שו"ת כרך של רומי קב

תדינהו כדין רשע גמור ופורש מד"ץ בפומבי ואם נראה באחרונים דינים משונים וסברות זרות דינא יתיב וספרין פתיחו לומר מה כחם יפה? ואי ר' לא שנא רבי חייא מנין ליה ל ועיין פסקים וכתבים סימן רעא.) ואדרבא מבורר בברייתא דא"ר לחוש הרבה שלא לדונו כדין לאו עושה מעשה עמך וכן דעת הרמב"ן מפורש והנגררים אחריו ודברי הרמב"ם ז"ל אינם מנגדים לפי ביאורנו והוא ברור

ואזרתי כגבר חלצי להעמיק ולהרחיב בכל האמור מריש ועד כען כי קנא קנאתי על אחד מן הראשונים אשר הובא תשובתי בענין זה בס' בשמים ראש סי' שמ"ה אשר הן בעון על תשובה זו א' מאחרוני אחרונים שבדורנו לא כביר נלב"ע הטריז כנגד תשובה זאת ופיו ומלא תוכחות ואל בינתו נשען להחלי' ולתפאו' דברים אשר לא כן וע"כ אמרתי ע"ט לעשות לה' ולכתוב בספר ובדיו הדברים בשורשן בצביונן ובקומתן להראות לכל באי עולם כי טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים. ולא אאריך עוד בדברים אלו כי הם כחומץ לשינים וכעשן לעינים ובני מעי מתהפכין איך שודדנו והושלכו משכנותינו משכנות הרועים נוטפות מור שושנים ואעמיק לך תשובת בשמים ראש סימן שמ"ה אות באות שאלתני באחד חסר לחם וחשוף שת שהלך בפני שנים ואמר מאסתי חיי ואבד עצמו אם רשאים קרובים להתאבל עליו כיון דפסק הרמב"ם אבל דאין מתאבלין עליו בבריית' דמס' שמחו' אם פרושו אין צריכין להתאבל אבל אם רוצים לחפות עליו אם זה כבודם הוא תשובה מדברי הרמב"ם עצמו נראה כדבריך. דאיך יברכו לאבל ואלו אוכלים ושמחים ועוסקים בפרקמטיא ומלאכה. ואולי על אנינות לב אמנם בעיקר הנדון חלילה לדון את האיש הזה לרעה וכבר אמרו במדרש על פסוק אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש יכול כשאול בן קיש ת"ל אך. ושאול היה מתיירא פן יתעוללו בו ולא תאמר דוקא שישלחוהו בבזויים גדולים להתקלס בישראל והיה חלול השם בדבר לא כי שכל שעשה מריבוי צרותיו דאגות ויסורים או עוני גמור אין כאן מיחוש. אדרבא גנו רבותינו ז"ל את צדקיה מלך יהודה ואמרו לנו גלה עמי מכלי לב שהיה לו לצדקיה להקיש עצמו בכותל וימות ולא יראה בשחיטת בניו לעיניו. וגם מנו רבותינו אחיתופל בשלשה הדיוטות לפי שמרד במלכות בית דוד ולא היה אחיתופל מאבד לדעת וענין המאבד לדעת הוא המבזה את הבריות ובועט בטובה ושנא את העולם כמקצת הפלוסופים שעושים כן להמרותפני עליון המשתבח בעולמו ורואה אותו כי טוב ואומר יהי כן ואלה אומרים לא כן ומקצתם אומרים ג"כ כי זה שבח הנשמה שמוציאה מן הגוף העכור הזה שהוא לה כקבר וכיוצא בהבלי רשע ושוא אבל בצרת נפשו כי לא יוכל שאת ואף כי זה לשמור עצמו מן החטא שכל הצרות והרעות וגם העוני מעבירים את האדם על דעת עצמו ועל דעת אין ספק שאין בזה שום איסור ובדברי אלה תמצא שבר לקושיית הפלוסופים אשר בה יחשבו להבל את הדת ותאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיקו של עולם וחרב שבפיהם מנהון עדת ומן אורייתא לא יעידון כל עדת ואתם עשו לעני הזה כדרך שנוהגין בכל ישראל. ותו ל"מ ע"כ לשון התשובה כולה

