שו"ת כרך של רומי קמו

כ"ש שמטעם זה גופיה יהיה הרשות בידו לאמר לא חפצתי לקחתה כי יאמר לנו אפוכי מטרתא למה לי? והאמת אתו כל שאם נחייבוהו לישאנה אך אם יום או יומים יעמוד ולמחרתו יבא לב"ד ויתן לה ס' גירושיה הועיל כל טורח ב"ד לכופו לכונסה לשני ימים ולילה אחד? הס כי לא להזכיר! ואם הקורא הנחמד הזה רוח אחרת אתו ויאמר לא! אין כן דעתי לתת הפרש בין אנוסה למפותה אפי' כחוט השערה אלא אני אומר שניתן אח של זה בזה ר"ל הדין בשלמותו כמו שהיא באנוסה כן הוא במפותה ולית הפרש ביניהם כלל אלא שבס' שמות קיצר משה בדין זה ובס' דברים שהוא משנה תורה הואיל משה באר את התורה הזאת באר היטב והיינו שאחר שגזר אומר מהר ימהרנה לו לאשה בס' שמות והוא בהכרח שלא יוכל לשלחה (דא"כ מאי הרוחנו וכמו שיפה דקדק בזה) וכבר היה זה מובן מאליו למאמיני' בו ולבל יטעה הטועה חזר במשנ' תורה וביא' הדברי' בפי' ואמר לא יוכל לשלחה והוא הוא בלי ספק אי לזאת אשיב אם כדבריך קורא נעים! דהכל דין אחד אלא שבא במשנה תורה בתוספת ביאור ותו לא א"כ יאמר במשנה תורה כי יפתה באותו לשון שנשתמש בס' שמות וירחיב שם דינו ויבארהו ברצונו ודין אנוסה יוצא בק"ו אדיר וחזק דלית בר נגר דיפרקיניה ולמה יאמר ותפשה שהוא מורה על אונס גמור? ולמה ישנה מכי יפתה לכי ימצא שגם זה מורה על אונס מפורסם וגם אומרו תחת אשר ענה לאו מילתא זוטרתי היא דקורא בגרון ענין האונס והעינוי אשר בשינויים אלו השר שינה במ"ת נותן מקום להטעות להדיין העני היושב על כסא דין ומעיין בספרי המשפטים בראותו לפניו דברים מסופקים ובלתי מדוקדקים באמת אין זה אלא אבן נגף וצור מכשול להכשיל הדיינים והשופטי' ושתקות משה במשנה תורה כזה היה יפה לו מביאורו וזה מלבד (והיא הטענה הרביעית) דאפילו אם היה גוזר כן בפירוש ר"ל לגזור במפותה כל הגזרים האלה שבס' דברים אין מי שיוכל להכחיש כי עדיין היתה נשארת קושיא עצומה לאלהינו על מה עשה ה' ככה ל ולמה תהיה כהנת כפונדקית ז חלילה השופט כל הארץ לא יעשה משפט עד שהוא דן אונס ברצון מבלי תת הפרש תפי' כמלא נימא? אלא ודאי מכלל הדברים ויותר מהמה מבורר יוצא בירור שאין אחריו כמוהו ההפרש הגדול שבין מפותה לאנוסה דבמפותה מצוה לכונסה אבל אין כופין על זה ואם פייסוהו וכנסה בידו לגרשה ככל א"א דעלמא לא כן באנוסה וכאמור ועוד הנני יוסיף להפליא ולומר דלו יהי שפירושי המקראו' יהיו בס' שקול רצוני לומר שעדיין לא נתברר אל הדיין אם פסוק מהר ימהרנה לו לאשה הכתוב במפותה יתפרש לציווי החלטי או למצוה מן המובחר והן ולאו ורפיא בידיה עכ"פ כיון שהשכל מחייב לתת הפרש בין מפותה לאנוסה מהטענות משפטיות שכליות מבוארות למעלה ראש א"כ דין הוא הנכריע הספק השקול הנולד בביאורי המקראות אל מה שהשכל הישר שופט הענין הזה מצד יושר סברתו והוא לתת הפרש בין מפותה לאנוסה והדבר ברור כשמש ודי בזה לפי שעה

