינו בחזקת הגופים הם ספק סהדי שקרי גמורים וכיון שכן חזרנו לסיני ותורת האדם קבועה לדורות המע"ה. וקושיתם היא כראי מוצק וע"ז שפיר תירצו דעכ"פ איכ' חידוש בהך דגלי קרא בעדים זוממים והוי כאלו כרוז' קרי בחיל ואומר לדיין אתה בן אדם יושב על מדי"ן הט אזנך ושמע פקח עיניך וראה כי לא זו במה שעיניך הרואות מצד הסברא דודאי המע"ה ברורה והאי לאו ראיה ברורה היא כי ספק סהדי שקרי נינהו אלא אף זו אחדש לך דבר מעתה ואצוה את שופטיכם שיפסלום גם להוציא ממון מהם ויהיו פסולים גופייהו לכל עדות שבעולם ומעתה ועד עולם כל דבריהם בטלי' ומבוטלין כחרס הנשבר הראת לדעת דקרא הנה גם הוא אחרינו להוסיף על סברתנו ולחדש דבר מעתה להאמין תרי בהחלט ולפסול תרי בהחלט וזהו באמת חידוש גדול נגד השכל הישר הנטוע בנו שהוא ר"ל השכל צווח ככרוכיא ואומר מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני והוא נגד הכלל הגדול המע"ה ועכ"ז אנו מבטלים דעתנו באשר דבר מלך שלטון וכך גזר' חכמתו יתברך וכמאמר אדונינו נעז"י היוצר יחד לבם המבין את כל מעשיהם ואחרי היות הדבר הזה צלול וברור כשמש בחצי השמים מי שם פה לאדם לומר דאתא קרא לחרש לנו ב' חידושים נפלאים גם זה לעומת זה והיינו לחייב את הזכאי (מטעם ספק סהדי שקרי) להוצי' ממונו בעדותן למפרע הפך הסברא הישרה והעמוד הנכון דקי"ל המע"ה ברורה והאי לאו ברורה היא דס' סהדי שקרי נינהו ולעומת זה ג"כ לחרוץ עוד משפטים כל ידעום השכלים האנושיים ולחייב את הזכאים ולהוציא את ממונן ולפסול את גופן מעתה ועד עולם ולא ניחוש לספיקא דתרי ותרי נינהו ומאי חזית וכו' ומה כחנו יפה להוציא גם מהם גם מהמונם אונם והונם? (לולי גזרת הכתוב) נמצא דאם נאמר כדבריכם אנו באים