שו"ת כרך של רומי קלג

דביקות איש ואשה שזכו להיות לבשר אחר ואח"ך כארי יקום וכלביא יתנשא להרוג כל הבא עליה חיי ראשי! איני יודע אם יש בעולם דעת בהמי שדבר זה אינו שופטו מצד עניות דעתו והוא ברור מאד

ואחרי שעלה בידינו בירור דבר זה כשמש בחצי השמים רצונו לומר שהוברר הדבר שכדי לתת דין אשת איש גמורה כדי לחייב עליה ומסיבתה כל כריתות ומיתות ב"ד והעונשים הנוראים הבאים אחריה בים הגדול של הה' חומשי תורה בענין הממזרו' ועירוב השאר בשר והדומה בהכרח צריך להיות קודם לכן מעשה מפורסם ידוע ונגלה לעין כל חי שעל ידי מעשה זה הוקצה אשה זאת לאיש הזה להיות מיוחדת לו ומזומנת לו לבא עליה כחפצו ורצונו. ואחרי כן לא ינקה כל הנוגע בה אם לענוש אם למות אם לשרשי כפי העון וכפי המשפט הכתוב בתורה. וגם הוברר שמעשה המפורסם הלזה בהכרח צריך להיות בלתי מכוער ובלתי מנוול מעשה אשר לא יקוץ בו נפש כל בא באנשים ולא עוד אלא כי מטבע והוגן המעשה הצריך פרסום צריך להיות מהודר ויפה אף נעים ונכבד בעיני אלהים ואדם כדי שכל העולם ירוצו לראות הפרסום הנכבד ההוא וממילא על ידי הפרסום ההוא יתודע יותר ויותר בכל המקומות כי אשה פלונית הוזמנה והוקצה לאיש פלוני ושוב אם שכב אחד העם אותה יביאו כל הנצבים באותו פרסום את האשם על ראש המנאף ככל הכתוב בתורת האומה ההיא ואם המעשה המפורסם הוא מנוול נאבד טובה הרבה ואדרבא יחזור בחשאי הפך הכוונה וגם הוברר הדבר שלאומתנו הישראלית המעשה המפורס' הזה אשר הונהג באומתנו כדי לתת דין אשת איש גמורה אם בדברים שבינו לבינה בשאר כסות ועונה ושאר דברים וחיובים שבין איש לאשתו ושהבנים הנולדים ממנה על שם בעלה יקראו בנחלתן ושהיא תאסור בקרוביו ושהוא אסור בקרובותיה ושאם עברה ונבעלה לאחר בעודה תחת בעלה בבירור משפטיי שבניה יהיו ממזרים ושאסורים לבא בקהל וכיוצא משאר הדינים לאלפים ולרבבות הכתובים בתורה ובקבלה הוא הוא מעשה הקידושין הנהוגין בישראל הנתינים בפני ב' עדים כשרים (כמו שאפי' דיני נפשות החמורים מדיני עריות האמינה תורה שני עדים כשרים ואמר' עפ"י ב' עדים יומת המת) ואומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זאת כדת משה וישראל וזהו פ' הרי את מזומנ' ומיועדת לי לבא עליך לכשארצה ויש לי אותה ממשלה שאמר האל והוא ימשל בך ע"י קנין טבעת זה או כסף זה שאני נותן לך וזה הענין והקנין האמיתי בין איש לאשתו כדת משה בתורה שבכתב ומנהג ישראל בביאו' קבלתם וע"ז מסיים כדת משה וישראל שרוצה לומר שאופן זה הוא מבואר היטב בתורה שבכתב ובקבלה ואחר מעשה ודברים אלו אשר הונהגו בישראל יוחלט הדבר ותקרא אשה זאת בישראל אשת איש גמורה לתת עליה כל הכתוב בס' התורה אם לטוב ואם למוטב וכאמור וגם הוברר הדבר שהן מן התורה הן מן הקבלה הן ממנהג האומה הזאת למקצה השמים ועד קצהו וספריה ומחבריה ומפרשיה ומשורריה ומליציה כולם יעידון יגידון ושפה אחת לכולם כי עיקר הפירסו' של הנשואין כדי להחליט שם בעל ואשתו