שו"ת כרך של רומי קמא

שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס מאתנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה ליגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתוקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ד וכתב הרב ק"א ז"ל ד"ן ע"א ה"ד הרב צרור הכסף דקכ"א ע"א על דברי הרמ"בם אלו וז"ל ראה דברים נפוחים מפי חכם כמוהו ואיני כמוסיף על דבריו אלא מבאר דברי הרב והוא. כי המונע עצמו מעשות דבר המחויב אליו אשר הוא מצווה לעשותו או עושה מה שנצטוה שלא לעשות אותו הוא חושב בדעתו הרע שהוא רצוניי בזה ואינו אלא אנוס אחר כי רצונו הכולל הוא ישראלי ולעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות אלא שיצרו הרע תוקפו ואנסו לעשות זה הדבר הרע במה שאין ראוי לעשותו או שלא לעשות מה שראוי לעשותו וא"כ הכפיה היא להסיר ממנו אותו האונס ולהעתיקו אל הרצון שאז יעשה המחוייב ברצונו ולא יקרא זה אונס אלא אדרבה הוא הסרת האונס ושובו לרצון הכולל וזהו שאמר כופין אותו עד שיאמר רוצה אני בזה אשר אני עושה עכשיו והוסר אונסי אשר אנסני היצר הרע עכ"ד ובזה כמדומ' לי שיצאתי ידי חובתי לברר שני הסעיפים הראשונים מן ספרי תורתנו שבעל פה ר"ל שהוברר שקידושי פאלומבא אשר נעשו במאמר הויקאריו הם קידושין גמורי' כדת של תור' וכתחז"ל מבלי שום פקפוק אפי' כמלא נימא וגם קיימתי הבטחתי לבאר שאונס משפטיי ודתיי הוא הרצון הגמור והשל' הודו לה'

ומעתה אשימה עיני לבאר הסעיף הג' והד' כאחד חד כדי להקל מעל הקור' ולא ארחיב הדבור כי הם דברים ברורים כשמלה בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים ובראשם הרמב"ם זל כי שפתיו ברור מללו בכל ספרים המאירים ומרוים נפש כל צמא דשן ועתה שמע נא מ"ש בפ"א מה' אישות קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה בשוק אם נתרצו הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמה ותהיה לו לאשה וכיון שנתנה התורה נצטוו ישראל שאם ירצה איש לישא אשה יקנה אותה תחילה בפני עדים ואח"ך תהיה לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אליה (ראיתו מהפסוק הזה הוא כך: שהיה לומר לו כי יבעול איש אשה או כי יבא או כי יקרב וכדומה וממה שאמר ב' דברים כי יקח איש אשה ואח"כ כתב ובא אליה נמצא דקודם הביאה יש מעשה ליקוחין והוא ברור בכונתו ז"ל) וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם ובאחד מג' דברים אלו האשה נקנית בכסף או בשטר או בביאה וליקוחין אלו הן הנקראים קידושין או אירוסין בכל מקום ואשה שנקנית באחד מג' דברים אלו היא הנקראת מקודשת או מאורסת וכיון שנקנית האשה ונעשת מקודשת אעפ"י שלא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה הרי היא אשת איש והבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתת בית דין ואם רצה לגרשה צריכה גט עוד כתב שם דין ה' כל שאסר ביאתו בתורה וחייב על ביאות כרת והם האמורות בפ' אחרי מות הן הנקראין עריות וכל אחת נקראת ערוה כגון אם ואחות ובת וכיוצא בהן ע"כ עוד כתב שם בפ"ג דין כ' וז"ל המקדש בביאה הרי אלו קידושי תורה וכן המתקדשת בשטר מן התורה כשם שגומר ומגרש שנאמר וכתב לה ספר כריתות כך גומר ומכניס וכן הכסף הוא דין תורה ופירושו מדברי סופרים שנאמ' כי יקח איש אשה ואמרו חכמים ליקוחין אלו יהיו ככסף שנא' נתתי כסף קח ממני ואע"פ שעיקר הדבר כך כבר נהגו כל ישראל לקדש בכסף או בשוה כסף וכן אם רצה לקדש בשטר מקדש אבל אין מקדשין בביאה לכתחי' ואם קדש בביאה מכין אותו מכת מרדו' שלא יהיו ישראל פרוצי' בדבר זה אע"פ שקידושיו קידושין גמורי' ע"כ וכדבריו כן פסקו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ומכללם מרן מוהר"י קארו ז"ל בש"ע א"הע סי' כ"ו וסי' כ"ז ככל אשר שמעת אין נגרע והרוצה לעמוד בשורש הדברים אלו ובפרט בענין קידושי כסף יעיין להרב המגיד והרב כ"מ שם דבתשו' הרמבם גופיה שהביא הרמב"ן בס' המצות ומ"ש הוא ז"ל עליו ומ"ש הרב מגיל' אסתר והרב התשב"ץ בס' זוהר הרקיע ויתר האחרונים הלא בספרתם ויתברר לו כשמש בחצי השמים שגם קידושי כסף אם קידושין דאורייתא מבלי שום ריח ספק וכאשר הכרחתי לעיל מתוך ויכוחי המקראות ודי בזה לפי שעה

