שו"ת כרך של רומי קכא

ותשו' הרב פ"מ ח"א סי' ג"ן וצ"א וח"ב ס"א ושאר התשו' שרשם הרב יד"א ח"א סי' י"ז הגה ב"י א"ו כ"מ דהמעמיק ברובן בעיניו יראה שעיקר האומדנות שנשתמשו מהם אינם אלא להוציאו מכלל מכוין להעיד שאפי' שדבריו של גוי היו ע"י שאלה עכ"ז רבו האומדנו' לפי סגנון הנדונות עד שחזר כאלו היה מסל"ת ממש רצוני לומר שנתבררו להם הדברים כ"כ עד שנראה בחוש הראות שלא כיון להעיד וכ"ש להתיר א"כ חזר דינו ככל מסל"ת וככל חוקותיו אבל אם יהיה כל הענין במכוין להעיד גמור אפי' יהיו אלף אומדנות מוכיחות דקושטא קאמר הא ודאי אין עדות לגוי וכאמור ומדובר וחפץ הייתי להאריך ולהלוך לאט לאט בענין זה ולברר דברים אלו מכל פוסק ופוסק שעל משקל זה יסדו בנינם להקל אבל כבר מלתי אמורה כי אני כותב כחות' על הגחלים ממש אמנם מובטחני בה' שמי שיבא אחרי ואמת הבנין הלזה בידו בעיניו יראה ולבבו יבין כי אין לנו דרך אחרת בהבנת דבריהם ואם נשארו אחד או שנים מהאחרונים (מה שלא אאמין) שלא יכוונו דבריהם על משקל האמור אין אחריותם עלינו ומה ששפך כאש חמתו רבינו הרדב"ז ז"ל בחדשות סימן תקכ"ו על מוהרא"י יוכיח כי כנים דברי ואנו אין לנו אלא תורתן של ראשונים ומה אומדנות אמתניות צדקניות דקושטא קאמרי גזבר העיר והאלמנה וכל העדויות שנתקבלו בפני הגזבר יותר מאותן שבאו בנדונו של הר"ן? כי באמת ממנו תוצאות חיים ועכ"ז כיון שכיונו להעיד הפך רבינו הר"ן ז"ל להם עורף ולא פנים ודי בזה לפי שעה כי לבי בקרבי אינו אלא שר"ף כי אני רואה באיזה מן האחרונים שלא דקדקו היטיב בתורתו של רבינו הגדול הר"ן ז"ל ובחילוקו הנחמד שהוא תורת אלהים חיים וכל אחד מרבה אומדנותיו אחר הפיסול הגמור וה' אלדים יעזור לי לחזור ולשנות פ"ז בל"ן כרצונו וכרצון כל יראיו כיר"א ולקמן כבר דברתי עוד מזה עיין קרוב לסוף התשו': שלישית למדנו מתורתו של הר"ן ז"ל דכל שאינו מכוין להעיד והוא מסל"ת גמור ושלם אפי' שלא באו דבריו מפה לאזן כי אם מתוך דברים שבכתב לא מפקא מידי מסל"ת שהרי אנו רואים בנדונו כי היה כתב עדות של הגזבר החצר ולא בא עליו כי אם מטעם דכל העדויות שקיבל ניכר שהיו מכוונים להעיד ולמה לא הוסיף להכות באגרוף ולאסור באותו נדין גם מטעם שכתב הגזבר הוא כתב גוי ולא בעל פה והרב בני דוד פ'אלקון קו"ע סי' צ"א דקדק על הר"ן ז"ל דקדוק יותר קל והוא למה לא גמגם הר"ן ז"ל דהרי הגוי השליח ע"י שאלת מי ששלחו שאל והוא משיב לשולחו דבר ע"י שאלתו ע"כ. ושפיר אמרתי דקדוק קל שהרי מי ששלחו לא שלחו בתורת שהוא מת כי אם ערמה היתה כאלו היה חי וא"כ הרי אין כאן שאלה. ולא דמי לאיה חברנו שבא בתלמוד דלשון איה חברנו כבר הוא מובן בו צדדי הספק איה חברנו אם חי או מת אבל כאן שלחו אותו בחזקת חי גמור וכאלו כמו פתן חרש יאטם אזנו אל צעקת ריבה היא צעקת העגונה ובכגון זה לא הוי שאלה על ספק אם מת אם חי והוא ברור. וע"ז יפה עשה הר"ן ז"ל שלא גמגם מצד זה ויותר היה לו להרב בני דוד לדקדק למה לא גמגם מצד עדו' גזבר החצר שהיה בכתב והרב ב"ד גופיה לעיל סי' פ"ז פ"ח פ"ט נראה כתופס להחמיר בזה כדעת הרב המגיד ז"ל להחמיר אם הוא ע"י כתב אפילו אם הוא מסודר באופן מסל"ת משובח

