שו"ת כרך של רומי קז

או קטנה שהיה לאותו עני עם הרוגי ב"ד שדינו בלהכעיס וכדין קא מקטלי. וכמ"ש במיתה משום תשובה כי כוונתי לשמים תצילנה אזנים משמיע משפט מעוקל כזה במחי' מכ"ת אלף אלפי פעמים בעג"ר. ולו יהי כנהרג בידי מלכות דלאו בדין קא מקטלי שאפי' באותו עון ובאותה מיתה הכתובה ב תורה כיון דלאו נידון קא מקטלי. כ"ש זה כי המית עצמו משום תשובה ודאי הדמיון שקיבל עליו מיתה ר"ל משעת מחשבה כבר נתכפר לי עונו וכשמת הרי הוא עולה כליל וכל לבבות דורש ה'. והוא פלא איך יצאו דברים אלו מפה קדוש ותימה על הרב רוח יעקב הנז"ל שנראה שהרגיש בדברי הש"י הללו ולא דחאם באמת הבנין כאשר נאות לעשות לברר הלכה לתלמיה ומה ישרה בעיני שקול דעתו של הרב זרע חמת ח"ב סימן קמ"ב הנז"ל שאחר שהאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו להביא כל אופני מע"ל באונס לאופני אופנים ובראשם משום תשובה והעלה דלכל אפיא אסור לעשות כן לכתחילה עכ"ז סיים וכתב דבהא מודה דאם אירע שעשה כן שהרג עצמו בכוונה זאת לא בשביל זה יחשב מע"ל לענין שאין מתעסקין בו וכו' דדינן שלא היתה כוונתו לרעה משו"ה לא דנו בו דין מע"ל עכ"ד יעו"ש ואני אומר מאן דתוליד אימיה כוותיה תוליד כולו זרע אמת ותורתו תורת אמת וזיע"א להנחותינו בדרך אמת. כן יהי רצון אמן

ועתה אשימה עיני לבקר תשובת חתם סופר סי' שכ"ז הנז"ל שמחי' מכ"ת טחן הרבה בדין מע"ל והוציא קימעא וחילק תשובה לג' סעיפים. הא' מה נקרא מע"ל הב' מה דינו להתאבל עליו הג' מה יהיה דינו באמירת קדיש ובגדר הראשון הביא הברייתא דא"ר ודקדק לבד ג' דקדוקים הנראים יותר והיינו מהו אומרו לא שעלה לראש הגג וכו' צריכא למימר ז והוא מה שדקדקנו וישוב בדקדוק זה עלת' לו טפל מבלי מלח ממש והיינו שאנו יודעין שהיתה עלייתו שם בלי סיבה ובלי שום צורך. וע"ז הוה ס"ד למימר דיחשב מע"ל קמ"ל דלא דאין אנו יודעין מחשבות בני אדם ומי יידע מה היה בדעתו ושפיר כתבתי טפל מבלי מלח שהרי פירוש זה אינו פירוש מחודש והוא הוא מה שאנו מבינים בפשט הברייתא בהשקפה ראשונה ועליו אנו דנין מי איכא ספקא וכמ"ש דסיפא נפקא? שהרי אפי' מצאוהו חנוק ומושלך על סייפו דהוא בריא מאבד עצמו. עכ"ז תלינן מה שתלינן כ"ש זה דאינו בריא הפיל אבל האמת כמו שביארתי אני הדל מרישא דסדרא שרישא דברייתא משמיענו חידוש נפלא להוציא מכלל מע"ל אלו המוסרים עצמם לסכנות גדולות וידועות דבזה היה הספק גדול להחשיבם מע"ל דהמקומות ידועים למסוכנים גמורים והם מוסרים עצמם בכוונה מכוונת להראות גבורתם אם יפול המקרה שינצלו באופן רחוק ע"ז אצטריך מנא לאשמועינן חידושא שזה לא הוי להכעיס כיון שבדעתו היא יכול לינצל או דעתו להראות גבורה ואבירות לב אפי' אם ימות יהיה לו שם בגבורים ויהיה גם זה על דרך עבירה לתיאבון ולדעתי המעט הוא פי' מקובל על לב ואצטריך תנא לאשמועינן חידושא דבפי' כל נקרא זה האופן מע"ל ואתא תנא להוציא הטעות מלבנו כמחליט בדבר לא שעלה וכו' והוא ברור תו הוסיף וכתב בביאור הברייתא באומרו כי לא זו בלבד שעלה לגג וכו' אלא אפילו אמר להדייא הרי הוא עילה ע"מ להפיל אך לא ראינוהו נופל ומת מאותה עליה אע"ג שלאחר זמן ראינוהו נופל שדוד באותו מקום עצמו. עכ"ז לא דיינינן ליה כמע"ל ואל תתמה ע"ז שכן מצינו בכיוצא לזה בדיני ממונות והביא ההיא דגזים איניש ולא עביד דין ידוע הוה ורגיל לכל מבין עם תלמיד והאריך בה קצת לברר שגם הכא דכוותא גזם ואמר לעלות ולהפיל עצמו ולא עביד והאי מעשה שנפל באותו מקום אחר זמן מה מקרה בלתי טהור וזהו תוכן דבריו יעו"ש ועד בשחק נאמן שמתחילה השקפתי בענין זה בכל פינות חלקיו (בלמדי שרשי הדינים קודם ראותי דברי האחרונים כדרכי הטובה ברוך ה') בהשקפה ראשונה חשבתי להסתיים מעניין גזים איניש ולא עביד כי לפום ריהטא נראים כאחי' בני איש א'. ושוב דחיתיו באמת הבנין דבאמת לא דמו כאוכלא לרבא שהוה כבר נודע מ"ש מוהראנ"ח ח"א סי' ס"ג דאין פי' גזים איניש ולא עביד ר"ל דבודאי לא עביד. אלא ר"ל דאע"ג דגזים אינו מוכרח דעביד ופעמים עביד ופעמים לא עביד יעוש"ב ואחרי דהדבר הזה הוא יסוד מוסר והשכל ג"כ שופטו מצר עצמו א"כ מעתה באומר לעלות וליפול ועבר זמן מה ונפל שם באותו מקום עצמו שהגזים ואו שהגזים מיתה אחת על עצמו ושוב אח"ז ראינוהו למגזים מת באותה מיתה שהגזים וכיוצא לזה בהא ודאי מקום יש בראש להחשיבו מאותו הצד דגזימי ועבידי ולא דמי לאומר איזיל ואגזור דקלא דפלניא ושוב נמצא גזור דבאופן זה דוקא תלינן דהוא מן הכת דגזימי ולא עבידי ולאו הלכתא בלא טעמא אני אומר ואבאר את דברי דבשלמ' באומר לקצוץ דקל חבירו ונקיט מגלא וחובלא בידיה דעכ"ז אמרי גזים איניש ול"ע משום דבגוף המעשה דהיינו הקציצת האילן שאנו רואים אותו קצוץ אין הוכחה ממנו אם המגזים קצצו או אחר ולא נשאר לנו כי אומדנא אחת דהוא אמר לקצוץ וע"ז יש להסתפק שמא גזים ולא עביד כיון דיש דגזמי ולא עבידי אפשר זה אחד מהם והוי ספק שקול שאין אנו יכולים להוציא מיד המוחזק ע"פי ספק שקול משום דגזם דאפשר עבד ואפשר לא עבד חבל הכא איכא תרתי שהוא גזם לעשות (כמו הריני עולה לגג וכו') הרי חד שהוא דמינן מעשה מבורר לפני הדיינים שלוה וראי בהודאת פיו וכן הכא גזם למות מיתת עצמו ושוב ראינוהו מת באותו מקום שאמר או במיתה המוכחת שהוא עצמו גרמה כמו חנוק ותלוי באילן או מושלך על סייפו הרי אומדנא דמוכחת שהוא המית עצמו שהרי מלבד ההגזמה ר"ל האמירה לעלות וכו' יש אומדנא דמוכחת בגוף המיתה עצמה אע"פי שיש לחלות במיתה זאת דאיהו לא עביד על צד רחוק. עכ"ז כיון שיש אמירה מתחילה ושוב כגוף המעשה הוא ודאי או ספק עצום או אומדנא דמוכחת שהוא פגע בנפשו ודאי דאמרינן דזה המגזים הוא מאותם דגזימי ועבידי ודמו ממש למעשה מבורר ואומדנא דמוכחא דבזה הסכימו כל הפוסקים דמוצאים מיד המוחזק וכנז"ל שהרי התם הוא הודא שלוה. וכן כאן הוא אומר לעלות וכו' ושוב התם במעשה נפל הספק אם פרוע או לא. וכן הכא במעשה המיתה נפל הספק אם הוא גרם מיתתו או לא כיון שלא ראינוהו והתם האומדנא מוכחת שאינו פרוע וכן הכא האומדנא מוכחת שהוה גרם מיתתי מדארינוהו נופל מת באותו מקום שאמר לעלות וכו' או במיתה כמו חנוק ותלוי באילן ומושלך על סייפו דהם אומדנות מוכיחות גלויות וידועות שהוא פגע בנפשו דאז ודאי