שו"ת כרך של רומי קכה

בספרי הקטן חוקר לב א"הע סי' ב' ששם הארכתי למענתי בפרט זה) ויתר מהאחרונים דכולהו ס"ל דכיון דקיום שטרות דרבנן בעגונא הקלו וכאשר הביא היד"א ח"א ד"ע ע"א או' מ"ו עי"ש מינה אתה דן ק"ו דכ"ש בנמצא כתוב כתב גמל"ת באופן משובח דלית ביה לספוקי כל עיקר דודאי אינו צריך קיום שהרי אתה דן הק"ו של הרב ע"הג בכל כחך עד להפליא באותן זה אם בנמצא כתב ישראל דאנו מתירין אותה מתורת עדות ובתורת עדות קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם וגם אם נתיר מפי כתבם עכ"פ צריך להתקיים כי הדין נותן כי אפי' קיום ב"ד צריך קיים מדינא וכמו שהאריך התשב"ץ בכל אותה תשו' ועכ"ז התרנו לעגונא מפי כתבם ומבלי קיום בנמצא כתב גוי באופן מסל"ת משובח ומפואר דאין אנו מתירין את האשה מתורת עדות דאין עדות לגוי כי אם מתורת דאנן סהדי דקושטא הכי הוה עובדא מפני שהאופן שנזדמן לפנינו הכתב המסל"ת הלזה הוא אופן יפה אף נעים דלא שייך לחוש בו לא משום מכוין להעיד וכ"ש במכוין להתיר בשום ריח ספק שבעולם ואחר כל זה אינו דין שלא נצריכהו קיום כל עיקר ל וכד דייקת שפיר המירה החביב! עיניך תראינה כי הצרכת קיום כמעט אין לו על מה לחול וכמעט לפתיות יחשב דממה נפשך אם האופן הכתב הלזה הוא אופן שיש לחוש לזיוף א"כ הרי לפניך חששת מכוין להעיד דמפקא מידי מסל"ת והרי הוא כחרש הנשבר דמי שזייף כ"ש דכיון להעיד וא"כ וכל פיתא בבירא מטעמא רבא דאורייתא והוא דאין עדות לגוי כיון דכבר חששת למכוין להעיד וא"כ עדיפא חששא זאת מענין קיום שטרות דרבנן שאתה מחתר אחריו ואם האופן הכתוב לפניך הוא מתוקן ומקובל של מסל"ת נכון וישר ואמיתי מבלי שיהיה בו ריח ספק בכל חלקי חלקיו כמו שהיא באמת נדון שלפנינו מהטעמים האמורים שאין צורך לכופלם א"כ כ"ש שהוא בושה וכלימה להצריכו קיום דקיל מגוף הענין עצמו שאתה דן עליו באלף מיני קולות ולדעתי דבר זה אינו צריך ראיות בשום אופן כי ממקומו הוא מוכרע דאם באת להתיר כדעת כל הני רבוותא דס"ל דכתב גוי כתוב באופן מסל"ת הרי הוא כבע"פ אין נגרע א"כ הרי נמצא שכבר אתה מודה בפיך ולבבך שבנדון שלפניך ליכא למיחש לשום חשש מכוין להעיד (שכבר אמרנו כמה פעמים שהפך מסל"ת הוא מכוין להעיד ולהפך בהפך) ואם גמרת לדונו דאינו מכוין להעיד מפני האופן המאושר שנזדמן לפניך א"כ כ"ש שלא נשאר מקום לחששת זיוף שאתה מצריך עליו קיום דהא בהא תליא והוא ברור כשמש

ונחלצתי בכל זה להראות לכל באי עולם כי אשה זאת משעה שנחקק בפנקס האוספידא"ל כל הזכרון עדות הנז' המשובח והמפואר כבר יצאת אשה זאת מהנקורה הא' היא הנקודה התוריית או כמו שתאמר מחזקת אשת איש דאורייתא מכל וכל עד שאיני צריך עוד להרבות דברים וראיות כי הוא להג הרבה ויגיעת בשר ובפרט באיש נגוע ומוכה אלהים ומעונה כמוני היום כי החדלתי את דשני גם לשוני ואפסו כחותי לדלג כאיל בארגזי ספרים לחפש חיפוש מחיפוש כאשר היתה באמנה בימי חרפי מקדמוני ועם שאני היום ן' מ"ה שנה הריני כבן מאה לחטא ה' יראה בעוניי למען רחמיו וחסדיו כיר"א. ומעתה נהדר אנפין אל הנקודה הב' התלמודיית או נאמר דרבנן