שו"ת כרך של רומי קמה

נותן שלא לחייבו ליקח אשה שאינה הגונה ואינה לפי כבודו. ואיך נחייבהו בנישואין שבשבילם ישבע במרורים ירוה לענה וראש כל ימי צבאו? זה באמת אין הדעת סובלתו! היש מקח טעות גדול מזה? ולמחר כל ענייה ומדלת העם או בעלת מום במומין שבסתר או שבגלוי תעשה בדעת ומרמה ותשב בפתח עינים לפתות בחורי חמר בקריצת עין ובהראות להם כל כלי חמדתה וכיוצא וידוע כי האדם מחומר עכור קורץ ובפרט בעת יזרוב הבחרות בחומו ידעכו הבחורי' ממקומם ויתמהרו לבא אליה כמהר צפור אל פח ויפילו עליהם גחלים עוממות ורשת תנאים גדולים ורעים כאשר יפול הטל על האדמה ושוב יהיו מלאים חרטות בטענות מספיקות בעיני אלהים ואדם ואחר כל הטענות המספיקות למה נכוף את הבחור הזה לקיים מקח טעות כזה? ואיך נאטום אזנינו מזעקת העני הצועק חמס לפנינו ואומר בזה הלשון. רבותי! תדעו נאמנה כי אעיקרא אלולי שהתחילה היא להראות לי פנים חלילה לי ל אם הייתי מתקרב אליה ואף אם לא תאמינו לי ושאני התחלתי בהרהורי עבירה אין מי שיוכל להכחיש כי אם לא הייתי מוצא פתח פתוח לפני לא היה לבי נמשך אחריה וסוף כל סוף אי שמים!!! אני לא אנסתי אותה אני פתיתי אותה בדברים להשקיט יצרי מזעפו והנערה הזאת יודעת מאד כי הענין רחוק להוציא אל הפועל נישואים אלו שהבטחתי אותה בהן ולמה נתפתית? אלא ודאי או שהיא זונה נשכחה או שרצתה במרמה להפיל אותי במכמוריה כדי ליקח בן מלכים כמוני וכיוצא מאלו הטענות לפי מצב המאורעות והדיין השומע הטענות האלה והמעשה שיזדמן לפניו הוא מעשה מבורר הפיתוי והרצון בלתי שום זכר אונס וכפיה כלל איך יוכל להחליט לכפות הצד האחד יותר מהצד הב'? והדבר לכל הפחות הוא בספק גמור מי פיתה למי ומי עיקר הסבה במאורע הלזה? אלא ודאי שמצד משפטי השכל בהכרח כה יהיה משפט הדיין האמיתי ובלתי בעל פניה וכה יגזור אומר והיינו אם רואה שאינו כל כך רחוק לזוגם משתדל בכל כחו שישאנה וזיווגם יעלה יפה ומקובל לרצון מאחר שכבר נראה הפיתוי והרצון מב' צדדים ואפשר שיוכל לכופו כפי מה שהוא הענין דרך משל כי רואה נזק גדול לנערה בהשאר אלמנות חיות ולאידך גיסא לנער לא יהיה לו שום נזק כלל יקחנה ואדרבא יראה כי טוב לו עמה מכמה צדדים הכל כפי מה שיזדמן הענין לפניו יוכל עשוהו בלי ספק והיה ה' עם השופט ולהפך כי רואה הדבר קשה כברזל ר"ל שנישואים הללו יהיו גרמא בנזיקין גדולי' ל האיש הזה ולנערה לא תעשה דבר אם יקח זה או אחר אז ודאי ישיתו עליו הקנס הראוי ויפרדו איש מעל אחיו ותשקוט הארץ זהו משפט השכל אשר יגזור במפותה מבלי שום ריח ספק מה שאינו כן באנוסה וכמובן הפשוט ואם כה יאמר הקורא הנעים ואת מי אין כמו אלה? ומי לא ידע כי זה אמת מצד משפטי השכל הישר? ודבר זה הוא ידוע ונגלה לעין כל מבין עם תלמיד כי הוא ממש כמו כל דבר המוטל בספק דנניח הדברים באותה חזקה שיזדמנו לפנינו מבלי שנכוף לצד הא' יותר מהב' אבל מה נעשה ביום שידובר בנו מקרא מלא במפותה מהר ימהרנה לו לאשה? ועדין לחלוחי' הדיו קיימת במה שאמרת שתורת הנבואה תבטל תורת השכל? וא"כ בהכרח גם נדון שלפנינו הוא מאופן זה הי צריך לבטל