שו"ת כרך של רומי קכג

הנקודה הא' ונאמר. דהנה אין מי שיוכל להכחיש דכל מה שכתוב בפנקס ההוא העיקרי הנמצא שם עד היום ועד ימות עולם הוא ענין מסל"ת גמור ושלם אשר לא נראה כמוהו בעולם שמיום שיצא מידי קולמוס מי שכתבו הענין הזה ונכתב בפנקס האוספידא"ל כאשר לפנינו בהעתקתו כבר יציאת האשה הזאת מכבלי העיגון התוריי אפי' בקול בעלמא שכך כתוב בפנקס ההוא. יען וביען כל מה שכתוב בפנקס העיקרי שבאוספידאל הוא מסל"ת גמור ושלם אם מטעם שלא היה ע"י שאלה אפי' גוי מגוי ואם מטעם דניכר מתוך כתבו דדידיה עביד להגיד את כל הקורות במיתת המומר במה שנעשה לו כל תיקוני דת הנוצרים לנוצרים בשעת מיתה וכיוצא מכל מה שהאריך כי ענין זה די והותר להחשיב מסל"ת אפי' היה ע"י שאלה כאשר האריך הרב דבר משה ח"א סימן י"ז והרב בית דוד א"הע סימן י"ג ד"ר ה' י"ז ס"א אות קמ"ו על הוספת דברים שאינם שייכים לאותה שאלה עיש"ב כ"ש בנדון שלפנינו שהיה בלתי ריח שאלה בשום אותן והוא כותב ומעלה על ספר מה שהחיוב מוטל עליו לכתוב מיתת המומר הזה בספרי מתים ככל אשר הושת בחוקותיהם ולא שייך התפארות ג"כ מפני כל אותם הענינים הדתיים וכיוצא כמו שיעויין להרב יד"א ח"א דפ"ב מאו' שנ"ז עד שס"ח והאריכות בזה להרבות בראיות אשר הנם כתובים לפנינו אל מימיננו הוא יגיעת בשר והעתקת ספרים ללא צורך כי העטלפים יראו כי כל מה שנכתב בפנקס האוספידאל הלזה הוא כתב גוי מסל"ת אשר לא אירע כמוהו מיום היינו לגוי אחד בארץ ולא בדרך גוזמא שבו יתבררו ויתלבנו לנו הדברים הדק היטב בשמו שביהדותו ושבגיותו ושם אביו ושם עירו וימי שני חייו וקבורתו והוספת דברים טובים ונכוחים מגדלות מרקחים. וכל ההוספה הזאת שייכא להם ולא לנו כל עיקר כמו שהוא באמת ענין הטיבול והמשיחה הדתיית שבזיבולא בתרייתא והבלעת הרקיק הדתיי וכל הנכתב ונחתם בגוף העיקרי מבלי שום ריח שאלה לא מב"ע ולא מאב"ע ואם על כתב כזה יש מי שיוכל להסתפק עליו שאינו עשוי באופן היותר משובח שבדיני גמל"ת טוב לו ח"ו וחלילה! למחות מן הספר כל דיני גמל"ת הכתובים על לוחות העדות באלפי אלפים מיני אופנים כולם כא' יוצאים בגרעון נגד נדון שלפנינו שהוא באמת נדון גמ"לת בהיר וזהיר כשמש בחצי שמים בת קופת תמוז ולא בדרך הפלגה. ולא מבעיא לסברת הרבני' והגדולים והעצומים בחכמה ובמנין כהר"ן והריב"ש ורבינו הגדול מוהר"י בירב ומרן בבד"ה וכן דעתו בס' הקצר למעמיק בסדר לשונו כשהביא דעת הרמב"ם (ועכשיו בסוף הלימוד ראיתי להרב שב יעקב ה"ד לקמן דכלל בדעת זה עם דעת מור"ם בהגהה עי"ש עלז לבי בה') שלדעת כולם כתב זה שבפנקס הלזה הוא כתב גמל"ת נאה ומתקבל דלית בר נגר דיכול למשרי ביה נרגא אלא אפי' לדעת הרב המגיד בכוונת הרמב"ם שהוליד לנו חי' זה נדון שלפנינו שאני דמלבד שאעיקרא יש לבעל הדין לחלוק ולומר. מהיכן נכנס ה"ה ז"ל לחולק להלכה ולמעשה אחר שלא ביאר דבר זה אלא כמפרש בעלמא ומי אמר לן שאם היה בא מעשה לידו שעכ"ז היה אוסר האשה ומניחה בכבלי העיגון מפני ביאורו זה בכוונת הרמב"ם? והלא דינא יתיב וספרין פתיחו כי הוא מדרכי ההוראה דלא שבקינן מה שכתבו הגדולים בחכמה ובמנין להלכה ולמעשה