שו"ת כרך של רומי קמב

לצרור אותן זו בזו כי הן ראויות שתהיינה אהובות זו לזו לא שתהיינה צרות ולא אמר כך באשה ובתה ואמה ובתה כי הנה שאר ואסורות אפילו לאחר מיתה עכ"ד הרמבן בפי' ע"הת השני הוא רבינו משה מקוצי בסמ"ג במצות איסורי ביאה מצוה ק"ח וז"ל אחות אשה מנין שנאמר בויקרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה וענש בסוף הענין באומרו ונכרתו הנפשות העושות ותנן ביבמות דמ"ט אשתו שמתה מותר באחותה והטעם מפני שלא אסר הכתוב אלא בחייה מוכיח בקידושין דס"ז ששני מקראות נכתבו באחות אשה א' לכתחי' שאסור לקדשה דכתיב לא תקח לא תקדש ואחד בדיעבד שאם קידש אותה אין קידושין תופסין לו בה ולוקה עליה דכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים וכו' וכל העריות הוקשו לאחות אשה חוץ מהנדה כדאמרו התם (דס"ז וס"ח) מזה המקרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל הוקשו כולן לאחות אשה עכ"ד ואבאר דבריו אחרונים אלו כי באו בקיצור מופלג בהרחיב מ"ש בגמרא על זה שהנה בגמרא השתדלו להכריח שאין קידושין תופסין בשאר עריות מפני שלא בא הדבר מפורש במקרא ואמרו שהיה סלקא דעתין לומר דאפי' דהם אסורות שאר עריות עכ"ז היה אפשר לומר דקידושין תופסין בהם וצריכות גט יען לא בא הציווי בפירוש לא תקח כמו שבא באחות אשה וע"ז דנו בגמרא הקש משובח ואמרו מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ומצינו בפירוש לא תקח שר"ל לא יהיה בה דין קידושין ואם קידש אין תופסין ואינה צריכה גט אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אם קידש לא תפיסי קידושין דמהיכא תיתי לחלוק בין העריות כל שאין הפרש כמלא נימא? וע"ז הקשו בגמרא תינח שאר עריות דהם שוים לאחות אשה באיסורים ועונשם יכול אתה להקיש שאין קידושין תופסין בהן מפני כי שוים בכל מכל וכאמור אבל באשת איש ואשת אח אעפ"י שהן עריות ועינשם שוים עכ"ז אני אומר דאם קידש אדם דעלמא אשת איש או האח קידש את אשת אחיו בחיי אחיו דיהיו תופסין קידושין ויהיו צריכים גט והטעם בזה הוא שכיון שלא התברר במקרא לא תקח ואתה בא ללמדו מאחות אשה בהקש א"כ צריך שיהיה הקש גמור בכל פינות חלקיו כמו שהוא באמת בשאר עריות שלמדת אבל אשת איש ואשת אח אינו הקש גמור לאחות אשה ונבאר הדברים איך אינו הקש גמור בב' עריות הללו. הנה אשת איש יש לה התר בחיי האוסרה שהוא הבעל והיינו אם גירשה בגט מותרת לאחר בחיי הבעל ואחות אשה אפילו גירש את הראשונה שהיא גורמת האיסור באחותה עכ"ז אסור ליקח את אחותה דבחייה אמר רחמנא וא"כ אני אומר באשת איש שקיבלה קידושין מאחר אפי' דאסורה לו עכ"פ יהיה צריכה גט כיון דעכ"פ היא ראויה לקבל קידושין בחיי בעלה אם יגרשנ' וע"ז אין להביא ראיה מאחות אשה דהתם אני אומר שאני שאפי' יגרש את הראשונה אסור בשניה כל זמן שהראשונה בחיים חייתה ואשת אח ג"כ אין לו דמיון גמור עם אחות אשה דעכ"פ באשת אח יש לה היתד במקום מצות יבום נמצא דיש לה שעת היתר במקום מצוה וע"ז אני אוכל לומר דתפסי קידושין אפי' בשעת איסורא וצריכה גט אבל באחות אשה אין לה שעת היתר במקום מצוה ר"ל דאם ב' אחיות נשואות לב' אחים ומת האח האחד בלי בנים האח הב' כיון דנושא אחות אשת אחיו המת אסור במצות יבום ופטור מן החליצה ג"כ וע"ז סברא היא שגם בחייה אין תופסין קידושין לא כן באשת אח דמצינו בה הקולא הנז' דיש לה היתר במקום מצוה וע"ז השיבו שם בגמרא דאפי' דהפרכא הזאת היא הגיונית ומקובלת על לב עכ"ז ראוי לומר שגם באשת איש ואשת אח אין קידושין תופסין בה בשעת האיסור יען בסוף אותה פרשה כלל כל העריות בפסוק אחד ותארן בתואר מגונה אחד וענש עליהן בעונש אחד והוא אומרו כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וכיון שאחות אשה ושאר עריות ואשת איש ואשת אח לכולן בשם יקרא תועבות ובכרת והסקיר את כולן בסקירה דין הוא שלא נביט אל ההפרש הקטון הזה שיש בין אשת איש ואשת אח לאחות אשה ושאר עריות ובכמו שבאחות אשה ביאר בו הכתוב לא תקח שר"ל לא יהיה לך בה קיחה דהיינו קידושין ואם קידש אין תופסין ואינה צריכה גט כמו בשאר עריות גם א"א ואשת אח הם כיוצא בה ואין קידושין תופסין בה זהו תכלית מה שביארו בגמ' והסמ"ג קיצר בדבריו וסמך על מ"ש בגמרא. ואל יאשימני הקורא התלמודיי שאני מאריך בדברים גלויים וידועים כי זכותי בקופתי והוא דכיון שהדבר הזה ניתן להעתיקו איטלקית אם נעתיק דברי הסמ"ג כמו שהם יתראו דבריו לעין הקורא כגזרו' בלי טעם או כדמיונות בלי צודקות ע"ז הרחבתי הדיבור להראות לכל מבין עם תלמיד כי הדברים בנויים על אדני חכמת ההקש והסברא והשיקול הדעת המכריע וכמו שכבר כתבתי במקום אחר שמלאכת הגמ' אינה אלא כי אם להראות שתורה שבע"פ המקובלת מחכמי המשנה ומעלה לא זאת שלא יתנגד לתורה שבכתב אלא אדרבא אם נדקדק היטב בחכמה ובעומק פשט הלשון נמצא הכל מפורש ושום שכל והדברים ארוכים אין כאן מקומם

