שו"ת כרך של רומי קיז

היבם יוצא מנקודת המרכז לשאול שאלות אשר לא כדת כדי לעגן את היבמה. או כי קבר פתוח גרונו הב הב הכסף והזהב כדי לחלוץ ולא יתרצה בפשרת דייני הזמן שיפשרו לפי מצב האשה ולפי מצב הנכסים והדומה לזה הא ודאי לפי מנהגם כופין אותו בשוטי' ובחרמות וגם מזה האריכו האחרונים ובפרט מוהר"מ מלובלין סי' ח"ל והרדב"ז בחדשות סי' ש"ט כתב דכופין לקיים מנהג המדינה אם אין דרך להטעותו ועיין בתשו' פחד יצחק אות חליצה דכ"א מהספר ע"א שכתב שבתחי' יעשו דרך בקשה ופשרה באיזה מתן בסתר וכו' וכו'. ואם ילך בחמת קרי וגו' יכופו אותו בהבדילו מן קהל ה' וכו' וכו' יעו"ש והעתיק עוד תשו' זאת באותה תשו' הארוכה בד' כ"ח ע"א ויעו"ש כל התשו' הארוכה ההיא ותרוה צמאונך (אלא שיש לעמוד עליה כמ"ש שמרן מהר"י קארו ז"ל הביא ב' הסברות אי מצות יבום קודמת או מח"ק ולא נשאו לבו להכריע עכ"ד ובמחי' מכבוד הרב ז"ל לא דקדק כלל בזה שהרי כל ס' הקצר הוא הש"ע הוא מוסד על יסוד הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ואפי' תרי מגו תלת וכנז"ל כ"ש הכא דאיכא תלתא כחד קניא דודאי הכריע דמי"ק ולזה כתב ס' זאת כסתם כלומר זו הלכה ומח"ק ביש אומרים וכבר נודע דסתם ואח"ך י"א הלכה כסתם וכנודע ומה שהביא היש אומרים שהיא סברא דלא כהלכתא בש"ע היינו לאיזה מקומות שנתפשט המנהג כאותה ס' די"א כדי שלא יזוזו ממנהגם וכמ"ש הש"ך יו"ד ס' רמ"ב והרמ"ע מפאנו בתשו' (איני זוכר עתה הסימן) אבל לא שאינו מכריע והוא ברור ופשוט ואפי' דרדקי דבי רב ידעי לה במחי' מכ"ת ז"ל) הנה נמצא מכל האמור דאפי' דמצד הדין הפשוט מי"ק בלי שום ספק עכ"ז אם נתפשט המנהג לומר מח"ק ואינו מתרצה לחלוץ דינא יתיב לכופו בכל מין כפיה שבעולם לקיים המנהג ולדעתי טעם הדברי' הוא באמת כי תליא לפי שינט טבע הארצות בלי ספק שהנה בארצות ישמעאל שגויי אותם הארצות נושאים נשים הרבה ומגרשים אותן בעל כרחן קרוב לדיני ישראל הא ודאי דינא יתיב בקיום המצוה והוא מי"ק שהוא ד"ת שתתעלה ויכולין לכופה כמעט בשוטים אפילו בערכאותיהם לאמר לה עשי מה שדיני ישראל אומרים ליך וליכא שום חילול ה' בדבר כי גם בדיניהם אין הדבר רחוק אבל במדינות הלועזים אשר תחת אמונת הנוצרים שבדיניהם ענין היבום הוא כפוגע באשת אח וגם כי נשואי ב' נשים לפי דעתם הוא קלקול קבוץ המדיני כנודע דתיהם שונות הא ודאי במדינות האלה אם אין האשה מתרצית להתיבם ומעיזה פניה אין בידינו לכופה בשום אופן שבעולם כי הא ודאי אם יודע בעמים מלבד דאין נותנין יד לדייני הזמן ע"ז (והיינו כמה שאין מעכבים היבום להגרושים כרצון שניהם כיון שהוא נגד דתם ומנהגם) עוד כה שיהיה חילול ה' גדול בדבר וכיון שאין בידינו לכופה להתיבם בעל כרחה וגם השכל גוזר כן לפי העת והזמן ממילא הוקבע המנהג לחלוץ ולא ליבם בכל אופן שבעולם ואפי' בחור ואפי' בני גיל אחת כיון שאין רצונה ביבום כופין אותו לחלוץ אחר שהשתדל הב"ד כל צרכו לפייס הצדדים וכאמור (אם לא שהיה הענין נפלא כאותו ענין המובא באותם התשו' המובאות בפחד יצחק שם בכמה עדויות ודברים מבוררים שהיה הענין ההוא לש"ש גמור וכיוצא ועכ"ז בדורות הללו צריכה רבה לכוף ליבם כי הן בעון אש יצאה מהמודראציון להבה מקרית הציויליזאציון אבלה כמה פרשיות שלימות בעוה"ר ומחתה פיה ותאמר לא פעלתי און אוי לנו שכך עלתה בימינו וא"כ בדור הזה ובארצות האלו מצוה דקה וגדולה לפסוק כדעת הני רבוותא ואם מעט המה דסברי מח"ק ראוי והגון לתפוש במושלם כדעתם וסברתם ואל יתחלל ש"ש בין האומות ודלת בני עמינו החכמים בעיניהם וה' הטוב יעשה למען תורתו) והוא האמת והוא היושר שבכל אלו הדברים וכיוצא בהם דאיכא פלוגתא דרבוותא אם רבים ונכבדים או מיעוט פוסקי' גדולים אין לדיין אלא מקומו ושעתו ונדונו אשר לפניו וכל מעשיו לש"ש וא"כ בנדון שלפנינו אם אחר השתדלו' הדיין בפיוס וברצי כסף לפי ראות עיניו עכ"ז אינו מתרצה לחלוץ הא ודאי כופין אותי לחלוץ שבזה נותנים מקום ויד שררות המדינה כמו ענין הגט משא"כ להפך והוא ברור ופשוט שהענין הוא לפי מנהג המקומות והאריכות עוד בזה הוא להג הרבה ויגיעת בשר. ועיין תשב"ץ ח"ב סי' ק"ה וסי' ק"ף

