שו"ת כרך של רומי קיב

שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות ופרש"י כל הטהרות שנשתמשו בכלים ובאנשים שטבלו בו מטומתם טמאות דתינח באנשים וכלים טמאים שטבלו מטומאתם שהם טמאים ספק אחזקתיה. אבל טהרות שנגעו בהם אמאי טמאות לוקמה אחזקתייהו שהיו בחזקת טהרות והשיב דכי אזלינן בתר חזקה היינו דהחזקה היא באותו דבר שנולד בו הספק כגון בספק אי נגעו הטהרות בטומאה או לא נגעו משא"כ ס' נדה שנגעה בטהרות שאין הספק בטהרות כי היכי דנזיל בתר חזקה דידיהו ע"כ יעו"ש והגאון הרמז בחק"ל חבו חב סי' ק"י דקס"ג ע"א הביא שכתב ג"כ הריטב"א בחי' לערובין משם גר"מ ז"ל ויעוין בחק"ל י"ד ח"א סי' י"ג ובחק"ל א"ה סי' מ"ג ואני הדל בתשו' אחרת הארכתי בזה ואכמ"ל דכוותא בנדון מע"ל דהספק לא נולד כי אם מבחוץ דהוא ודאי קרוב ובודאי זמן להתאבל אלא שנולד ספק מבחוץ שמא הלכה בדעת פ' ודינו שלא להתאבל כי הוא רשע או להפך כגון דא ודאי מוקמינן אחזקתיה דקרוב הוא להתאבל ודוק היטב אלא דלענין ס' בן ט' לראשון וכו' יש לצדד הרבה ואינו ענין לנדון דידן ודי בזה. ובזה אתנח לן מאי דלכאורה הוה קשה על זה. דהא תינח שאחרי חושש לפגם משפחה ומצד זה אתה מחמיר לחייב להתאבל עליו אבל כד דייקת שפיר הוי חומרא דאתי לידי קולא שאתה מבטלו מתת כל ז' ימים ונוהג אבילות בשבת כמ"ש מוהר"ם מינץ שם משם מוהר"ם והובא בפוסקים ובראשם הרא"ש ז"ל (מזה לא נתעורר החתם סופר ז"ל כלל לפסק דינו) וכן ראיתי להרב מטה שמעון ח"ג בתשו' מע"ל סי' ט"ו הנז"ל שהעלה שלא להתאבל עליו מטעם זה ונסתייע מתשו' גו"ר כיעו"ש אבל לפי האמו' יתישב על דרך טוב שהוא מוהר"א ששון בתשובה סוף סי' קס"ז הכריח שמוהר"ם עצמו לא חש לזה כלל כיעו"ש בדבריו באורך. ובאמת לפי האמור ומדובר מצאנו טעם מספיק למה לא חש לה מוהר"ם ז"ל דהנה מלבד דמצינו דמי שאינו מתאבל גנאי הוא וכנז"ל וא"כ גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה וכ"ש בשוא"ת אפי' מדאורייתא וא"כ הדברים ק"ו כשיש בזיון משפחה כנדון מע"ל ובר מן דין גם בעיקר הדין כיון דספק זה נולד מבחוץ ובהכרח אתה מוקים ליה אחזקתיה דקרוב ודאי הוא וזמנו ודאי הוא להתאבל א"כ ממילא פטור מת"ת וכל הדינים הנז' והוי ממש דומיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר ולע"ד הם ראיו' ברורות לפסוק שינהגו אבלות בכל המתים ותו ל"מ