מפני פי' אחד מפרש אפי' שהיה מגדולי גדולים כ"ש דהר"ן וה"ה כי הדדי נינהו והראשון פוסק לענין מעשה בכתב גוי ולא מצא עילא כי אם מפני שהיו מכונים להעיד ושלא היה מסל"ת כל עיקר והב' מפרש דברי הרמב"ם לפי מרוצת פשטי הדברים מבלי ההשקפה והלחיצה התוריית אשר נלחץ בהנה הפוסק בכתבו פסק דינו בהתר עגונות ועיין מוהרלנ"ח דר"ד ע"ד ותשו' נאמן שמואל סי' ס"ט ותשו' דבר משה ח"ג סי' ס"ז והרוה צמאונך ומלבד כל זה מי אמר לן דכוונת הרב המגיד ז"ל לאסור כתב גוי אינו אלא בענין כתב גוי שנמצא כך דרך מקרה כמו דין דקא משתעי ביה מצאו כתיב ומפני האופן הלזה יש להסתפק בו שמא כווין להעיד ומי לנו גדול מתנא דידן בעל מש"ל ה"ד הרב בני דוד פ'אלקון ז"ל סוף סימן פ"ט דס"ל דמפני חששת מכוין להעיד נגע בה ה"ה ז"ל לפרש כן בדעת הרמב"ם ז"ל ל ומי שידקדק בכל דברי האחרונים בעיניו יראה ולבבו יבין דאין בהם כמעט גם אחד דלקח פי' הרב המגיד ז"ל כהלכת' בלא טעמ' (חוץ מהלבוש והח"מ וכמו שיבא) וכולם יסבו בלכתם לתת טעם בעיקר לסברת ה"ה ז"ל הלזו מפני שיש להסתפק בגוף העדות דבר מה עד שאינו ברור לעינינו כאילו אמרו יהושע ן' נון

הנה הרב בני דוד שם מחלק בין שטר דמכוון להעיד לפנקס או כתב מיוחד שלוח לישראל שאין לחוש בהם למכוין להעיד ומהיכן יצא החילוק הזה אם דבר ה"ה הוא כהלכתא בלא טעמא? והרב א"ר אלאפנדרי ז"ל בקו"ע דקכ"ו ע"א ובתשו' סי' ג' ה"ד היד"א ח"א דס"ט ע"ד או' מ'. אומר דבכתב יש להסתפק בו אם הוא מסל"ת דבמה יבחן ל א"ד כי אין הספר מצוי אצלי כמו שקדם ואין ספק שכוונת דבריו היא. בכתב ששולח הגוי לישראל להודיע מיתת פלוני דנר' כאילו מכוין להעיד דאלו היה בע"פ ברוב דבריו הנשמעים מפה לאזן היינו מבחינים אם מכוין להעיד אם לאו דמינה אגב אורחין למדנו שאם היה הכתב כאופן מסל"ת גמור כגון דלא כתב הגוי אל הישראל דבר זה כי אם מילתא אגב אורחיה וכיוצא דומה לנ"ד והרבה כיוצא בזה הא ודאי לרגעים תבחננו אם הוא מסל"ת אם לאו וזה ברור בכוונת דבריו שאין האותיות מחכימות לפני יהיה חיך שיהיה הרי גם הרב א"ר ז"ל ס"ל בפשיטות דסברת ה"ה בנויה היא דוקא בטעם מספיק שמא ע"י כתב לא יתברר המסל"ת הגמור והשלם הצריך לנו בהתר עגונות ולא שס"ל לה"ה דאפי' הכתב הוא מסל"ת בכל תנאיו דעכ"ז פיגול הוא לא ירצה מפני הבו לה דלא להוסיף עלה אל תרי קולי כמ"ש הרב הלבוש ז"ל (עם כל פקחותו ועומק עיונו בשרשי הדינים בעיון ישר למכיר ורגיל בו) חלילה! לא תהיה כזאת בלב רחב כפתחו של אולם כרבינו ה"ה חבר טוב להמעיין הנפלא הוא רבינו הר"ן ז"ל היורד חדרי בטני הענינים עד שרשי שרשם גם הרב הפסקן החריף והעצום הרב עדות ביעקכ ז"ל אשר נלחם עם הרב מרן החבי"ב ז"ל בזרועו הנטויה (עיין בספרו שם סי' ע"א וע"ב א' ג' ב' ותראה איך לב הרב אביר יעקב מבעית בתלמוד ובסברה ישרה ותראה פלאות) הנה גם הוא ז"ל גם הרב מר אביו שם בסי' י"ג כולם מפרשים דברי ה"ה ז"ל בטעם מספיק הנז"ל שמא לא יהיה מסל"ת ככל חוקותיו כמו שיעויין בדבריהם באורך ולא כהלכתא בלא טעמא. והרב עה"ג ז"ל כבר כתבנו שהוא הראשון היוצא לקראת נשק לגדל ולחזק היסוד האמיתי הלזה ועם