שו"ת כרך של רומי קמד

הקורא הזה מאומה הנוצרית שמטבע אישי האומה הזאת לחקור תמיד אחר שורשי הדברים כאשר שבחום אבותי ואבות אבותי במדה טובה זאת ואני בעניותי בחיבורים אחרים כשהביאני ההכרח לא כחדתי אמרי קדושים ז"ל וע"כ חובה עלי שלא להניחו בהשתוקקות הלזה ולהשתדל לזרוע על תלמי לבו איזה שרשי' בעניני' אלו אבל לא יקוה ממני אורך הויכוח כמנהגי בויכוחי' אחרים. יען כי הענין בא חוץ לזמנו וחוץ למקומו ואומר

הנה בתחילת הסעיף הזה כבר בארנו ככל הצורך ההפרש שיש בין המצו' המצו' אלהיות למצות השכליו' או המדיניות הדק היטיב ותכלית ההפרש הזה יסודתו על אדני השכל הושתת והיינו. שתורת השכל הזך והישר לא יבטלנה כי אם הנבואה המפורשת או קבלת האומה וחכמיה שהיא תולדת הנבואה וכל שאין הנבוא' או קבלת האומה מתנגדת בפירוש אל תורת השכל אשר ישפוט באיזה מן המאורעים הא ודאי אין מי שיוכל להכחיש שהינו דין שנשליך שכלנו והקשותיו ומנקיותיו הזכות והברות לאיבוד ונתלה עצמינו בדברים מסופקי ההבנה שבאו בנבואה או בקבלה שסובלים כמה אלפי פירושים ואם נעשה הפך זה אין ספק כי מדת הדין תפתח פיה ותדבר לנו קשות לאמר. כיון דהדבר סובל ב' פרושים או יותר כלך אל הפירוש היותר נאות אל הסברה הישרה. ואל יצטער השכל הנחמד בצער ממית כזה לה להתעסק בעניינים ולגזור דברים על כרחו שלא בטובתו ועל אפו ועל חמתו ודבר זה שאני אומר אינו צריך לא עדים ולא ראיה כי הוא דבר השוה לכל מאמין ישראלי ונוצרי המיושרים בהישרת התורה האלהית הנתונה מסיני אשר הבדילה אותנו מעמים בוערי' ולא מבינים ואם באתי להביא הראיות המפוזרו' אחד הנה ואחד הנה למען יהיו לאחדים בידינו אין ספק כי יקנו דברינו אלה תואר מאמר ארוך ולא רשימ' קטנה כמו שהיא באמת זולת אני אביא מ"ש אדוני הגאון מרן זקני בס' חק"ל א"הע סי' מ"ב דפ"ט ע"ב שעל נדון מסופק וכנז' הכריע בסברתו הישרה מה שהכריע וסיים וכתב וז"ל וכל כי הא בודאי הדיין יודע להכריע בכל כה"ג דעד אימת נצטער לדון היפך דעתנו ל עכ"ד ואני במקום אחר חזקתי דבריו על פי יסוד האמור מכמה ראיות מופתיות ודי בזה