סימן י"ח

בעזר האל יתברך יום ה' לסדר בך יברך ישראל שנת תר"ח לפ"ק פה העירה לבוב הבירה במדינת גאליציען: רב שלום וברכה. מאלהי המערכה. יהי תמים לראש האי גברא רבה. תופס התורה. הנזר והעטרה. לו נפתחו שערי אורה. עטרת ישראל. הדרת ישורון. ה"ה כבוד הרב הגאון הבקי בבל חדרי תורה. צדיק ועניו. כקש"ת מוהר"ר משה ישראל חזן נר"ו עד בא גואל צדק אמן רב ומורה לעדתו בעיר רומא יצ"ו

הן זאת מלפנים בישראל מעת נפזרו בארצות שונות כי יערכו דבריהם אל גדולי הדור אם גם בארץ מרחק משכן כבודם ורב הדרך ביניהם להשואלי' בכל זאת יהיה המכתב למליץ בינותם וישאל את פיהם בדבר אלהים זו הלכה והגדול הנשאל יענה להשואל במכתבו והוא יורהו הדרך אשר ישכון בו אור החכמה ומתוך כך יגדל כח התורה ותהי האמת בקודש נאדרה וירבו משיבי מלחמה שערה וכאשר הי' דרך רבותינו הקדמונים זלה"ה שהריצו תשובותיהם בכל קצוי ארץ והשקו הצמאים ממקור תורתם וביתם הי' פתוח לרוחה לכל הדורש תורת ה' וכאשר כן יאות לגברא רבה... והנה שמענו כי נתן ה' רחמים בלב השרים לרחם על עמו ישראל וכי כבודו הוקם על לרב ומורה עדת ישורון בעיר הגדולה וינהלם על מבועי מים וישקם מבאר תבונתו ומלאה שמחה לבנו על הטובה. אשר עשה ה' עם עמו בתתו להם איש אשר ילך לפניה' ויבא בראשם אשריהו! ואשרי העומרים לפניו לשמוע מפיו תורת ה'! ולכן אמרנו לערוך מכתכנו אל כבודו עם מעט מפרי מחשבתנו אשר חננו ה' וגם איזו דברים הקשים לנו בלימודנו ונחלה פני כבודו לשים עינו הטהורה עלי דברינו וישיב לנו יקר תשובתו הטהורה בקרב כרצות הש"ית

ב"ק פרק מרובה דף ע"ב וע"ג בשמעתין דלמפרע נפסל דפליגי אביי ורבא דאביי סבר עד זומם למפרע נפסל ורבא סבר מכאן ולהבא וכו' משום דחידוש הוא מה חזית דציית להני ציית להני הילכך אין בו אלא משעת חידושי וכו' ותמהו תוס' בד"ה אין לך וכו' דמאי חידוש הוא מה שנפסלין הא גם בב' כיתות המכחישות זא"ז שניהם פסולין מספק וא"כ אין החידוש רק מה שהמזימין כשרין ותירצו דהתם עכ"פ להחזיק כשרים אבל כאן גם להחזיק פסולין וזה הוי החידוש ולפ"ז בלהוציא גם כאן פסולין למפרע דליכא חידוש כלל דהא גם בהכחשה פסולין וכו' ע"ש והנה תירוץ התוס' תמיה דלפ"ז אמאי לא פריך התם בגמ' לקמן ממתני' דגנב ע"פ שנים גם לרבא כדפריך אאביי דהא במתני' גם רבא מודה דהא הוי להוציא וכמו שתמה בס' אסיפת זקנים אמנם לענ"ד נראה ליישב קושייתם דרבא ה"ק דבאמת בשני כיתי עדים המכחישות זא"ז דאין אנו מוציאין מהם ממון כלל דהא ליכא בהו כאשר זמם לכך שפיר פוסלם הוא מספק וליכא שום חידוש כלל דכיון דמספקא לן עם מי האמת שפיר פוסלין מספיקא אולם כאן בזוממין דכיון דאמרה תורה דחייבין לשלם מצד כאשר זמם א"כ כיון דאין מוציאין ממון מספק הו אי אפשר לן למיכנס בגדר הספק כלל ולומר דהם פסולין מספיקא דז"א דא"כ אמאי מחייבינן אותם לשלומי הא כיון דמספקא לן לא שייך תשלומין כמ"ש וא"כ ע"כ מה שאנו פוסלין אותם הוי מצד ודאי דאין לנו לומר שלא לפוסלן כלל דז"א