הנה אל ה' ויאר לנו למצוא דברי חפץ בתשובה קדמונית הלזו. א'. שראינו שהיה גירסא בברייתא דמסכת שמחות אין מתאבלין כמ"ש בשאלה כיון דפסק הרמב"ם דאין מתאבלין כדאית' במס' שמחו' נמצא דהיה להם הגירסא כגוף הברייתא אין מתאבלין ושוב מצאתי להסמ"ג בסוף ה' אבלות שפסק וז"ל שנינו במס' שמחות המע"ל אין מתעסקין עמו לכל דבר ולא מתאבלין עליו ולא מספידין אותו. אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא לכבוד החיים עכ"ל הסמ"ג הרי דגם הסמ"ג מייתי הברייתא כצורתה אין מתאבלין ואחר שנתברר לנו שהיה ברייתא כצורתה ר"ל שהברייתא כצורתה אינה מדברת כי אם ברבים הרחוקים א"כ כמו שבהכרח צריך שתפרש כל שאר הדברים אין קורעין וכו' על הרחוקים מפני כי הברייתא לא משתעי בקרובים כלל כן בהכרח תפרש אין מתאבלין על הרחוקים ר"ל איבול בעלמא דקי"ל מקריעה וכאשר הארכתי לעיל על דברי הרמב"ם ז"ל וזאת שנית. למדנו מתשו' בשמים ראש הלזו שנרגש מלשון הרמב"ם דלכאורה נראה תרתי דסתרן אם נפרשהו על הקרובים והשואל הוכרח לפרש אין מתאבלין אינן צריכי' להתאבל אבל אם רוצים לחפות עליו מתאבלין ונראה שהרב המשיב נענע לו ראשו מכח קושייתו דאיך יברכו ברכת אבלים ואין אבלים? והוא הקושי העצום ולדעתנו המעט אין אנו צריכים לדוחק זה כי נוכל לפרשו בשופי על הרחוקים כמו שפירשו הרמב"ן והטור על הקריעה ושאר דברים ואלו היה גירסתם אין מתאבלין יפרשהו גם זה על הרחוקים דכמו דאיתיה קריעה ברחוקים איתיה נמי אבלות. ואבלות ברחוקים שכיחא יותר ויותר דעכשיו בטלה קריעה ברחוקים ונשאר האיבול וכאשר הארכתי למעלה בראיות ואם כה תאמר מאי נתחדש לך עכשיו מפני שמצאת הגירסא הזאת? אומר לך שעד עכשיו הייתי אומר אפ' הרמב"ם הוציא דין זה ממקום אחר מפורש ואין אתנו יודע אע"ג דישארו כס' החתים עכ"ז הלב נוקב ויורד עד התהום אבל עכשיו כי נתברר לנו כי היא גירסא באר אשר לפנינו וזאת הברייתא לא משתעי בקרובים כל עיקר א"כ יפורש אין מתאבלין דהוו גרסי בה על הרחוקים כמין חומר מאחר דהברייתא מסיימת כללו של דבר כל דבר שאינו כבוד החיים אין הרבים מתעסקים עמו וכו' נמצא דמלבד דהברייתא לא דיברה בקרובים כלל אלא אדרבא פי' הדברים שכל עיקר הדין הוא ברחוקים ותו לא והוא ברור. ומ"ש הרב המשיב הנז' על תי' קושייתו דאם אין אבלים ברכת אבלים מנין? באומרו אולי על אנינות הלב. אגב שטפיה כתב כן שהרי לא נזכר אנינות הלב כי אם בהרוגי ב"ד וכאן אלו נדון אותו יותר חמור ליכא אפי' אנינות וענין אנינות בלאו הכי לא נזכר בהרמב"ם ז"ל ואעיקרא אנינות הוא בלב ומה ענין תנחומי אבלים וברכת אבלים שהוא בפועל גם הרב המשיב כתבו בלשון אולי כי אגב ריהטא לא מצא מענה. שלישית. למדנו מתשובה זאת שאותו עני כיון שהיה חסר לחם וחשוף שת אפי' שהלך לפני שנים ואמר מאס חייו ואיבד עצמו עכ"ז כתב. חלילה! לדון אותו לרעה ר"ל שאחר שנתברר לנו שהיה עני מרוד ערום ועריה וזוהי הסיבה שגרמה מיתתו לא נשאר עוד מקום לדון אותו שאיבד עצמו לדעת ר"ל להכעיס. כי אם אנוס הוא על פי רוע מזלו ועניות דעתו ומזגו המר והנמהר אילצתו לצאת מן המרכז ועשה מה שעשה