שו"ת כרך של רומי קמג

שפי' חכמי' ז"ל שאחות אשתי נק' אחותה מאמה ובין אחותה מאביה ביה מן הנישואין בין מן הזנות ופירשו ג"כ שהאיסור יחול מכיון שיקדשנה וכדמשמע לן לשין קיחה באשה לעולם כמו שאמרנו וכו' ונוהגת אזהרה זאת בכל מקום ובכל זמן והעובר עליה ושכב עם אחות אשתו בין ע"י נישואין בין דרך זנות בחיי הראשונה אם במזיד חייב כרת ואם עדים והתראה לוקה ואם בשוגג מביא חטאת קבועה וכו' ומכל מקום אין אשתו דהיינו האחות שנשא ראשונה אסורה עליו מפני נישואי שנייה או זנתה אלא אשתו מותרת לו וזאת השנית תלך לה ואפי' נשאה ע"י חופה וקידושין אינה צריכה ממנו גט שאין קידושין תופסין בעריות להצריכן גט אבל מ"מ מתחייב העושה בהן מעשה הקידושין שהתירה אמרה לא תקח ומשמע לשון קידושין ואע"ג דאם עבר ולקח כלומר שקידש לא מהני ליה כלומר שאינה לוקחתו לשום דבר ואינה צריכה ממנו גט מכל מקום נתחייב בכך כמו שאמרנו וזה הדין אינו באחיות לבד אלא אף בכל שאר עריות הוא שאם נשאן בחזקת היתר ונמצאו שהם עריות שאינן צריכות גט מן הטעם שאמרנו שאין קידושין תופסין בעריות וכו' עכ"ד הצריכים לענייננו הא ראית מגדול מוני המצות שכולם דעת אחת להם במצוה זאת ובפרט רבינו הרא"ה שבירר הדברים כשמלה כמנהגו הטוב הפעם אודה את ה' אשר כמעט כונתי לדעתו בהרחבת הדברים בשורשן כמו שכתבתי בזמן היותי חכם בלי ספרים

ומעתה אשלם את נדרי להביא גם סברות גדולי הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם שכן הסכימו להלכה ולמעשה ולא אביא כי אם מגדולי גדוליהם כי הא לאו הכי יכלה הזמן וכמו שכתב מוהרשד"ם ח"מ סי' מ"ה וז"ל וא"כ היינו עושים לכל כיוצא בזה אין ספק היינו צריכים לחזור ולהעתיק הספרים פעם אחרת אלא שמילתא קשה כזאת היא מילתא דלא שכיח ע"כ כן אני אומר דמילתא קשה כזאת להתנגד אל דבר מפורש בתורה בשאט בנפש ולבקש עליו בכלי דתו' ולדון בב"ד אחרי' שלא מאומתו דברים דתיים רוחניים הוא באמת מילתא דלא שכיח אחת לששים או לשבעים שנה ה' ינקום נקמת דתו הקדושה ואבא אל המכוון הנה הרמב"ם בס' היד החזק' פ"ב מה' איסורי ביאה ה"ז וט' פסק וז"ל כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכו' וכן אחות אשתו ערוה עליו עד שתמות אשתו בין אחותה מאמה בין אחותה מאביה בין מן הנישואין בין מן הזנו' הרי זו ערוה עליו ע"כ וכן פסק הטור א"הע סי' ט"ו אחית אשתו אסור לו מן התורה כל זמן שאשתו קיימת ולא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפילו גירש את אשתו אבל לאחר מיתת' מותר באחותה ע"כ ופירש מרן מוהר"י קארו בפי' הנקראת בית יוסף וז"ל אחות אשתו אסורה מן התורה כל זמן שאשתו קיימת כן כתוב בויקרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרר וכו' עליה בחייה ומ"ש ואפילו גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה כן משמע ודאי מדכתיב עליה בחייה וכן מבואר במשנה פ' האשה רבא עכ"ד וכן פסק מוהר"י קארו גופיה בש"ע א"הע סי' ט"ו סעיף כ"ז וז"ל אחות אשתו אסורה לו מן התורה כל זמן שאשתו קיימת לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפילו גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה חותה וכל המגרש אפי' מחמת קול (ר"ל שהיו הקידושין קול בעלמא ולא היו בעולם ולא נבראו מעולם עכ"ז כיון שניתן גט) נאסר בקרובותיה