הוא דוקא מעשה קידושי כסף או שטר ולא אחר בשום אופן שבעולם ואחר מעשה זה אינו צריך שום מעשה אחר להשלים הנשואין הדתיים בשום ענין וכל הענינים האחרים הם צרימוניארי על דרך מהיות טוב ואחרי כל הבירור המפורסם הזה מי עור ולא יראה כי מאמר הכתוב אומרו. ואשה אל־אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה (ויקרא ח"י פ' ח"י) אין לו פירוש אחר כי אם זה והיינו. ואשה אל אחותה לא תקח ר"ל אחרי שלקחתה אשה (שהוא קידושין כלשון התורה קיחה וכנז') לא תקח אחותה עליה ושמא תאמר לא אקחנה בתור' ליקוחין אבל אשתמש עמה כפלגש וכזונה פומביית בלי קידושין שהיא הקיחה האמורה בתורה בענין זה על זה הוסיף ואמר לצרר לגלות ערותה ר"ל לא יהיה לך רשות לגלות ערותה בשום אופן בין בליקוחין בין שלא בליקוחין כלומר זה אמרתי לך לא תקח אינו חק בלי טעם כי יש בו טעם נכון שלא יהיו צרות זו לזו כי מטעם זה ב' נשים לאיש אחד נקראו נשים צרות שבאמת חדא מצרת לחברתה וע"ז תכף אחר לא תקח התחיל ואמר לצרר בטעם רביע וכמובן וכיון שהגענו לטעם זה שלא יהיו ב' אחיו' צרות זו לזו מה לי בקידושין ומה שלא בקידושין כל שאתה מגלה ערותה שעליו בנוי עיקר הצרות וכמ"ש רז"ל אין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה ולא בקידושי ולקוחי חברתה וע"ז סיים ואמר לגלות ערות' בדרגא תביר וכמובן ר"ל שעיקר לא תקח היינו משום טעם הצרות לצרור ועיקר הצרות תלוי בגילוי ערוה באיזה אופן שיהיה וסיים ואמר. עליה בחייה להעיד כי שמא יאמר האומר אגרש את האחות הראשונה בגט כריתות ואקח את אחותה או אשתמש עמה כפלגש אחר שכבר גרשתי את הראשונה בשילוחין גמורים שוב אינו נקרא שלקחתי אחותה עליה שכבר גרשתיה ואינה ברשותי ואינו נקרא עליה לזו ביאר ואמר לא! לא כן הדברים עליה בחייה כל זמן שאשתך הראשונה אשר לקחתה בליקוחין גמורין (והן הקדושין) היא בחיים חייתה נקרא שלקחתה אחותה עליה ובכל אופן אתה אסור לבא אל אחותה ונקרא שלקחתה אותה עליה ואם באת עליה והולידה בנים מאותם הביאות בניה ממזרים ככל הכתוב בכל אותן הלאוין שיש בהן כריתות ת ומיתות ב"ד כנודע

וממוצא דבר הרשע הזה מרדכי מוסקאטו שהוברר כשמש שקידש את פלומבא בב' עדים כשרים ובפרט במאמר ב"ד הגדול של הויגאריאטו שחייבו לקדשה מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לבקש על זה ובלי דתות להתיר שיוכל ליקח את השניה הס כי לא להזכיר! ולח אאמין שיעלה על לב שום אדם אפי' במי שלא ראה מאורות דת מימיו! חלילה! לא תהא כזאת בשום בר דעת

כל זה אני כותב להודיע שאפי' מי שרוצה להיות תקוע אחרי פשטי המקראות שבה' חומשי תורה מבלי שיאחז ספרי קבלתנו בידו עכ"ז תורה יוצאה בהינומא וראשה פרוע שהאיש הזה אחר שקידש את האשה פאלומבא קידושין גמורים שוב אין שום יכולת בידו ליקח את אחותה בשום פנים כל זמן שאחותה פאלומבא הנזכרת קיימת בעולם בין יגרשנה בין לא. זה ע"פי פשטי המקראות רעבים גם צמאים מביאור