והיא מה שהכהן הראש ע"י שאלת גוי אחד בארץ ההיא העתיק כל הנמצא כתוב בפנקס העיקרי וכתב בכתב וחתם וגמר ונתן ליד הגוי המשתדל ואם לא נכנס במחלוקת הר"ן והבעת"ה בשאלת גוי מגוי אפי' שהאחרונים נגררו אחר הבעת"ה כנודע הא ודאי אינו מסל"ת דהא אתיא בשאלה או הגבהה למעלה והוא מכוין להעיד גמור ושלם ועכ"ז איתתא דא שריא אליבא דכ"ע שהרי ההעתק הלזה הנעשה ונגמר מיד הכהן הראש איננו בא להעיד עדותו מעיקרא ובראשו' כ"א מעתיק ומקיים בכתיבתו וחת"י וחותמו מה שכבר נמצא כתיב בפנקס במסל"ת גמור ועיקר הענין הלזה כבר נפל במסל"ת והוא כמוס בפנקס האוספידא"ל חתום באוצרותיו והאשה הזאת מקודם לזה כבר יצאת מחזקת אשת איש דאורייתא אלא שאנו מצריכים לדבר הזה קיום יותר מספיק כדי לצאת מכל מין ספק דרבנן והדומה ובא הכהן אשר לו מפתחות הפנימיות והעדיף מטובו והעתיק הכתב וקיים כל הנמצא כתוב בספר לגלויי מילתא ולברורא מאי דהוה עובדא לפי תומם של דברים א"כ אופן כזה אינו אלא הוספת חיזוק ובירור מדרבנן לקיים הדבר הכתוב בספר ולגלותו לעיני השמש והירח ככל קיום שטרות דרבנן דהצריכו קיום לבירורן של דברים ולבער כל מין ריח ספק שיוכל להיות בעולם ואם הבעת"ה סי' רל"ט והתב"ש ח"ב סי' מ"ט והנאמן שמואל סי' נ"ה כתבו דכיון שיצאת מאיסור א"א דאורייתא (באומדנות לבד) אם נשאת ע"י גוי מכוין להעיד מעיקרא ובראשונה לא תצא ואם באמת כתבו האחרונים מה שכתבו עליהם עיין יד"א ח"א דפ"א ע"ד או' שנ"ג עכ"פ בספק מסל"ת במילי דרבנן פשוט הוא דיש להקל לכתחלה כיעו"ש ממקום שבאנו (ע"ע יד"א דמ"ד ע"ד אות רס"ב מה שהביא משם משפט צדק ח"ח סי' ז' ומהרימ"ז סי' ל"ז והוא ג"כ שייך לנדון זה ודוקא כ"ש בנדון שלפנינו דאשה זאת כבר יצאת מאיסור א"א דאורייתא ומאיסור עיקרי דרבנן וכאמור אלא דאנו אומרים דנשארה באיסור דרבנן על ענין הקיום שאנו דנין עליו (שהוא העתק שיצא מיד הכהן הנצרי בכת' ובחת"י) שהוא באמת ענין חיצוני מדרבנן וכיון שהגענו לנקודה זאת יש לאל ידינו לצרף כל אומדנות שבעולם לומר דקושטא קא קאמר וקושטא כתב וחתם הכהן הנצרי הלזה אפי' דהיה ע"י שאלה מישראל גמור (כ"ש דלא היה כ"א ע"י שאלת גוי דבמחלוק שנוי) כיון דאין בדבריו ר"ל במעשיו עקרו של עדות כ"א העתקו וקיומו אות באות ותו לא ובאופן כזה כל הרבנים המנגדים להתיר באומדנות דנכרים דברי אמת בעדות גוי מכוין להעיד בודאי יהיו לאחדים בידינו ויודו לנו סלה כיון דאין זה גופו של עדות כ"א קיומו וקיומו הוא מדרבנן בכל קצות התלמוד והרב נחפה בכסף סי' ט' דש"ן ע"א אחר דתמה על תשו' בעת"ה ומור"ם בהגהה ככל אשר אשר שפך כאש חמתו הרדב"ז סי' תקכ"ו סיים וכתב וז"ל וכי באומדנות תליא מילתא? בשלמא אם האיסור דרבנן ניחא וכו' עש"ב נמצא דבאיסורא דרבנן ניחא לדון באמדנות אפי' כשאינו מסל"ת כ"ש בכאן שאינו מעיד כי אם מעתיק ומקיים כל הנמצא כתוב בספר דודאי הרשות בידינו לטייל ארוכות וקצרות בפרדס האומדנו' ולהחזיק קיומו של הכהן הנצרי הלזה בכל אומדנות מוכיחות שיעלו בידינו לברר דקושטא כתב וחתם. זה יצא ראשונה דממרוצת העתק הלזה וצורתו ותבניתו ניכר