ואחר כל זה מה אוסיף? ומה אדבר עוד? אחר שהראיתי הדברים מאירים ומזהירים מבלי שום מבוכה ומבלי שום מחלוקת כמו שהוכחתי אותם מפשטי המקראות ואיך יהיה שום מחלוקת בדבר? אחרי שפשט הכתובים אין להם פשט אחר בשום אופן שבעולם יען וביען באת אזהרה זאת מפורשת בתורה הדק היטב לאמר. דאחר שקידש את הראשונה אין שום תיקון ליקח את השנייה בחיי הראשונה לא בדרך אישות ולא בדרך זנות כי אם אחרי מותה זו בלבד אודיע חידוש נפלא סמוך לחתימה ואתן גמר טוב למאמרי זה הנה הכתוב בשמואל א' ס' ח"י סי' כ"א הודיע לנו שכשנתן שאול לדוד את מיכל אחרי שהיה משודך עם מרב ובעת תתה לו נתנה לעדריאל המחולתי הודיע לנו הכתוב באומרו ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום ופירש הרב כלי יקר ותהיה לו למוקש דכיון שהיה לדור חבה עם מרב האחות הראשונה א"כ בקחתו את הב' היא מיכל תהיה לו למוקש כי ילכד באיזה חטא וע"ז תהיה בו יד פלשתים שחטא קל לאיש רשום ממית וסיים וכתב הרב ז"ל וז"ל ומכאן נלמוד שאם שידך איש את לאה אינו ראוי לבטל שידוכי לאה כדי לקח' את רחל אחות' אעפ"י שלא היו קידושין מפני שהרהורי עבירה קשים מעביר' עכ"ד ומינה יקיש כל קורא כמה חמור עון זה עד שכמעט נאסר ליקח אחותה אפילו אם שידך לב"ד הראשונה כ"ש וק"ו בנדון שלפנינו כי נבלה עשו הרשע והרשעה בישראל זה כמה פעמים הכלבים עזי נפש לא ידעו שובעה ויצאו מרעה אל רעה מחל"ה ונוע"ה א"כ ראוי והגון להשררה הדתיית אשר אנו מסתופפים בצלה ללבוש בגדי נקם פעם אחת ולא ישנו כי זה חמש שנים בקרב הארץ צעקנו ולא נענינו ולא מן השם הוא כי בזרוע חצופה איש הישר בעיניו יעשה בערוה החמור' דור ששופט את שופטיו ולקדושי עליונין יבלה ויסבר להשנייא זמנין ודע כי ע"כ מבטחי בה' ובחסדי שררתנו ומלכה ושריה וכהניה להתגבר כארי להעביר גלולים אלו מן הארץ ולעשות בהם משפט חרוץ וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון לעשות כדבר הרע הזה ועם ה' החסד. כ"ד עבד נרצע לעבודת' צמא למעיין מי חכמתם אפר כירה מוכן לשרתם ולברך בשם ה' הוא העבד הישראלי דבר ומנהיג הקהל עדתו פה רומי יע"א הכותב וחותם בדמע על חילול ה' וחילול תורתו

אמר המחבר ס"ט יען שדבר זה ר"ל ההפרש שבין עונשי אנוסה לדיני מפותה אינו ענין לנדון שלפנינו כי לכל אפייא קדושי פאלומבא הם עשויים כאמת וישר וכמו שהוא מבואר בכל הסעיף הזה זוהי סיבה כי מנעתי עצמי מלהטפל בבירור הפרש הזה על מה אדניו הוטבעו אבל אני רואה כי להפטר בלא כלום אי אפשר כי ידעתי גם ידעתי את נפש הקורא כי בשוט רעיוניה בהגיעה לדברים אלו תכסוף לדעת באומרה מי יתן ידעתי? מה הן אלו הסיבות אשר נעצו חרב בין דיני אנוסה למפותה? הפך כמעט פשטי המקראות שהרי במפותה כתיב מהר ימהרנה לו לאשה ובאנוסה כתיב ולו תהיה לאשה ונראים הדברים כאחי' בני איש אחד ומי בין אחים יפריד? ובפרט אם יהיה