ואחרי שהצעתי הצעה קטנה זאת ושהיא אמתית בכל פינות חלקיה לכו נא ונוכחה בענין מפותה ונמצא מבורר לעין כל שאין הדין נותן לכופו שישאנה בעל כרחו ובפרט כשאנו רואים טעמים מספיקים שאי אפשר לו לישאנה תחילה נאמר כי אין ספק כי ענן הפתוי הזה והוראתו הוא נטיית לב כנגדו לדברים או עניינים מקובלים אל החוש והדמיון שעל הרוב כמעט כולם יתנגדו אל השכל הישר. וזהו ענין הפיתוי האמור כאן ר"ל שיסית את הבתולה ויטה רצונה בדברי שקר בהבטיח לה שישאנה ומגזים לה ואומר שאם ימדו שמים מלמעלה לא יבגוד באהבתה וכאלה רבות אתו דרך משל שאפי' שהוא בן מלכים וא"א בעילם שישא כי אם בת מלכים כמוהו והוא מדיני המלוכה עכ"ז הוא מבטיח אותה בדברי שקר לאמר לה כי הוא ימאוס בכתר מלכות ויפרד ממשפחתו ומבית המלך אביו ויצא ערום ועריה מכל הכבוד אשר לאביו ובאהבתה ישגה תמיד והיא כשומעה כל ההבטחות יוצאות מחדרי לבו תתפתה ותשמע לו זהו תכלית כונת הפיתוי הלזה הן חסר הן יתר הכל לפי מדרגת המאורעים והענינים ואחר זה אני משביע להקורא אהובינו שיפשיט את בגדי הקנטור מעליו וילבש מעיל צדקת הויכוח וישיבני דבר אמת אל אשר אני שואל מאתו לא יכחד ממני דבר איך ציירה בדעת' הנערה הזאת נשואי' הללו שהבטיח אותה לישאנה האיש הלזה? ציירם נשואים אפשריים או בלתי אפשריים? ר"ל ציירה נשואים שביציאתם אל הפועל לא יגרמו שום נזק לבעל מכל צד ופינה וזהו אפשריים ר"ל שלא יולד בסיבתם שום השחתה מדיניית לא פרטית ולא כללית? או ציירה אותם להפך ממש ע"ד קשים לזווגם כקריע' ים סוף וזהו בלתי אפשריים מצד השחתה וחרבן משפחות הגורמים נשואין אלו וכדומה לזה אם יאמר לי הנערה הזאת ציירה נשואים אפשריים גמורים וע"ז נשמעה לו והאמינה ונשקה לו אני אומר לך א"כ היא זונה נשכחה ואותה ביאה היתה למלאות תאותה דוקא דאם נשמעת לו כדי שישאנה מאחר שציירה בדעתה דהנשואים הם אפשריים מה זו מיהרה לעשות הנבלה הזאת וכן לא תעשנה הבתולות הכבודות והצנועות? ואדרבא אם רצונה בנשואים אפשריים אלו תוסיף להתקשט עצמה בכל מיני קשוט ותראה לו כל הוד יפיה וכורא לא תחוי ליה ולא תתן לבא אליה לשכב אצלה להיות עמה כדי שהוא יתגבר וחילים יגבר ויחס לבבו באהבתו אותה וירוץ להשתדל בכל כחו אל אביו ואל משפחתו להוציא אל הפועל נישואים האלו מאחר שכבר אתה אומר. שציירם נישואים אפשריים למה רצתה לגלות ערותה ז אם לא כי באמת יצרה אלבשה וע"ז בו בפרק לא בקשה דבר עיקרי כי אם למלאות תאותה כי זונה זנונה היא ועכשיו תואנה היא מבקשת לתלות עצמה ולומר שהיא לא מסרה עצמה אלא כדי שישאנה ובאמת הוא שקר מפורסם שאם הנשואים הם אפשריים אנן סהדי מטבעו של עולם כי אדרבא יותר ויותר הייתה מרותת בהלהיבו ובבל יבא אליה ממה שהרויחה עכשיו שכבר בא אליה ומילא תאותו כי על ידי זה יתהפך אהבה לשנאה וכמעשה אמנון ותמר. ואם כה יאמר לי אל אחי! הדרי בי! ואני אומר לך שהיא ציירה בדעתה הנשואים שהבטיחה לה כמעט בלתי אפשריים וע"ז עשתה בחכמה להשמע לו כדי לאשר ולקיים נשואים הללו בדינא ובדיינא א"כ גם אני הדרי בי ואני אומר עכשיו כי אין ראוי לקרות' עוד בשם זונה בלבד כי תם שית זונה ונצורת לב הומייה וסוררת ומלסטסת את הבריות ממש להטות אנשי צורה ברוב לקחה כדי שילכו אחריה פתאום ולא ידע הבחור העני שנלכד בה כי בנפשו דבר מפני פגם משפחתו כי אחד מעשה זה בודאי תצא אש המחלוקת מאביו וכל בני משפחתו לאמר לו או שיבטל נישואים הללו או יגרשוהו מהסתפח בנחלת אבותיו ואוסרים עליו ההנאה עד כדי שוה פרוטה וכאלה רבות מכלות עינים ומדיבות עד כי מרה תהיה באחרונה ובעד אשה זאת מרעה אל רעה יצא עד ככר לחם ועד לטרוף נפשו באפו מחמ' יאוש כאשר שממו עליה רבים ונכבדים ואחר כל זה יאמר לי הקורא המשכיל! למה יגרע נדון זה מכל דין אונאה ומקח טעות שבעולם שאם ראו הב"ד שהמוכר אינה והטעה ללוקח או בהפך דבטל המקח ל ואם בממון הקל כך. בדברים כאלו דחיי העולם תלוים בהם כמו שהוא זיווג איש ואשה שהם חיי האדם ומרגועו וחיי הזרע הנולד מהם עאכ"ו שיהיה הדין