ועפ"י כל האמור נתפשטו גם קמטי השאלה הג' בענין תובע חצי הנכסים משום תקנת הקהלות כמ"ש רמ"א והב"ש שם והענין דכיון דהוברר הדבר דהמנהג דכופין לחלוץ א"כ הרי הוא ככל חלוצה דעלמא דנוטלת כל כתובתה וכיון שלא הוברר לנו תקנה זאת אם קבלוה באלו המקומו' או לא א"כ בעל יד התקנה על התחתונה ואין לנו אלא לרצותו ברצי כסף לפי ראות עיני הדיין כי מטעם זה נתקנה תקנה זאת כמ"ש המ"ב והאחרונים וא"כ אנן דלא ברירא לן אם במקומות האלו נתקנה תקנה זאת ואין שום מרבני איטאלייה שמזכירים תקנה זאת א"כ חזר הדין ככל חליצה דעלמא במקום דליכא תקנה שהכל לפי ראות עיני הדייני' והוא ברור ופשוט וכ"ש דהדבר במחלוקת שנוי בין מוהרא"י ומ"ב אי תקנה זאת היא גם על הכתוב' עצמה או על שאר נכסי' וא"כ מכל הצדדי' יד בעל"הת על"הת ובפרט למה שאנו רואים לשון התקנה הובאה בתשו' מוהר"ם סי' יו"ד וז"ל ואין לפחות ליבמה מנכסים שהביאה לו ויפטור את יבמתו בלי איחור וחימוץ עכ"ד ועם שיש תקנה אחרת שם שנתחדשה והיא לחלוק הכל כיעו"ש עכ"פ אצלינו הכל הוא בספק גמור וכשיש שני תקנות אמרינן אימור זה קבלו וזה לא קבלו וכאשר הארכתי בספרי הקטן חוקר לב ח"מ סימן י"ג ואכמ"ל

באנו אל השאלה הד' כשהיבם תובע לחלוץ והיא רצונה לישאר עגונה אי דינה כמורדת לדעת הרמב"ם והטור או לא מפני שאנו רואים שלא הזכירו בלשונם דדינה כמורדת וכמ"ש הב"ש את"ד נר"ו ולדעתי המעט תמהני על הב"ש אם צריך שיאמרו אותו בפי' והלא הדבר הוא סוגיא ערוכה בפ' אע"פי דס"ד ע"א כותבין אגרת מרד על שומרת יבם יע"ש על הסוגיא ובש"מ להר"ב ז"ל ובה"ה ובלח"מ והם דברים פשוטים וברורים שהרי כל עיקר טעמא דטעים הרמב"ם הוא משום דלא יהבי אחריתי והוא הוא הטעם שעליו אמרו בתלמוד' דכותבין אגרת מרד מפני דלא יהבי אחריתי ואף לכשיתעקש המתעקש בפי' ההלכ' ככל אשר יעלה מזלגו כי ידעתי כי שערי דחיות המה פתיחות ואיני יכול להאריך בפילפול הסוגיא העמוקה והרחבה בכל פינות חלקיה להראות לעיני השמש דדינה מורדת גמורה עכ"פ אסכר פי המתעקש בתשובות תשב"ץ ח"ג סי' ק"ף שעל נדונו שהיה ביבמה שדינה לחלוץ ולא ליבם מפני פיסול הגט הנמצא בגט הבעל שכ"מ ע"ז כתב ז"ל ואם היה רוצה לעמוד באלמנותה כשאר האלמנות אע"פי שהרמב"ם כתב בפ"ב מהל' יבום שאין שומעין לה זהו ביבמה העומדת ליבום אבל זאת שאינה עומד' ליבם אין ליבם לכוף אותה לחליצ' כמו שנראה מלשונו (ר"ל שהרמב"ם כתב להדיא דהטעם הוא משום דלא יהבי אחריתי א"כ באופן כזה דאינה ראויה ליבום יהבי ליה אחריתי) וכן מוכח בפ' אע"פי וכן כתבו המפרשים שם וכיון שאינה מורדת נוטלת כתובתה ותעמוד עגונה עכ"ד ז"ל מסיום דבריו אלו יקח אחד חכם ואחד תם תשובתו