שו"ת כרך של רומי קמז

דכיון דנהרגין ומשלמין ממון א"כ אין הנאמנו' לחצאין כמ"ש התוס' כאן בריש דבריהם וא"כ כיון דע"כ אנו מוכרחין לפוסלן מכח התשלומין פסול ודאי כמש"ל. דהא בלא התשלומין לא היו נפסלין רק מצד ספק כמו בב' כיתי עדים המכחישות זא"ז אבל עתה שוב א"א לתפוס בהו צד ספק פסיל דאם מסופקין אנו בהם אמאי ישלמו מספק אלא ע"כ פסול ודאי וא"כ כיון דהפסול הזה כל עיקרו אינו בא רק מכח התשלומין והתשלומין הא חידוש הוי דמאי חזית דציית להני וכו' וא"כ אין לך בו אלא משעת חידושו פי' דכמו דאתשלומין דהוא החידוש אינו שייך למפרע רק מכאן ולהבא כן נמי הפסול הבא מחמתו ואין הפי' חידוש הוא על הפסול דז"א דהא גם בב' כיתות מכחישות פסולין מספק אלא התשלומין הוי חידוש ומשוייה הפסול שתלוי בהשילום אנו מתחילין ג"כ רק מעת שהתשלומין מתחילין וא"כ ל"ק קושית תוס' הנ"ל דבאמת בעדים המכחישים שפיר פסולין מספק אבל לא בהזמה דאיכא תשלומין וא"כ אי איפשר ליכנס בגדר ספק כלל וע"כ פסולם מצד ודאי וזהו מחמת התשלומין ושפיר אין לך בו אלא משעת חידושו וכמש"ל ומעת' לפי דברי' גם להוציא אינו פסול למפרע לרבא דזיל בתר טעמא דעיקר מ"ש התוס' דלהוציא מודה רבא הוא מצד ספק בו ולמ"ש הא אי אפשר לתפוש כלל שום ענין ספק כאן כנלע"ד. והנה הש"ס קאמר לרבא עוד טעמא דלהב' נפסל משום פסידא דלקוחות ואמרינן התם אח"כ נ"מ בין הני תרי טעמי כגון דאסהידו חרי לחד ותרי לחד וכו' פסידא איכא חידושא ליכא ותמהו התוס' וז"ל ותימא מה בכך שיש שנים על כל אחד הא תרי כמאה עכ"ל והנ"ל ליישב זאת דהנה תוס' הקשו לעיל דמאי חידוש הוא דמהימנין להמזימין לפסול הראשונים הא שפיר צריכין להיות נאמנים במגו דאי בעי היו פוסלין אותם שהם גזלנים וכן אמאי באמת בהכחשה לא מהימנינן להאחרונים יותר במגו זו עכת"ד והנ"ל ליישב דהנה יותר ניחא להו בטענת הכחשה מטענת גזלנות' שהרי בהכחשה כגון שהעדים אמרו לוה והם הכחישו ואמרו לא לוה אז אף כשיבואו אח"כ עדים אחרים שיאמרו ג"כ לוה כהראשונים הרי טענת המכחישים דהיינו לא לוה הוא גם לנגדם שהרי הם העידו על עצם הדבר שאינו כמו שאמרו הראשונים וכיון שהם שוים בטענתם להראשונים הרי המכחישים סותרים טענתם אולם אם יפסול את הראשונים בגזלנותא ואח"כ יבואו עדים אחרים שיאמרו לוה כראשונים הרי טענת הפוסלין הראשונה אין נגיעה להם כלל דאטו כשהראשונים פסולין גם האחרים פסולין ולכן יותר ניחא להו למיטען טענה כזאת שתהיה נגד כל שיאמרו כהראשונים ולכך לא הוי מגו. והנה בזה מתורץ מהכחשה אבל על הזמה עדיין לא ניחא לן דהא גם בהזמה כשיבואו אח"כ עדים ויאמרו כקמאי מה להם ולהזמת הראשונים הא אם גם הראשונים לא היו שם מ"מ גוף המעשה יכולה להיות אמת וא"כ בהזמה לכאורה הוי מגו הא דגזלנותא לכן נ"ל דרך אחר ליישב על הזמה והוא דכיון דחייבה תורה לעדים זוממין לשלם מכאשר זמם הוי גם פסולם חידוש דשפיר י"ל דהמזומין הם שקרנים וליכא למימר מגו דגזלנותא דז"א דהא הוי מגו לחצי טענה דבטענת הזמה פוסלין העדים וגם מחייבין אותם ממון ובפסול גזלנותא אינם רק נפסלין אבל לא חייבין לשלם וי"ל דכוונת המזימין לחייבם גם ממון ולהכי לא פסלינהו בגזלנותא אבל באמת משקרין ודומה למ"ש התוס' פ' חזקת דלא אמרינן מגו היכא דבטענתו שהוא טוען עתה יש לו יתרון מבטענת המגו אף לנגד מה שהיה זוכה גם בטענת המגו משו' די"ל דבאמת משקר רק שטוען טענה זו ולא של המגו משום היתרון עי"ש. ומעתה ל"ק קושית תוס' מן תרי כמאה דכן הפי' בגמ' שבאו שני עדים בפ"ע והזימו אחר ועוד ב' בפ"ע והזימו אחד שלא ידעו אלו מאלו. וא"כ הא שפיר מוכח שהמזימים אומרים אמת דאל"ה למה לא פסלינהו בגזלנותא וליכא למימר דכוונתם היתה בשביל חיוב ממון דז"א דהא אין עדים זוממין משלמין עד שיזומו שניהם כדאיתא במס' מכות דף ג' והם הא כל כת בפ"ע לא הזימו רק אחד הרי שלא היה כוונתם לחייב ממון ושפיר הוי המגו ומש"ה לא הוי חידוש כמובן. ויש לנו תל"ית בענינים אלו רבות אולם אין רצונינו להעמיס על כת"ה הרבה:

והנה נכתוב פה איזו קושיות הקשים לנו דרך לימודנו והוא סנהדרין דף מ"ח בגמ' טוי לאריג מי איכא למ"ד וקשיא לן דהא תוס' שם ע"ב כתבו דלא כפירש"י שם רק דרשב"ג לדבריהם סבר דהזמנה לאו מילתא היא וא"כ לאיזו צורך קאמר כאן הש"ס טוי לאריג מי איכא למ"ד הא בלא"ה רשב"ג סבר שם דלאו מילתא היא כלל ואיך יכול להיות כאן טעמו משום דהזמנה מילתא היא וצע"ג אצלנו

זאת ועוד אחרת ביבמות פ' אלמנה לכ"ג במתני' נפל הבית עליו ועל בת אחיו צרתה חולצת ולא מתיבמת וכו' וקשה לנו דאמאי לא מתיבמת הא היי ספק ספקא דילמא שניהם בבת אחת מתו ואת"ל בזאח"ז שמא הצרה מתה קודם וא"כ אמאי לא תתיבם וצע"ג לנו

והנה בקשתנו שטוחה לפני כבוד תורתו הנשגב' כי בל יאחר להשיב לנו יקר תשובתו הטהור' לאשר מאד צמאה נפשנו לשתות מים חיים ממעין תורתו וחכמתו ונחלה פניו מאד לבל נצטרך לכתוב שנית אל כבודו לבקש שישיב לנו רק עד מהרה ירוץ דבריו הקדושים אלינו ויחיה נפשנו בתשובתו הרמתה בקרב אי"ה ושלום לכבוד ת"ה ולכל החוסים בצלו צל החכמה והיראה כאות נפשו הטהורה ונפש המצפים ותאבים מאד לחזות בנועם תשובתו היקרה בקרב: האחים שמואל וואלדבערג משה וואלדבערג

וזאת תשובתי

הכוכבים ממסילותם. על נהרותם. במחוקק במשענותם כאהלים נטע ה' כארזי הלבנון קנה וקנמון. שתולים בבית ה' בטרם הרים יולדו וכל צבא השמים בלתי אם נועדו טובים השנים אחי ומרחמי קמו עמדו במחשבה תחילה אצלו המון האחים נועדו. כמין שני טיפי מרגליות תפוחי זהב במשכיות. שתי פרידות טובות עברו משכיות. פעמון זהב ורמון: מעלת הרבנים המופלגים להבת חניתם כמנור אורגים