שו"ת כרך של רומי קיג

להכריע עכ"ד ובמחילה מכ"ת פסק זה אין לו שחר היכא דבריא לן שעשה תשובה ולא עוד אלא לומר דמסתמיות דברי הפוסקים משמע דלא שנא דאפילו יהיה מע"ל במשקל מומר לע"ז עכ"ז פסק הרמב"ם פ"ג מה' תשובה אחר שמנה אותם שאין להם חלק לעוה"ב סיים וכתב וז"ל בד"א שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העוה"ב שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעוה"ב שנאמר שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ויעו"ש בכ"מ שכן הוא דעת הרי"ף והתוס' בפ"ק דר"ה וראיה ממ"ש בר"ה דט"ן אפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו עד כאן. הנך רואה דאפילו על האפיקורוסים והפורשים מד"ץ וכו' אם עשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו והא ודאי מילת באחרונה שבתלמוד ובפוסקים הנז"ל אין לה שיעור והוא ממש עד זיבולא בתרייתא. שאין שהות לומר שהיא תשובה של באותו פרק באותו מקום וכולי ומוכרח שתשובה זאת ר"ל וידוי דברים והעומדים שם רואין אותו גונח מלבו ובזה ודאי הוי כישראל לכל דבריו ועיין להגאון בעל זקן אהרן ז"ל סימן צ"ה שכתב על משומד שבשעת מיתתו התודה לפני כמה יהודים ומת בוידויו יעו"ש שהאריך הרחיב והביא חבילי ראיות כאיש גבורתו לומר שכיון שהתודה אפי' עבר על כל התורה כולה זוכה לעוה"ב ועם הצדיקים יכתב ונרגש מההיא דכל המומתין מתודין ועכ"ז אין להם כפרה עד אחר מיתה וקבורה ועיכול בשר והביא כל סוגיית פ' נגמר הנז"ל וחילק ככל מה שכתבתי בעניותי בתשובה אחרת כמ"ש מוהרד"ך בית י"א בענין המומתין דשאני מתודה מפי עצמו ומעשיו מוכיחין והביא סייעתא מפרש"י ז"ל אלמא לא כפרה מיתתו אם לא חזר בו וסיים וכתב הרב זקן אהרן ז"ל משמע דאם חזר בו המשומד בנו כהן מטמא לו יעוש"ב ומעתה ומה טומאת כהן דחמירא טובא מטמאין כ"ש אבילות הקל גם לנהוג בו כשאר המתים ודאי דליכא ספיקא והוא תימא על הרב מטה שמעון להסתפק בדבר פשוט כזה וכן ראיתי להרב פני מבין ח"ב בת' לפ' נגמר הנז"ל דמ"ג מהספר ע"ג שהביא מעשה מהרב מוהר"י מאיו ז"ל שעשה מעשה במע"ל ששב בתשובה לנהוג בו ככל האבלים וכתב הרב פני מבין ז"ל דודאי סמך על מ"ש הרב ש"ך דפורשי מד"ץ אם שב מתאבלין עליו ומע"ל עדיף מפורש מד"ץ ולא מצינו בשום פוסק שכתב דמע"ל ששב דמתאבלין עליו ומהיכן בא לו למוהר"י מאיו ז"ל אם לא שסמך על מ"ש הש"ך בפורש מד"ץ הנז"ל ושם הרב פ"מ רשם שהמ"טש סי' ט"ו נסתפק ע"ז יעוש"ב והוא פלא אם צריכים הפוסקים שיאמרו בפירוש ע"ז אחרי דאומרו אותו בעדיפא מהא באפי' כפר בעיקר כל ימיו והיא סוגיא ערוכה לענין טומאת מת כאם הש"ך מסברתו פסק? אם לא מדינים פשוטים ומפוררים בש"ס ובפוסקים הנ"ל ועוד מזה הארכתי בתשו' האחרת ושם פלפלתי בכל דברי הרב פ"מ מראשם לסופם בזה ובבירור דברי הרב ש"ך מאיזה מעין נבעו ומאיזה מחצב נחצבו. וזו הלכה העלתי דכל היוצא מכלל ישראל כגון הפורשים מד"ץ ומומר להכעיס אפי' לעבירה אחת אבדה חזקת ישראל מעליו. ולא תלינן בתשובה אם לא שנתברר לנו ששב וכאמור אבל בשאר עבירות הקטנים עם הגדולים