משפטי השכל ונגרור אחר משפטי התו'. ידידי! כן לא יעשה בין המתוכחים להפוך הדברים. הלא אמרתי לך ג"כ שכל זה הוא כשהדבר בא מפו' בנבוא' או בקבל' הפך מה שהשכל גוזר מבלי המלט אז ודאי ראוי לבטל תורת השכל ולתלות הדבר בחסרון ידיעתנו בשורשי הדברים לא כשהדבר שבא בנבואה הוא בספק ויסבול פירושים רבים דודאי דבר בפרק יקנה הענין פנים אחרים והוא לפרש משפטי התירה על פי משפטי השכל באין אומר השב ואדרבא זאת חובתנו ונעשנה כי גם שכלנו מתת אלהים הוא

הבט ימין וראה כי נדון שלפנינו אם תדקדק בו היטב תמצא בו כי תורת הנבואה לא זאת שאינה מנגדת משפטי השכל המבוארים למעלה אלא אדרבא יש להביא ממנה ראיה לחזק סברתנו באין נופל דבר שהרי במפותה לא אמר הכתוב כי אם מהר ימהרנה לו לאשה שבודאי נוכל לפרשו למצוה מן המובחר בבא לצאת ידי חובת שמים וידי חובת בריות ושיעור הכתוב הוא כך ישלח לה צרכי החופה והנישואין להיות לו לאשה אם ירצה לעשות הטוב והישר. וג' טענות מספיקות ואימא ארבע יש בדבר לפרש בין פשטי דקרא חדא ממה שאנו רואים שהוציא הכתוב ענין זה בל' עצה טובה ולא בל' ציווי דאי ל' ציווי כך היה לומר מהר ימהרנה ולו תהיה לאשה או ולו תהיה לאשה ומהר ימהרנה שאז היה נשמע לשון הציווי בהחלט כמו שהוא נשמע באמת אצל אנוסה שבה אמר הכתוב ונתן האיש לאבי הנערה חמשים כסף ציווי ראשון ולו תהיה לאשה ציווי ב' בהחלט וממה שלא אמר בלשון זה ידים מוכיחות שאינו ציווי החלטי וא"כ הוא מסכים אל משפטי השכל המבוארים למעלה זאת שנית שאף אם יאמר האומר שגם כאן הוא חיוב וציווי לו לאשה כמו ולא תהיה לאשה בלי הפרש כלל אף אנו נאמר אפשר לפרש כן! שהרי התורה עצמה גילתה דעתה והודיעה לנו בפירוש שהחיוב הא' והוא הממון הוא תמורת הביאה או שכר הוצאת דם בתוליה שהוא לאביה אם היה משיאה נערה בתולה לאחר כמנהג אותם הזמנים ואינו דין שיפסיד אותם בין במפותה כ"ש באנוסה והחיוב הב' שהוא קנס הנישואין שישאנה בעל כרחו הוא תמורת האונס והענוי שעינה אותה שלא ברצונה שהרי הוא אומר ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה הפסוק הזה קורא בגרון זה תמורת זה דוקא וא"כ במקום שלא היה העינוי כי אם הרצון כמו שהוא הענין באמת במפותה מי הוא זה המרשה אותנו לקנוס אותי בחיוב מוחלט ובכפיה לכונסה הפך דעת נותן התורה? אחר שגילה דעתו בקולי קולות שהכפיה לכונסה אינו אלא תמורת האונס וזה כפרתו וזה חליפתו ולא כשלא היה אונס בדבר. שלישית ורביעית נניח כל זה ונעשה אזננו כאילו אינה שומעת את כל הדברים האלה ונאמר גם במפותה בעינים סגורות שיחויב לכונסה בעל כרחו שלא בטובתו אבל נשמעה מה ידבר אהובינו הקורא? ומה דעתו נוטה אם יהיה האופן כי אחד שכפינו אותו לכנוס המפותה רצונו לגרשה? האם יכול לגרשה או לא? אם כה יאמר ודאי ביכול לגרשה הכתוב מדבר ומהיכא תיתי למנוע ממנו הגירושין כל שלא פירשה תורה במפותה ואמרה מהר ימהרנה לו לאשה ולא יוכל לשלחה כל ימיו ל ומה כוחנו יפה להוסיף לאוין בתורה מדעתנו? א"כ אני משיב לו ממקום שבא ואומר לו ואיך א"כ תחייב לכונסה? השתא ומה אם אחר שנשא יש בידו לגרשה