באנו לסעיף הג' שכתב החתם סופר ז"ל בענין אמירת קדיש וכתב כי לא מצא דעת ענין זה בפוסקים ונעלם ממנו שמוהריק"ש ז"ל בהגהותיו נקראות ערך לחם כתבו להדיא כיעו"ש וגם בסעיף זה כלל בדמיונות והקפים שלא מן המוקף ובמקום שהביא תשו' בנימן זאב היה לו להביא תשו' מוהרד"ך בית י"א הנחמדת והמבוררת והיה נראה שכל ראיותיו שהביא כמו אותה של ר"מ שהעלה עשן מקבר אלישע אחר והדומה לה כבר הביאם מוהר"ך ודחאם באמת הבנין ולא מצא מונח לומר קדיש אלא מפני שאותו המשומד נהרג ונתכפר והביא כל אותה סוגיא דפ' נגמר הא לאו הכי הוא רשע גמור ואין לומר עליו קדיש יעש"ב. ועוד איני יכול לסבול הראיה מאבשלום שהביא וגם מה שעשה כל הקהל כשותפים ואדעתא דהכי נשתתפו לומר כל אחד קדיש כשימות אביו וכיוצא ושאחד מקהל או הקהל כולו טוענים שאביו של זה אינו ראוי לומר עליו קדיש ובאים להוציא מן השותף עליהם להביא ראיה א"ד בקיצור יעש"ב כי איני יכול להעתיק עוד ספרים ואני באמת איני יודע באיזה מקום קבע עצמו לדבר הלכה ובאיזה מונח תסוב תשובתו דאם דן דין מע"ל כעושה מעשה עמך ובמומר לתיאבון ושפיר ראיה מאבשלום וא"כ מה לו כי יצעק בכל התשובה לענין אבילות אם מתאבלין עליו אם לאו הרי ראיית אבשלום שדוד אביו התאבל עליו ובראיית מוהר"ם ז"ל הובא במרדכי ובהרא"ש ז"ל הביא דבריו לעיל דמינה הוכיחו להתאבל לכל מומר לתיאבון ומינה לנדון מע"ל שמתאבלין כיון שהוא משוה ליה לאבשלום כדי לומר עליו הקדיש ואי דינו כפור' מד"ץ או כהרוגי ב"ד וע"ז אין מתאבלין עליו א"כ מאי ראיה מאבשלום לענין קדיש והתם לתיאבון והכא להכעיס או דומה לו וא"כ הוא רשע גמור ואדעתא דהכי לא נשתתפו כי אם אדעתא דרבנן והרי ראינו למוהר"ך ז"ל דלא מצא לאותו משומד הנהרג לומר עליו קדיש בתוך קהל עדת ישראל ר"ל במקום שיש בן שאביו ופטר יהודי לא מטעם שע"י שנהרג נתכפר לו כיעוש"ב סוף דבר שכל תשובת חתם סופר הלזו מראשה לסופה אחרי המחי"ר מעצמותיו הקדושי' אין לה שחר ובפרטי פרטות במה שהביא בסעיף ג' וז"ל ממש והנה להרמב"ם אין קורעין וכתב הרמב"ן בס' ת"ה הביא דבריו ב"י סי' שמ"ה דא"כ דן אותו באינו עושה מעשה א"כ אמאי מברכין ברכת אבלים ועומדין עליו בשורה על כן פסק דרק לענין תכריכין וקבורה אין מתעסקין עמו אבל הקרובים קורעין ולא גילה לנו הרמב"ן מאי טעמא אין מתעסקים לקבורה ותכריכין עכ"ד

ואני אומר אין ענין זה כי אם סיעתא דשמיא להראות לנו שכל תשובה זאת כתבה המחבר ז"ל כמעט אגב ריהטיה בלי דקדוק כלל ועיקר שהרי אתה רואה לעיני השמש השגגה הגדולה הזאת לכתוב דברים שלא היו ולא נבראו ולא למשל היו שהרי לא הרמב"ן בס' תורת האדם ולא מרן ב"י בשמו כתב דברים הללו שלא להתעסק עמו לענין קבורה ותכריכין וחלום אחד הוא ואדרבא מרן ב"י ז"ל הביא כבד"ה תשובת הרשב"א והיא בח"א סי' תשס"ג דכשאמרו אין מתעסקין לכל דבר לא לענין קבורה ותכריכין אלא שאין קורעין ולא חולצין ולא מספידין כדתניא באבל רבתי ע"כ נמצינו למדין מדברי הרשב"א הביאו הבד"ה סמוך ונראה תרתי חדא שלענין קבורה ותכריכין מתעסקין הפך מה שהביא הוא משם הרמב"ן הובא בב"י מה שלא הובא ושהוא ר"ל הרשב"א לא לסברה דנפשיה קאמר לה כי אם בפשט ההלכה בפשיטו' כמו שהוא האמת זאת שנית שגם הרשב"א פירש אין מתעסקין לכל דבר היינו על הקריעה וחליצה והספד ואלו אבילות לא שראה ואומר כדתניא בא"ר והוא ברור ובזה תמו תלוניתינו על החתם סופר ז"ל

עוד נשאר לנו לעמוד בדבר אחד והוא נצרך הרבה לנדון מע"ל והיינו אם נתברר שעשה תשובה אחר שפגע בנפשו קודם יציאת נשמתו אם אמרי' אין לך דבר שעומד בפני התשו' ועבדינן ליה ככל המתים או דילמא לא שנא והנה הרב מט"ש ז"ל שם נסתפק בזה וכתב דכעת לא מצא שום גילוי בדברי הפוסקים דמסתמות דבריהם משמע דלא שנא ואין בידינו