שו"ת כרך של רומי קכ

כחדא נפקין. וכחדא שריין נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים

עתה ברוך ה'! כי הבריאות לבקרים ולרגעים תבחננו. חובה עלי להתטפל. להשיב על שאלת חכם אבל אל יקוה ממני אורך היריעה כמדתי לכל רוח. כי כבר מלתי אמורה. כי דעתי בל עמי ואומר. דהנה ס' א"ר שרשם לנו מניר נר"ו. ועליו מסתפק אי דמי נ"ד לנדונו או לא. הספר הזה אינו מצוי אצלי אבל אם ספרו שם כלי זיינו כאן ולא נפלאת היא ולא רחוקה ואעיקרא ענין שלפנינו ארח חיים למעלה למשכיל כי שורשו פתוח בתשו' הר"ן סימן ו' ה"ד מב"י א"הע סי' י"ז או' ח"י על נדון אותו גוי שליח שהלך לעיר המומר שמת שם בחושבו שהוא חי ואמרו לו שם הגויים שמת וגם אלמנתו שנשאת לאחר אמרה לו שמת והלך הגוי השליח לגזבר העיר שיקבל העדויות בפניו והגזבר חקר ודרש על מיתת המומר וקבל העדויות ממי שהיו בקבורתו וממי שקברוהו וכתב בספר וחתם בחותמו ונתן ביד הגוי השליח והשיב הר"ן ע"ז דבכל זה חושש להחמיר ולא מנא צד התר באומרו. כי אין ספק כי כל מה שהשיבו אותם האנשים בפני הגזבר הם מכוונים להעיד. וכן דברי אלמנתו שאמרה שמת בעלה וכו' וכו'. הדבר רחוק שהתחילה הגויה ההיא לומר לאיש אחר אשר לא הכירה מעולם שבעלה הא' מת אם לא שהוא שאל תחילה כי כן ענין השליחות וכל כה"ג לא הוו מסל"ת דכל ששואלין לגוי אחד על פ' היכן הוא אין זה מסל"ת וכדאמרי' והא קאמרי איה חברנו עכ"ד הצריכים לענין שלפנינו הנה למדנו מדברי הר"ן ז"ל תרתי תלת למדנו שדע' הר"ן ז"ל הוא מבורר דכל שאין הענין במסל"ת אלא מתכווני' להעיד באיז' אופן שיהיה ואפי' שיהיה לפני השופ' שלהם לא מעלה ולא מוריד (ושוב בסוף הלימוד ראיתי להרב בני דוד פ'לקון קו"ע סי' קכ"ב שכן העלה מדבריו) כי אנו אין לנו אלא גוי מסל"ת בעדות אשה ואומדנות דלא משקרי ולא מקבלי שוחדא וכל הדברים המוכיחים דקושטא קאמר לא מצלחו אפי' לכרכושי בקי כל שמכוונים להעיד ודבר זה כבר אנו שומעים אותו מפי תלמידי תלמידו הוא התשב"ץ ובנו חמודו הרשב"ש כמבואר התשב"ץ ח"א סי' ע"ח ובתשו' בנו סי' תקכ"ב ותקל"ב עי"ש וה"ד היד"א ח"א סי' י"ז ועיין או' סי' ס"ז וס"ח ודברים מתקבלים על לב מבין הם דבאמת אין לך בעדות אשה אלא חידושו שהתירו גמל"ת שר"ל שאיני מכוין להעיד וכל שמכוין להעיד הרי חזר לפיסולו דבר תורה גם בלא טעם לחק לך ולבניך עד עולם וראיות התשב"ץ והרשב"ש בנו הם ראויות מופתיות תפוחי זהב במשכיות וגם ראיית הר"ן מההיא דסו"ף יבמות והא קאמרי איה חברנו היא ראיה שאין אחריה תשו' ואין הפנאי מסכים לי עתה לעמוד ע"כ דברי האחרוני' בענינים כאלה והדומה להם כי אנן על ברכי תורתן של ראשוני' נולדנו ותלמידיהם אנו ומימיהם אנו שותין שנית למדנו מתוך דבריו דאפי' שאלת גוי מגוי לא הוי מסל"ת נגד דעת הת"ה סי' רל"ה שהביא מרן ז"ל שם לעיל מזה סמוך ונראה ויפה הוליד מרן ז"ל מחלוקת זה שהרי השליח שאל מאלמנת המומר ומפני זה לא החשיבו מסל"ת והאמת אתו שכל דינים הללו מקור אחד להם והוא. דאנו אין לנו בעדות אשה אלא חידושו והיינו מסל"ת וכל שמכוין להעיד מה לי שיהיה גוי דעלמא עם גוי אחר מה לי השופט כל הארץ ומה לי שיהיו אומדנות מוכיחות לאלפים ולרבבות דלא משקרי כל שכיון להעיד הרי הוא עדות גוי בבתוליו ועדות הגוי הרי הוא בפיסולו ד"ת ולאו מסל"ת מקרי ולא דמי לענין ממון דהכשירו שטרות העולים בעש"ג דהתם בידיעת האמת תליא מילתא והדיין הוא השליט לדון ע"פי אומדנותיו המוכיחו' והגלויו' וידועו' וכאשר יפה האריך הרחיב רבינו התשב"ץ ז"ל בכל אותם התשו' המסתעפות לסי' ע"ח הנז"ל ואנן בעניותין בס"הק חוקר לב ח"מ סימן א' הארכנו בפרט זה לברר הדק היטב שכל תשו' התשב"ץ הנז"ל הם סולת נקיה ולא בדרך גוזמא ולו היה רואה מוהרימ"ט כל האמור בפרשת מלך הוא התשב"ץ בפרט זה לא היה אומר מה שאמר על הריב"ש (עיין כנהג ח"מ חא סי' ל' הגהב"י או' מ"ח) ובפרט בסה"ק כרך של רומי בפסק האש' החשודה ובפסק מאע"ל גם שם לא מנעתי עצמי מהרחיב הדיבור בתת ההפרש הגדול והנורא הזה בין המשפטים התוריים המדיניים לבין החוקים האלדיים דבראשונים דכתיב בהו צדק צדק תרדוף ומאזני הצדק הזה ומשקלו אינו אלא השכל הישר הנטוע בנו או כמו שתאמר השקול הדעת המשפטי ולזה אומדן דעת הדיין. הוא הראשון לבא במשפט לא כן בחוקים האלדיים שהם למעלה מן השכל א"כ חידוש הוא שחידשה תורה אל שכלנו הגשמיי בכל האיסורים הבאים בתורה החוקים א"כ בהכרח אין לנו אלא מה שאסרה תורה לא להקל ולא להחמיר ר"ל לא להחמיר בדבר שלא נפל הספק מן התורה או כמו שתאמר דלא אתחזק איסורא והדומה כי לקצר אני צריך ע"כ דוק היטב) וא"כ בעדות אשה כל שכיון להעיד הרי אינו מס"לת שהתורה התירה וא"כ מה כחינו יפה להכשיר פיסול עדו' אפי' דבריא לן דקושטא קאמרי? וכן כתב המאירי בחי' ליבמות ע"ד קכ"א ע"ב וז"ל. אבל בגוי אם מתכוין להעיד הרי זה עדות ואין עדות לגוי עכ"ד עיש"ב וכ"כ הריטב"א בחי' לשם וז"ל. ואסיקנא דגוי אם מתכוין להעיד אין עדותו קיימת וכ"ש אם נתכוון להתיר ואין סומכין אלא במסל"ת וגם זה אינו מדין עדות דגוי אינו בר עדות כלל אלא משום דקים לן דקושטא קאמר כיון שמסל"ת ומשום עגונא הקלו רבנן