הג' הוא הרב ר' אליעזר ממיץ ז"ל בס' המצות. שלו נקרא יראים כתב במצוה רי"ו וז"ל הזהיר הכתוב על אחות אשה בויקרא דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וכו' וענש בסוף הענין בכרת דכתיב ונכרתו וכו' ולאחר מיתתה מותרת דתנן ביבמות אשתו שמתה מותר באחותה וטעמא דכתיב בחייה הא לאחר מיתה מותרת והמקדש עובר בלאו דכתיב. לא תקח. לא תקדש וכו' וכל שאר עריות חוץ מהנדה הוקשו לאחות אשה דלא תפסי בהו קידושין

הד' הוא הרב ר' אהרן הלוי ברצלוני בס' החינוך במצות ל"ת וז"ל מצוה נ"א שלא לבא על ב' אחיות כלומר שלא ישא אדם ב' אחיות ביחד ולא אפי' זו אחר זו בחיי הראשונה ואפי' גירשה לראשונה שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לשון צרה כדי שלא תעשה צרה לחברתה בחייה בא ולמד שאפי' גירש לראשונה לא ישא אחותה וזהו לשון בחייה כלומר כל זמן שהיא בחיים אבל אחר מות האחת אין ספק שמותר לישא האחרת דהיינו שאמור הכתוב בחייה וכן השוכב דרך זנות עם האחות אחר שנשא הראשונה או קדשה ג"כ בכלל האיסור כי בנישואי הראשונה הקפידה תורה משרשי ענין עריות כתבנו למעלה מה שידענו ועוד לבי אומר לי בענין זה שאסר הכתוב לישא ב' אחיות כי אדון השלום יחפוץ בשלום כל בריותיו וכל שכן אותן הבריות שהטבע והשכל מחייבין להיות שלום ביניהם ולא קטטה ותחרות תמיד כל היום דיני המצוה מה