אפי' רגיל כל ימיו עכ"ז קאי בחזק' כשרותו ר"ל בחזקת ישראל וחזקת ישראל הוא שמקיים מצות ושבת עד ה' אלהיך ובפרט בזבולא בתרייתא ואפי' לא נתברר לנו ששב וזהו פי' הש"ך ז"ל שם באותו לשון אומרו מסתמא התודה והוא לשון מוהר"י ווי"ל ומוהר"ם מינץ הנז"ל על רוצח שהרג את הנפש ונתפס למלכות ונהרג דכתבו עליו להתאבל דמסתמא התודה ואין אנו צריכין לידע בבירור אם התודה יעו"ש. והכונה פשוטה שכל שלא יצא מכלל ישראל בחזקתו קאי שהתודה כמו שהיה עושה מצוה אחרת קיים גם מצוה זאת בשעת מיתתו לא כן ביוצא מכלל ישראל והוא ברור כשמש ובתשובה אחרת הנז"ל הארכתי לחזק דבר זה בראיות ברורות ודי בזה כעת ומינה לנדון מע"ל שלדעת הרמב"ן ז"ל והטור לא יצא מכלל עושה מעשה עמך היה הדין נותן שאם היה שהות בין פגיעה למיתה דודאי הנה אמרינן מסתמא התודה ודינו ככל המתים אלא דזה אינו ברור אצלי דכיון דאמר ועלה מיד דרך כעס ומצר ונפל ומת וכיוצא לזה לפי מה שהארכתי אני הדל ומה שמבואר מתשו' בשמים ראש הוא דכל הפחות הוא בחזקת מע"ל ר"ל בחזקת להכעיס ולהמרות עליון ובאופן כזה אפשר דלא אמרינן מסתמא התודה אפי' אם היה שהות בין פגיעה למיתה לשוב בתשובה אם לא שנתברר לן בפירוש ששב ולזה דינא יתיב שאם לא שב בבירור למנוע ממנו כבוד המתים כיון דהוחזק בחזקת מע"ל ר"ל להכעיס תו אין אנו יכולין לומר מסתמא התודה כיון דאנו מחזיקין אותו בחזקת יוצא מכלל ישראל. אבל לענין כבוד החיים ובזיונו לא מנעינן מטעם הספק המועט הנשאר וכמדובר לעיל ונ"מ לפי זה דאי נתברר דלא היה להכעיס כי אם מטעם איזה צרה גדולה וקטנה והיה שהות לשוב בתשובה בין פגיעה למיתה אליבא דכ"ע אמרינן מסתמא התודה כי לא יצא מחזקת ישראל מעולם ודינו ככל מומר לתיאבון בון וכיוצא דאמרינן ביה מסתמא התודה ודיינינן ליה ככל המתים כ"ש אם התודה בפי' דודאי אליבא דכ"ע דיינינן ליה ככל המתי' בלתי שום ריח ספק והוא ברור נשוב אחז"ר בא לידי תשו' הרב זרע אמת ח"ג סי' קנ"ז וראיתי לו שכתב דבא מעשה לידו במע"ל שהתודה והתאונן על חטאתו בלב נשבר ונדכה ועכ"ז דן בו דין מע"ל ככל חקותיו וככל משפטיו ועיקר סמיכתו הוא מההיא דהרוגי ב"ד שאעפ"י שמתודין אין מתאבלין עליהם כיעויין בדבריו ובדברי המגיה תלמידו יעו"ש ואחרי דעיקר דינו נשען על ראיה זאת ערומה כיום הולדה ידינו על העליונה לומר דאהמ"ר למעשה אין שומעין לו שאין דמיונו עלה יפה בשום אופן אי מצד כל מה שהארכנו לעיל במופתים חותכים דענין הרוגי ב"ד שאני מכמה טעמים מספיקים בהירים כשחקים ואי מצד כי יש לנו ב' עמודי גולה והם מוהר"דך והרב זקן אהרן ז"ל דכתבו להדיא לתת חילוק בין וידוי דהרוגי ב"ד שהוא בא מתורת ציווי וחיות שאומרים לו התודה וכו' לשאר וידוים הבאים מרצונם ושלא במקום גזר דין כמו הרוגי ב"ד שכבר נגזר דינם ואי מצד שאעיקרא כדי לדון דין מע"ל ככל סימנים ומצדיו צריכא רבא וכ"ש אם מצורף לזה בא מעשה וראינו שכבר עשה תשובה הגונה וגונח מלבו הא ודאי לית דין צריך בושש שהרי הוא כישראל לכל דבריו ובמחילה מקדושת כהונתו כי לא צדק בזה כלל כלל לא ועד אחרן שכבר עשה