אני מוכרח להאריך בכל זה להעיר אזן בלימודים ולהכריח מדברי כל אלה הראשונים תרתי האחת שהפך מסל"ת הוא מתכוין להעיד ושאין הפרש בזה בין גוי פשוט לשופט והדומה ואפי' דקי"ל דלא מקבלי שוחדא וכל דבריהם אמת וצדק עכ"ז כל שמכוין להעיד הרי זה עדות גמור ואין עדות לגוי השנית דענין מסל"ת דבו התירו חכמים דשאני היינו משום שהענין מזדמן לפנינו כאלו אנן סהדי ממש כיון שהוא מסל"ת הרי הוא אינו מעיד ואנו השומעים אנו המעידים האמתיים לפי ראות עינינו יען דהענין נפל לפנינו בהזדמן ושלא במתכווין אבל כל שמכוין להעיד הרי הוא מזדמן לפנינו בתורת עדו' א"כ כל אומדנותינו הבאות אחר העדות הפסול הזה לאשרו ולקיימו לא מצלחו אפי' לכרכושי בקי ולא בדרך גוזמא כי עדות גוי אפי' מהיותר חסיד שבאו"הע ורבבות אלפי אומדנו' הבאות אחריו לטעת בלבנו דקושטא קאמר לא מעלין ולא מורידין דהתו' חוקה חקקה גזי' גזרה לפסול עדותם באיסורי התורה שהם החוקים הישראלים ואין הפסול חוזר כשר בשום אופן והוא האמת והוא הצדק שתתעלה

ואל תשיבני מתשו' מ"ב ח"א סי' א' ותשו' מוהר"ם מלובלין סי' ק"י על השאלה ההיא עצמה