לא אכחד שעם שבשאלה הבאה לפני הר"ן ז"ל כתוב ב' פעמים שהיה כתב עדות מהגזבר של החצר שהרי כתוב בשאלה (מדפוס קרימונה אשר שלח לו מר נר"ו חסר זה אבל בכ"י ובדפוס קושטא קדמון כתוב כן) ושב והביא בידו כתב מהגזבר החצר מעיד לראובן הנז' שזה השליח הגיע שם וכי לא יוכל להשיב מענה ממי שנשתלח לו כי הוא מת וגם בסוף התשו' כתוב בב' הדפוסים עם כתב העדות שהביא נמצא דהיה כתב עדו' מגזבר החצר ועכ"ז הר"ן ז"ל לא הזכיר הכתב בתשו' ולא העלה אותו על דל שפתיו ומביא כל מעשה הגזבר בקבלת העדויות ממה שהגיד השליח בעל פה וא"כ מזה יאמר האומר דאדרב' ממה שלא העלה הר"ן ז"ל ענין הכתב על דל שפתיו בתשו' היא הראיה עצמה שהכתב אפי' היה בדרך מסל"ת גמור לא מהני כלום. וע"ז לא נטפל כי אם בדברי השליח שהיה בעל פה ונשא ונתן בהם להראות שלא היה הענין מסל"ת אבל כד דייקינן שפיר הא ודאי בורכא היא דאדרבא ממה שנשא ונתן בדברי השליח שהעיד שקבלת העדויות קיבל גזבר החצר היו כולם מכוונים להעיד והשתדל בכל כוחו להכריח דבר זה ולבררו לעיני השמש והירח אדרבא מכאן ראיה אלימתא שהיה ראוי לעשות עיקר מכתב הגזבר של החצר ולזה נתאמץ ונתגבר בחכמה גדולה לדחותו כלאחר יד באמת הבנין שבידו וטעם הדברים. דכיון דנוסח עדות גזבר החצר שבא בכתב כבר הוא מובא בשאלה וזה נוסחו. הגיע לכאן השליח ולא יוכל להשיב מענה ממי שנשתלח לו כי הוא מת. א"כ נמצא דהיה כתוב באופן מסודר כמסל"ת נחמד ונעים שהרי לא שאלו לו כי אם שיודיע. אם השליח עתה שליחותו למסור הכתב ביד המומר בחושבו שהוא חי ולא הראו שעלה על דעתם אפי' אחד מיני אלף שמת כמו איה חברנו וכנז"ל והגזבר השיב בכתב ידו כי הוא מת באופן כזה הוא מסל"ת גמור וא"כ דל מהכ' כל דברי השליח בענין אלמנה וכל מה שאירע לו שם עם אנשי אותה העיר ונקוט בידך כתב גזבר החצר כי הוא כתוב באופן מסל"ת וע"ז בחכמה יסד אר"ש רבינו הר"ן ז"ל לתקוע דמיונות כאלו ימה סוף כלאחר יד ממש באומרו. אין ספק כי כל מה שהעידו אותם האנשים בפני הגזבר שנתכוונו להעיד שהרי הגזבר שלח בעדם וכו' וכו' כמו שאתם רואים מדברי השליח ע"כ. כלומר ידעתי דהכתב של גזבר החצר הוא כתוב באופן מסל"ת נחמד אבל שוא עמלו בוניו בו כל שהשליח כמסל"ת מבאר את הסתום בכתב הלזה ומגיד לנו איך אירע כל מעשה הכתב הכתוב לפנינו כי היה כולו עשוי ורצוי באופן מכוונים להעיד א"כ תו לא משגחינן במה שכתוב לפנינו בעדות הגזבר כי ילמד סתום אשר בו מן המפורש מפי השליח ואחר זה מי הוא זה אשר יתעקש לומר דלא העלהו על דל שפתיו אחר דאנו רואים דכל בנינו אינו אלא לדחות מעשה הכתב בחכמה עצומה ובסידור דבריו הנחמדים מזהב ומפז רב וכי עתה באנו לבית המדרש? האם לא ידענו או אם גם אבותינו לא ספרו לנו מעומק לשונות רבינו הר"ן ז"ל וסידור דבריו הנפלאים וחכמתו העצומה כי רבה היא? איך שיהיה זאת עולה מן המדב"ר כי תשו' הר"ן הלזו כרוזא קרי בחיל להשוות מסל"ת בכתב כמו בע"פ באין הפרש אפילו כמלא נימא וידענו כמה דרכו של הר"ן ז"ל לחוש ולדקדק