עיניך הרואות הדברים ברורים מבלי שום מבוכה כבל אשר הוריתיך מתוך ויכוחי המקראות שקידושי כסף ושטר וביאה הם קידושין תוריים מיסוד תורת משה ונבואתו ואם קידש באחד מג' דברים אלו הם קידושין גמורים אלא שפשט כבר בכל ישראל לקדש בכסף כי הוא יותר נאה ויאה בעיני אלהים ואדם. ומאסו בקידושי ביאה ואסרום באלות מפני כבוד הבריות וקידושי שטר נשארו רצוניים אבל כמעט בוטל זה בכל ישראל וגם הוברר שבחד מג' דברים אלו אם קידש לבד בלי כל הצירימוניאלי בז' ברכות והדומה ואפי' ברכת אירוסין כי ברכות אינן מעכבות כידוע. קנתה האשה המקודשת דין אשת איש גמורה לחייב כל הבא עליה או על נשים שנאסרו מסיבתה בכל העונשי' הכתובים בתורה הכל לפי מה שהוא ענין העון והוא דין פשוט בלי שום חולק וכמו שפסקו גם מרן מוהר"י קארו בש"ע א"הע סי' כ"ו וז"ל משנתקדשה נחשבת כאשת איש לחייב הבא עליה וצריכה גט להתירה לשוק ע"כ

ואחר שהתבר' דבר זה בא"ר לח"י רוא"י שבקדושין לבד היא אשת איש גמורה וצריכה גט להתירה לשוק נחנו נעלה לבאר הסעיף הה' והוא שאחר שהתברר כל הצורך שקידושי פאלומבא היו קדושין גמורים וקשורה עם מוסקאטו ככלב עד שצריכה גט ממנו כדי להתירה לשוק א"כ ממילא אסור באחותה כל ימי חייה אפי' אם יגרשנה בגירושין מחויבי הדת כי מצא בה ערות דבר עכ"ז אסור באחותה כל ימי חיי הראשונה וגם דבר זה אבררהו בירור שאין אחריו כמוהו באופן שלא ישאר ריח ספק למבקש האמת וגם הדובר שקרים יכבוש פניו בקרקע ואחר ימלא פיהו חצץ ותחילת דבר אני אביא כל מ"ש מוני המצות ואחר מ"ש כל הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם ובזה ניתן גמר טוב למאמרנו זה ויצא הראשון אדונינו המימוני בס' המצות מצות ל"ת שמ"ה כתב וז"ל הזהירנו מגלות ערות אחות אשתו בחיי אשתי והוא אומרו ואשה אל אחותה לא תקח והעובר על לאו זה בכרת אם הוא מזיד ובשוגג יקריב קרבן חטאת קבועה ע"כ והנחמני ז"ל שמנהגו להגיה איזה דבר אם אינו נראה לו כאן שתק ולא הגיה כלום מזה משמע שהודה לו בכל דבריו וכמו שכן כתב איהו גופייהו בחבורו ע"הת וז"ל לצרור לגלו' ערות' עליה בחייה כאן יפרש הכתוב טעם האיסור ויאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה