שו"ת כרך של רומי קכו

הוא אצלינו האיברופיים שהם דברים מועתקים מגוף הפנקס הגדול כמנהג כל העתקיות הנהוגות והמורגלו' בכל האברופה הזאת באין נגרע ואיך א"כ תחוש לזיוף וקרוב לזה כתב הרב פ"מ ח"ג סו' סי' ד"ן לענין כתב אמה של הנערה שכיון שממרוצת הכתב ניכר האמת אין צריך קיום דון מינה לנדון שלפנינו שאפילו שהוא כתב גוי עכ"פ מרוצת הדברים ואופן ההעתקה המדוקדקת כמנהג הן הן המעידים לפנינו כי שרירים וקיימים הם בלי חשש זיוף וזה אפי' שנמצא כך כ"ש שהיה ע"י שאלה מעיר אחרת ובא התשו' דלענין קיום הוי מקוים גמור כמ"ש הרב עב"י סי' י"ג ה"ד היד"א ח"א ד"ע ע"ב או' מ"ז ואין הפרש בזה בין גוי לישראל דאנן על אומדנות אמיתות הדברים קיימינן בסברא דנפשין וזאת היא היא אומדנא חשובה דודאי הוא מהכהן הזה המעתיק הדברים הכתובים על הלוחות לפי תומם וא"כ חשוב לפניך כאילו הם ב' גוים בשאלה ואחר מסל"ת הא' הגוי השואל שבמקום האשה להכהן הראש שבאוספידא"ל והב' הכהן הזה הנשאל והוא שומע ורואה מהגוי השלישי המסל"ת הוא הפנקס וכל דאתברר דהראשון מסל"ת אין לך דבר חשוב הימינו כנודע מתשו' הר"ן הביאה הב"י ז"ל ודוק כי יש הפרש אבל בנדון הקיום קיימינן ועוד אין לך מילתא דעבידא לאגלויי גדולה מזאת כל דאינו אלא העתק וקיום אל הכתוב בפנקס העיקרי ולמחר ילכו לכוין הדברים והנה אינם ונמצא שקרן וכדי בזיון והרי אפי' כשהזכיר ממון בדבריו שהוא פיסול גמור דאפי' בהנאה כל דהו פסלינן להו כמו שהאריך מוה"ר מוהר"ם גלאנטי ז"ל בתשו' הובאה בס' דרכי נועם דק"ה ע"א עכ"ז כיון דהוא מילתא דעבידא לאגלויי שאומר ששמר הראש כדי שיקברוה על זה הכשירו הרב סם חיי סימן נ"ב והסכים עמו מוהר"ם חיים בנדון דידן שאין לכהן הנוצרי שום הנאת ממון והוא מילתא דעבידא לאגלויי עאכ"וכ דליכא למיחש לזיופא? ועוד שאם יתפרסם הדבר אל המושל מאלו הזיופים ודאי יהיה בחזקת כנה הכהן המעתיק הלזה שהרי נודע ממאמר האפיפיור וגזרתו החוקיית היא הנקראת בולא פאפאלי על כל מי שגורם התר זיקה לחשת המומר בכל אופן שבעולם בין ע"י ב"ע בין ע"י אין ב"ע קנסות אחת ותשע דבר המבהיל את הרעיון והרב הנטפל בהתרה קנסו בניו א אחריו וכו' וכו' ב"מ לא יאבה ולא ישמע והקהלה קונסין אותה באלף כפולות זהב ואני ראיתיה ועמדתי על תלה בדקדוקיה ובטעמיה אלא שאיני זוכר עתה הסי' וכל סידור דבריה אבל יבקש אחריה מקהלתי הקדושה הרומיית והיא נמצאת באוצר שלה ויראה פלאות ועיקר כוונת הגזרה הזאת להניח אשת המומר עגונא ואלמנות חיות אינה אלא שמא מרוח סועה מצע"ר כאשר לא תוכל לסבול העיגון ותחזור לדתם לאמר אלכה אחרי מאהבי

והשתא אם הגע עצמך כי יהיה המומר חי ובסיבת הזכרון עדות המזויף הלזה נפטרה אשת המומר מהזיקה המרה הזאת והלכה והיתה לאיש אחר ואח"כ יבוקש הדבר למלכו' וימצא כי עמדה ונשאת בהכרח המלכות אפיפיורית יעשן אפה וקנאת דתה בדיינים וב ראשי הקהלה איך פטרתוה בגט נגד מאמר וגזרת האפיפיור יר"ה? ובהכרח גם הם יתנצלו עצמם באומרם אין נבות חי כי אם מת והרי זכרון עדות מהכהן הראש שאוספיד"אל בידינו שהוא העתיק בהעתק מקויים מהפנקס הגדול אשר באוצר הלשכה ואחר כל זה יאמרו נא יראי ה'! מה יהיה המשפט החרוץ על הכהן הנצרי הלזה? הא ודאי אין מי שיוכל להכחיש שאם לא יהיה אחת דהו להמית עכ"פ יצא דבר מלכו' והחקיר' להכניסו בכיפה בסאנ"טו אופיצ"יו אשר משתיו יגורו אלים כנודע. ועד נצח הכהן הזה לא יראה אור והכל בדינא ובדיינא שבאמת כמה רעות גדולות גרם שזייף ושקר והשחית והתעיב גם בדיניהם גם בדינינו וגרם קלקול דתיי גם להם גם לנו אשר אנו מסתופפים בצלם בקיום דתנו כנודע. וחרבן עולם אל העניה הזאת אשת המומר על לא חמס בכפיה עד להפליא ולדעתי אומדנא זאת היא גדולה ותקיפה מאומדנות הרב גו"ר פ' ג' סימן ג' ה"ד היד"א ח"א דע"ג ע"ד או' קכ"ה באומרו. שאם יתפרסם הדבר אל המושל יעליל עליו כי הוא הרגו עי"ש. שהתם הוא ספק גמור העלילה ואפשר לא יתפחד ממנה הגוי כיון שבאמת ידיו אמונה ולא נגואלו בדם ואמת יש לה רגלים ואינו מתפחד מספק זה שמא יעליל. לא כן בנדון שלפנינו שיהיה נמצא הכהן הזה כגנב הנמצא במחתרת מאין המלט כי פעל ועשה השחתה בפועל נגלה שלא היתה כמוה בעולם ואם מפני שהיה מכריז הגוי ואומר. הרגו לפלוני לא נקרא מכוין להעיד דלא מעייל נפשיה לאכרוזי בשקרא כמ"ש העדות ביהוסף ח"ב סימן כ"ה כ"ש וק"ו בכתיבתו וחתימתו אשר לא תמחה לעולם ועד ושהוא נכנס מפניהם בסכנה גדולה וכנז"ל שודאי הוא יותר גדול ונפלא מהכרזה כמ"ש רז"ל שטר קלא אית ליה וזה השטר שיצא מתחת יד הכהן לא לבד דאית ליה קלא וגדול כחו יותר מהכרזה אחת בעלמא בפה ובשפתים אלא דנתן חרב חדה ביד אחרים להכרית מארץ זכרו איך זייף כגון דא גמירי דלא מעייל נפשיה לאכרוזי ולאכתובי ולאחתומי בשקרא

ואמינא לא מסתפינא (אם יסכימו עמי ב' גדולי הדור) שע"פי אומדנא גדולה אמתני ותקיפא הזאת אם יארע בדורות הבאים שכהן נצרי נתן עדות כזה בכתב מעיקרא ובראשונה (ר"ל שאינו כמו נדון שלפנינו שקיל הרכה שהוא העתק וקיום אל הפנקס העיקרי שאותו העיקרי הוא מסל"ת גו"ש וכנז"ל) אפילו שיפול בשאלה ששאל ישראל גמור מהכהן וכתב וחתם ונתן זכרון עדות כל המאורע כמו נדון שלפנינו בכל נכרים דברי אמת הנז"ל אין נגרע אחד מהם (ובכתיבתו וחת"י דוקא ולא בע"פ) דודאי הדין נותן להתיר אשה מכבלי העיגון מהאומדנא הגדולה הזאת שהרי אם באמת מכוין להעיד גמור הוא פסול ולית ליה שום תיקון עכ"פ ע"י שאלה גרידא קיל הרבה וטעם הדברים. שענין השאלה הוא סימן שנתנו חכמים כשאנו מסתפקים אם מכוין להעיד אם להו כמו ענין הפונדקית ע"ז הם אמרו דאם קדמה שאלה הוברר הדבר דכיון להעיד וכל זה כשה עדות הגמ"לת הוא שקול אם כיוין אם לאו ע"ז תבוא השאלה הקודמת לעדות ויתברר הספק. אבל אם הגע עצמך שהעדות עצמו קורא בגרון מכמה דברים המצורפים לנו וכמה אומדנות שאינו מכוין להעיד וכ"ש להתיר בשום אופן שבעולם אין כח בשאלה הקודמת להכחיש את המוחש מה שעינינו רואות ואזנינו שומעו' דברים אמתיים ומוכיחים גמורים שאין כוונתו להעיד דענין השאלה המבררת שמכוין להעיד הוא כמו שכבר אמרנו שהענין שקול לפנינו ע"ז סימן נתנו חכמים